אלו דברים לשבת חיי שרה תשפ"ה ט

 בספר על יסודות השירה ( אולי בעצם צריך לומר יוסות הקריאה ) כתב עזרא פאונד : אין סיבה להניח שהקורא בגיל 30 הוא אותו קורא שבגיל 60.*

נזכרתי באמירה הזאת השבוע כשניגשתי למסמך בארכיון שלי שנקרא "טקסטים מכוננים". ראיתי שהטקסטים המכוננים (שלי ) מן העבר אינם הטקסטים המכוננים שלי "דהיום".

בסה"כ "זה עושה שכל".

ברמה אחרת, במישור אחר, ישנם טקסטים מכוננים שלא נס לייחם. אלו הם , בין היתר, ספרים מ"ארון הספרים היהודי", וכן ספרים מן הקלסיקה של הספרות העולמית. וכו' וכו' 

אגב טקסטים מכוננים, התבוננות בגוף הפוליטי הישראלי בשנים האחרונות תגלה שהגוף הזה חולה במחלה קשה. מסתבר שאפילו המלחמה לא מצליחה למנוע את תופעות המחלה מלצוץ. סמלי השלטון תחת התקפה, לא רק מבחוץ אלא גם מבית       ( טילים על הבית של ביבי, וכן פצצות תאורה ); השתלחויות ביועצת המשפטית לממשלה על ידי חברי ממשלה וחברי כנסת הן דבר שבשגרה...

"באיזה טעם אתה אוהב את הרעל שלך ?" שאל אותי השבוע הנוסע לידי על קו 58.

"המממ", השבתי.

במקומות מסוימים, תשובה שכזו, רמיזה שכזו, מספיקה.

לא תמיד.

על כל פנים...

 

רבי שמחה בונים אמר שאדם צריך שני כיסים....

אמר רבי שמחה בונים מפְּשיסחָה:
לכל אחד צריכים להיות שני כיסים, ובהם ישתמש כשיצטרך לכך.
בכיס אחד יהיה כתוב – "בִּשְׁבִילִי נִבְרָא הָעוֹלָם" (משנה, סנהדרין, פרק ד משנה ה), ובכיס השני – "וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר" (בראשית יח, כז).
ועוד הוסיף: "הרבה טועים, ומשתמשים בכיס ההפוך מזה שהם צריכים לו."

ראו : https://zusha.org.il/story/%D7%A9%D7%A0%D7%99-%D7%9B%D7%99%D7%A1%D7%99%D7%9D/

* ABC of Reading

אלו דברים לשבת פרשת וירא תשפ"ה

היום 406 יום למלחמה

לעילוי נשמת הנופלים, 

לרפואת ינון גנון בן אילנית אבוטבול גנון, יהודה אהרן  בן מרים אסתר, נועם צבי אליעזר בן אפרת, וכל פצועי צה"ל וכוחות הביטחון 

להשבת החטופות והחטופים לחיק משפחותיהם

הכוונה המקורית היתה להניח כאן, לא בפעם הראשונה, את סיפורו של רבי נחמן : "תבואת השיגעון".

הערות ושאלות שונות שקבלתי בשלב הכנת הטור הביאו אותי לשנות מהכוונה המקורית. המעוניינים לעיין שוב בסיפור  יוכלו לראות אותו  - הן בבלוג של הח"מ והן באתר "זושא" והן באתרים נוספים ברשת (בגרסאות שונות ).

כותב הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ זצ"ל  על הפרשה, בין היתר, את הדברים הבאים.

מראש אני אומר שהדברים דורשים עיון ואף עיון חוזר.

"הניסיונות של אברהם הם הזדמנות בשבילנו לדבר על מסירות הנפש אצלנו. מתי אנחנו נדרשים למסירות  הנפש ? איפה נמצא הקושי הגדול בתוך העולם שלנו ? הרבה פעמים אנחנו צריכים לוותר על העולם הזה בשביל הקב"ה, אלא שזה הדבר הקטן; לפעמים אנחנו צריכים לוותר בשבילו גם על העולם הבא, וזה כבר הרבה יותר גדול. לוותר על העולם הבא בשביל העולם הזה - זה סתם מעשה בהמה; מהסיפורים על אברהם אנחנו לומדים לוותר על העולם הבא לשם שמים - וזה דבר שקורה כאשר האדם עומד מול ה'. כנראה שבשביל הקב"ה צריך לוותר גם על העולם הבא. נכון שהניסיונות הפשוטים הם בדרך כלל האם ללכת למועדון ליילה או לגן עדן; אך לעיתים בשביל הקב"ה צריך ללכת דווקא לתוך הגיהינום, לפעמים צריך ללכת בשבילו בתוך האש."*

וראו נא הדברים במלואם בספר.

שבת שלום

   ג'ף

* הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, חיי עולם, הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן ירושלים בשיתוף המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, עמ' 39

האיור : Jacques Callot

Praying for Divine Help, 1635

Courtesy National Gallery of Art, Washington

הציור הוא ברשות הרבים ( public domain )

אלו דברים לשבת פרשת וירא תשפ"ה

מספר הרבי נחמן מברסלב סיפור שנקרא "תבואת השיגעון" מפי אהרן אפלפלד:

"פעם אחת אמר המלך לאהובו המישנה למלך:

- באשר אני חוזה בכוכבים ראיתי באיצטגנינותי, שהתבואה של השנה כל אוכליה ייכנס בהם השיגעון. ובכן, תן עצה, ידיד: מה נאכל השתא ?

ענה ואמר המישנה למלך:

- אני זאת עצתי, אדוני המלך. תן צו להכין למעננו תבואה של אשתקד די צרכנו ולא נאכל כלל מיבול השנה.

חזר ואמר המלך:

- אבל מה הועלת, חכם, בתקנתך ? מה בצע שאנחנו לבדנו נהיה צלולי־דעה וכל יתר הבריות משוגעים ? הרי הכל יאמרו שאנחנו המשוגעים ולא הם. תאמר: נכין גם בשביל אחרים משל אשתקד - אין אנו מספיקים.

- ובכן , מה עצתך, אדוני המלך ? - שאל המישנה למלך.

ענה המלך ואמר: 

- אני, ידידי אהובי, עצתי, אין לנו ברירה אלא לאכול גם כן התבואה של השנה ולהיות משוגעים יחד עם כל העולם. אלא שרצוני כי שנינו ניבדל מיתר הבריות בזאת, שנדע לפחות כי הננו משוגעים. ואילו אחרים לאו.

שאל המישנה למלך:

- ילמדנו אדוני המלך, כיצד נעשה זאת.

ענה המלך ואמר:

- לזאת יש לי עצה. בוא ונחקוק על מצחינו סימן של שיגעון. וכל פעם שאתן עיני בך ואתה תתן עינך בי - נדע שאנחנו משוגעים."*

שבת שלום

    ג'ף

*לקט מעולמו של רבי נחמן מברסלב  בעריכת דוד הרדן, מבחר ומבוא אהרן אפלפלד, הוצאת הספרים של הסוכנות היהודית תשל"א, עמ' 21

אלו דברים לשבת פרשת וירא תשפ"ה טיוטה 2

 

"אין בכוחן של מילים להתייצב מול קטסטרופות גדולות; הן דלות, עלובות וחיש מהר מזדייפות. אפילו תפילות עתיקות אין בכוחן להישיר פנים מול אסונות."

אהרן אפלפלד, "סיפור חיים", כתר הוצאה לאור בע"מ, עמ' 96

אלו דברים לשבת פרשת וירא תשפ"ה טיוטה 1

"תמונת עולם מתרסקת."

טוב שהיתה קיימת התמונה רק בדמיון.

טוב ?!

נו - 

יהודי בדרך למשרפות יכול "לגבור" על הנאצי במשרד.

"הקוזק" יכול "להפסיד במלחמה" בזירה אחרת.

"שתוק" אומר הקב"ה למשה במדרש. "שתוק כך עלה במחשבה לפניי."

הילד אהרן שבגר בערבות אוקראינה רושם על דף את דברי "הרב משולם בר" ( משבוע שעבר )

הילד יואל שבגר ברמת גן אחרי מות אימו ( בהיותו בן שלוש) רושם על דף דברים שלו אודות "העולם"

סביבו.

תמונת עולם מתרסקת.

"קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת וגו'".

שבת שלום

   ג'ף

האיור: Henri de Toulouse-Lautrec

A Corner of the Moulin de la Galette, 1892

Courtesy National Gallery of Art, Washington

הציור הוא ברשות הרבים ( public domain )

אלו דברים לשבת פרשת לך לך תשפ"ה

 "למחרת בא אלינו הרב משולם בר. פניו היו חיוורים וידיו רעדו. 

להפתעת הכול פתח ודיבר על ענווה, שכל המידות נובעות ממנה. שאם אדם מכניע עצמו לענווה סופו שיגיע לדיבור נכון. יותר מדי אנו משתמשים בלשון אני. מי שמגיע למעלת הענווה שוב אינו אומר אני אלא אתה והוא, מחשבתו נתונה לזולתו. בדור שלנו אסור לדבר בלשון אני. כשאני לעצמי, מה אני. מי שמבטל את האני ומכוון את מחשבתו לזולתו מביא גאולה לעצמו. חוסו, אחים, על עצמכם והתנערו מן האני. אלוהים בשמים יודע כמה קשה הדבר, אבל אנחנו מחויבים בזה. יותר מדי צער ראינו בדור שלנו כדי שנדאג רק לעצמנו. אם נתרחק מלשון אני יחזור אלינו אלוהים וידבר אלינו כמו שדיבר אל אבותינו ולא תהיה שום מחיצה והסתרת פנים, ואנחנו נדע, כמו שידעו אבותינו, כי אלוהים אחד ושמו אחד, ואנחנו שליחיו בעולם הזה למען הרבים, שבלא הרבים אנחנו אבק פורח. חוסו על עצמכם, אחים.

אחר דבריו של הרב משולם בר היה שיתוק. תחילה לא הבינו אנשים למי מכוונים דבריו ולמה דיבר כמו שדיבר, שהרי לרוב אינו מדבר כלל. מאוחר יותר חש כל אחד שהוא דיבר אליו, רק אליו, והיו חרדה גדולה ואי שקט.

'משונה', אמר זיידל, ' כל שאנו מגבבים בספר שלם אומר משולם בר במשפטים אחדים, והוא עושה זאת טוב מאתנו ובצורה הולמת יותר. תודה לאל, שיש בתוכנו יהודי כמו הרב משולם בר.'"

א. אפלפלד, "לילה ועוד לילה", כתר הוצאה לאור, עמ' 183 - 184.

שבת שלום

ג'ף

אלו דברים לשבת פרשת לך לך תשפ"ה ט

היום 398 יום למלחמה

לעילוי נשמת הנופלים, 

לרפואת ינון גנון בן אילנית אבוטבול גנון, יהודה אהרן  בן מרים אסתר, נועם צבי אליעזר בן אפרת, וכל פצועי צה"ל וכוחות הביטחון 

להשבת החטופות והחטופים לחיק משפחותיהם

על יצירתו של יואל הופמן ז"ל כותב יגאל שוורץ יבדל"א, בין השאר, את הדברים הבאים:

"הנחת המוצא ההגותית העומדת ברקע כל המפעל האמנותי הגדול של [יואל הופמן] היא שאם התפרצותם של מאורעות השואה קץ הקץ על עולם התרבות המערבית ובמיוחד על עיקריו של המוסר האירופי 'האוניברסלי'. מאורעות השואה נתפסים בכתבי הופמן  - שלא סולח ולא שוכח ( דברי הברכה ששלח לגוף שארגן את אירועי התרבות לכבוד אירופה היו: The Jews too/ Greet the Union of Europe/ In their ancient Yiddish/From below ) - כאיבוד עצמי לדעת של העידן המודרני, עידן הנאורות האירופי, ואת מקומו תפסה לדעתו, הברבריות, כמופע טכטוני מחודש, נאצי־פגאני. זו הרימה ראש, ניסתה וכמעט הצליחה לחסל את היהודים, שהם, בעיני הופמן - לצדו של ישו - הנציגים האולטימטיבים של המוסר, הצדק והחסד במרחב המונותיאיסטי."*

חלקים רחבים בארה"ב יצטרכו לעכל את ניצחון טראמפ השבוע. ימים יגידו מה תהיה השפעת ממשל טראמפ השני על העולם. מדברים שראיתי הערב בפייס הבנתי ש"השמאל" בארה"ב התחיל לעשות חשבון נפש. זה טבעי וזה נחוץ. לא רק לשמאל שבארה"ב. 

בראיון האחרון שנערך עימו בתחילת שנות השבעים של המאה הקודמת, במענה לשאלה של המראיין על מצבה של ארצות הברית , מצב שבעיני המראיין היה בכי רע, השיב השל: "האם עלי להזכיר לך שדברי ימי העולם אינם הולכים במישור, יש עליות ומורדות. כיום אנחנו במורד." ואז ביקש המראיין אישור מהשל לגבי משפט שאמר בראיון אחר שנתן כמה חודשים קודם "אף על פי כן הינך אופטימיסט ?"  הקשה המראיין, "אמרת בראיון קודם : אני אופטימיסט בניגוד למיטב הכרתי האם עודך סבור כך ? " והשל אישר שכך אמר ושזאת דרכו.

יש שיגידו : זהו סיפור חיינו. סיפורם של יהודים ולא רק של יהודים.

693 הוא מספר הסעיפים בספרו של ויטגנשטיין, "חקירות פילוסופיות", שנערך סופית ופורסם אחרי מותו בידי מנהלי עזבונו.

מרבית ספריו של יואל הופמן הופיעו ב"צורה" של סעיפים, ( ללא מספרי עמודים ). כך ב"אפרים" יש 200 סעיפים; ב"מצבי רוח" 191 וב  Curriculum Vitae מאה סעיפים. בסעיף שלפני האחרון  ( 99 ) כותב הופמן:

"אני רואה חלום: פתיל שעליו חרוזות פנינים [על צווארו של מי תלויה המחרוזת ?] נקרע ואיהספור פנינים מתפזרות על הריצפה.

אני אוסף אותן אחת אחת מתחת לכיסאות ומתחת למיטה ומתחת לארון. אבל כמה יכולתי לאסוף ? לכל היותר מאה."^

קחו נא את "חיי עולם", ספרו של הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ זצ"ל על פרשות השבוע ליד ועיינו בדבריו על פרשת לך לך, בעיקר בדברים במחצית השניה של הפרק החל מכותרת המשנה "הליכה ללא כתובת".

שבת שלום

   ג'ף

*יגאל שוורץ במאמר "'צופה ואונייה נטרפת' - הפואמות הפוסט־אפוקליפטיות של יואל הופמן" ב נילי רחל שרף גולד ויגאל שוורץ, "ללכת ברחובות הפנימיים  - היקום של יואל הופמן", הוצאת ידיעות אחרונות - ספרי חמד, עמ' 102

^יואל הופמן, Curriculum Vitae, כתר ספרים (2005) בע"מ, פסקה 99, הטקסט במקור מנוקד