אלו דברים לשבת פרשת לך לך תשפ"ה ט

על יצירתו של יואל הופמן ז"ל כותב יגאל שוורץ יבדל"א, בין השאר, את הדברים הבאים:

"הנחת המוצא ההגותית העומדת ברקע כל המפעל האמנותי הגדול של [יואל הופמן] היא שאם התפרצותם של מאורעות השואה קץ הקץ על עולם התרבות המערבית ובמיוחד על עיקריו של המוסר האירופי 'האוניברסלי'. מאורעות השואה נתפסים בכתבי הופמן  - שלא סולח ולא שוכח ( דברי הברכה ששלח לגוף שארגן את אירועי התרבות לכבוד אירופה היו: The Jews too/ Greet the Union of Europe/ In their ancient Yiddish/From below ) - כאיבוד עצמי לדעת של העידן המודרני, עידן הנאורות האירופי, ואת מקומו תפסה לדעתו, הברבריות, כמופע טכטוני מחודש, נאצי־פגאני. זו הרימה ראש, ניסתה וכמעט הצליחה לחסל את היהודים, שהם, בעיני הופמן - לצדו של ישו - הנציגים האולטימטיבים של המוסר, הצדק והחסד במרחב המונותיאיסטי."*

חלקים רחבים בארה"ב יצטרכו לעכל את ניצחון טראמפ השבוע. ימים יגידו מה תהיה השפעת ממשל טראמפ השני על העולם. בראיון האחרון שנערך עימו, במענה לשאלה של המראיין על מצבה של ארצות הברית בתחילת שנות השבעים של המאה הקודמת, מצב שבעיני המראיין היה בכי רע, השיב השל: "האם עלי להזכיר לך שדברי ימי העולם אינם הולכים במישור, יש עליות ומורדות. כיום אנחנו במורד." ואז ביקש המראיין אישור מהשל לגבי משפט שאמר בראיון אחר שנתן כמה חודשים קודם "אף על פי כן הינך אופטימיסט ?"  הקשה המראיין, "אמרת בראיון קודם : אני אופטימיסט בניגוד למיטב הכרתי האם עודך סבור כך ? " והשל אישר שכך אמר ושזאת דרכו.

יש שיגידו : זהו סיפור חיינו. סיפורם של יהודים ולא רק של יהודים.

על פרשת לך לך כותב הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ את הדברים הבאים

*יגאל שוורץ במאמר "'צופה ואונייה נטרפת' - הפואמות הפוסט־אפוקליפטיות של יואל הופמן" ב נילי רחל שרף גולד ויגאל שוורץ, "ללכת ברחובות הפנימיים  - היקום של יואל הופמן", הוצאת ידיעות אחרונות - ספרי חמד, עמ' 102

אלו דברים "על זמני"

"לעולם יחפש אדם דבר אחד וימצא דבר אחר"

כותב הרב עדין על פרשת ואתחנן בספרו "חיי עולם" :

"יכולה להיות לאדם התמסרות מוחלטת לאיזה עניין, אבל כשהיא התמסרות לעניין אחד בלבד, היא עלולה להגיע למה שנקרה בשפה הפסיכולוגית 'מונומניה' - שיגעון לדבר אחד. רק לשם דוגמא, היה אדם שכתב ספר שלם בן חמש מאות עמודים, על כיני אדם. הבעיה של כיני האדם היא שהן יכולות לחיות רק על בני אדם, ואם ישימו אותן על עכברים או על קופים הן ימותו. אז כדי לחקור את הכינים, האיש הזה גידל אותן על בשרו. אפשר לראות איך בן אדם יושב ומגדל כינים במסירות נפש לצורך המחקר, ואם יכולה להיות לאדם מסירות נפש כזו לביצי כינים, לא פלא שיכולה להיות מסירות נפש גם לתורה, או לארץ ישראל. אבל כל עוד אדם משוגע לדבר אחד הוא משוגע , ואין זה משנה לאיזה דבר. אין הכוונה שגידול כינים שווה ערך לחיבת הארץ או ללימוד גמרא, אלא שמדובר באותה התופעה. נקודת המבחן היא מתי דבר מסוים הוא פרט הנכלל בתוך מערכת , ומתי הוא הופך להיות חזות הכל."

ואידך זיל גמור

הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, חיי עולם, הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן ירושלים בשיתוף המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, עמ' 398

האיור: הכריכה הקדמית של ספרו של יואל הופמן   Curriculum Vitae 

אלו דברים לשבת ר"ח מרחשוון - פרשת נח תשפ"ה

היום 392 יום למלחמה

לעילוי נשמת הנופלים, 

לרפואת ינון גנון בן אילנית אבוטבול גנון, יהודה אהרן  בן מרים אסתר, נועם צבי אליעזר בן אפרת, וכל פצועי צה"ל וכוחות הביטחון 

להשבת החטופות והחטופים לחיק משפחותיהם

כותב הרב עדין אבן ישראל שטנייזלץ זצ"ל על פרשת השבוע בספרו "חיי עולם", בין השאר, את הדברים הבאים:

"בסך הכל, הבעיה של המבול קיימת לא רק בזמנו של נח. הקב"ה אמנם הבטיח שלא יהיה עוד מבול מים בעולם, אך כמו שכבר אמרו כל עורכי הדין שעשו דין איתו, הוא לא הבטיח להימנע ממבולים אחרים. ההבטחה של הקב"ה מבחינה זו היא הבטחה משפטית עם הגבלות.

בעצם, כמעט בכל דור יש מבול. בדור שלפנינו היה מבול של אש, ולא צריך להתעלם מזה. יש דורות אחרים בהם המבול הוא לא מבול גשמי אלא מבול רוחני. יכול להיות מבול שיורדים מים מהשמים, ויכול להיות מבול כמו שאנו נמצאים בו, שכל הביבים נפתחים, ארובות השמים נפתחות וכל מי השופכין יורדים עלינו. גם מלמעלה, מהאינטלקטואלים, וגם מלמטה, מהמון העם, יש מין שיטפון כזה."*

וראו שם הדברים הקודמים והדברים שבהמשך.

ואגב נח והמבול -

כותב יואל הופמן בספרו Curriculum Vitae בפסקה 41:

"קשה לשאת ספרים. אדם רואה עץ וכותב ראיתי

 עץ. וישנם ספרים אודות ספרים.

פעם הכרתי אשה זקנה בפרוזדור של בית

החולים בילינסון. היא הצביעה על רגלה ושאלה

[אולי חמש פעמים ] בשביל מה.

לפעמים נדמה שהעולם מלא דברים מיותרים.

אנשים ששמם רודולף. כל מיני תרשימים.

בנינים שלמים. אתה הולך ברחוב ובחלון הרווה

[מאחורי זכוכית ] אתה רואה פסטרמה. מילונים

[ובהם מלים כמו שורנשטיין ] . קולות צפצוף של 

אוטו שנוסע אחורנית. שלטים.

תארו לעצמכם יהודי והיהודי יושב על כסא

והכסא בעולם. את בדידותו הגדולה של היהודי.

לכמה חלל נזקק אדם עם כסא וכמה חלל ניתן

לו."^

חודש טוב ושבת שלום

      ג'ף

*הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, חיי עולם, הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן ירושלים בשיתוך המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, עמ' 20

^יואל הופמן, Curriculum Vitae, כתר ספרים (2005) בע"מ, פסקה 41, הטקסט המקורי מנוקד

האיור: François-André Vincent after Giovanni Benedetto Castiglione

Noah Leading the Animals into the Ark, 1774

Courtesy National Gallery of Art, Washington

הציור הוא ברשות הרבים ( public domain )

אלו דברים לשבת ר"ח מרחשוון - פרשת נח תשפ"ה ט

מה שייך נח לכאן ?

מה שייך ? היא שאלה ששייכת לכל פרשת שבוע, בכל זמן ובכל אתר ואתר.

אני לא יודע מה אתכם -

אני עושה, בעת הזאת,  הערכות מצב מחודשות. אצלי, אני מניח שזה גם עניין של גיל; כניסתי למה שלאונרד כהן כינה the foothills of old age, שיפולי הגבעות של הזקנה.

אחת האמרות שמופיעה בלקט שערך / כתב אבי ז"ל היא זו:

Although not permitted on a main thoroughfare a U turn on life's road may be extremely beneficial

על אף שאסור לעשות סיבוב פרסה באמצע כביש 6, סיבוב כזה עשוי להיות מועיל מאד בדרך החיים

הלקט, שפורסם באנגלית נקרא Lines of Thought.

כשעלעלתי בספר הזה בחיפוש אחר האמרה הנ"ל מצאתי לא מעט אמרות רלוונטיות לימינו ולחיים בכלל;

כמו זו:

Judge  the strength of  a  people not by their military might  but how they raise their children

שפטו את עוצמתו של עם לא על פי עוצמתו הצבאית אלא לפי הדרך שבה הוא מתייחס לילדיו.*

שבת שלום

    ג'ף

* תודה לש. ג על הסיוע בתרגום

אלו דברים לשבת פרשת בראשית תשפ"ה ( גרסת פייסבוק )

 " כשהגענו אחרי שנתיים של נדודים אל חופי איטליה, היו השמש והמים הידידים הראשונים שהאירו לנו פנים. על אותו חוף ריק ופתוח התחיל החורף להפשיר בתוכנו. ידידי ט' היה נרגש כל כך שסירב לצאת מהמים גם בלילה. במים החמים חשנו את החירות הראשונה, והמילים הראשונות הפציעו. על אותו חוף עלום ופתוח ראיתי את היד הכחושה של סוחר יהודי שבתנועה אחת הביעה את תמצית האמת של המלחמה: מה יש לומר."

אהרן אפלפלד, סיפור חיים, כתר הוצאה לאור בע"מ, מתוך פרק 29 לספר, עמ' 261. ותודה לנ.ש.ס שהפננתה בין השאר, לשקטע דלעיל בשיעור שנתנה במסגרת תיקון ליל הושענה רבה ב"אפיקים" בירוחם

אלו דברים לשבת פרשת בראשית תשפ"ה

 היום 384 יום למלחמה

לעילוי נשמת הנופלים, 

לרפואת ינון גנון בן אילנית אבוטבול גנון, יהודה אהרן  בן מרים אסתר, נועם צבי אליעזר בן אפרת, וכל פצועי צה"ל וכוחות הביטחון 

להשבת החטופות והחטופים לחיק משפחותיהם

על הפסוק הראשון בספר בראשית אומר רבי מרדכי יוסף ליינר, בספר  "מי השילוח" את הדברים הבאים:

"בראשית ברא אלקים , ברא הוא מלשון חיזוק, היינו שבראשונה אמץ וחיזק היסודות שיוכלו לקבל הבריאה, כמו מלך שבונה אוצר, מחזק את היסודות והדפנות שיוכלו לקבל את שיניח לתוכו, והשמים והארץ הם יסודות העולם, והם מרמזין בנפש האדם על הלב והמוח, בעת שירצה האדם לילך עפ"י רצון הש"י בכדי שיהיה בריה שלימה, אז צריך לאמץ ולחזק את שני היסודות, היינו למסור השכל והמחשבה שבראש וכל תאוות לבו להש"י ולהמליך אותו ית' עליהם שלא יפעול בהם דבר זולת רצון הש"י. וכמו שאמר הבעל שם טוב: בדבר שמחשבה של אדם מחשבת שם האדם כולו." בהמשך הדברים מפנה "המי השילוח" לפסוק במשלי כ"ג, כ"ו: תְּנָה-בְנִי לִבְּךָ לִי;    וְעֵינֶיךָ, דְּרָכַי תרצנה ( קרי - תִּצֹּרְנָה) ועיינו שם בהמשך הדברים גם של המי השילוח וגם במשלי.

חכם סיני בשם טְסוּ־צ'י, במענה לשאלה של תלמידו טְסוּ־יוּ, שראה אותו נשען על שלחן כשהוא נועץ מבטו בשמיים,אמר:

"'זה עתה איבדתי את עצמי. האם אתה מבין ? אתה אולי שמעת את קולות האדם; אך לא את קולות האדמה. אולי שמעת את קולות האדמה; אל לא את קולות השמיים.'

טְסוּ־יוּ אמר: ' אנא הסבר את דבריך'.

טְסוּ־צ'י אמר: ' האדמה הגדולה נושמת ונושפת, לכך אחנו קוראים 'הרוח'. כשהיא שוקטת, דבר אינו קורה. כשהיא ניעורה, זועפים הומים ומייבבים רבבות הנקבים שבאדמה. האם אינך שומע את קול נשיבתה, ארוך ומתמשך ? יערות־העד על ההרים גועשים ונעים; בעצי־הענק, שהיקף גזעם מאה רגל, פעורים חורים כמו נחיריים, כמו פיות, כמו אוזניים, מהם מרובעים, מהם מעוגלים כמו גביע או מכתש, מהם עמוקים ועכורים כבריכות ואגמים. כנהמת גלים, כשריקת חיצין, קולות שאגה, קולות נשימה ושאיםה, קולות צעקה בכי יללה ואנקה. הנה הו־הו והנה עונה אחריו הו־הו, הנה קול משב הרוח הקלה והנה המית סופה אדירה. וכאשר חולפת הרוח הגדולה, שוב שוקטים ריבוא החורים. האם לא ראית איך העצים נעים, איך רועדות צמרותיהם ?' 

טְסוּ־יוּ אמר: ' אכן קולות האדמה הם קולותיהם של אותם רבבות הפתחים. קולות האדם הם קולות הנקבים שבחליל הסוף*. אך מה הם קולות השמיים ?'

טְסוּ־צ'י אמר: ' הרוח נושבת ברבבות הפתחים וכל אחד מהם משמיע בה את קולו שלו. מי עוד את החושב צריך להשמיע את קולו ?'^"

* בהערת שוליים מס' 2 על אתר כותב יואל הופמן בספרו קולות האדמה, ממנו לקוח הקטע הנ"ל :

"'ולות הנקבים שבחליל הסוף" הקולות של תרבות האדם - נגינה, טכסים ונאומים.

^ בהערת שוליים מס' 3 על אתר כותב הופמן: מי שב"שיכחת עצמו" שומע את קולות האדם וקולות האדמה, שומע בצלילים אלו את קולות השמיים. אין הוא נושא עוד את עיניו אל מה שמעבר לעולם."**

שבת שלום

   ג'ף

**"קולות האדמה" קטעים נבחרים מכתביו של החכם הסיני צ'ואנג־טסה, תרגם מסינית עם הערות ופירושים - יואל הופמן, הוצאת מסדה, עמ' 15, 16, 107

וראו דברים של אברהם יהושע השל להלן:

Whose ear has heard the trees sing to God ? Has our reason ever thought of calling upon the sun to praise the Lord ? And yet, what the ear fails to perceive, what reason fails to conceive, the Bible makes clear to our souls. It is a higher truth, to be grasped by the spirit.

Modern man dwells upon the order and power of nature; the prophets dwell upon the grandeur and creation of nature, The former directs his attention to the manageable and intelligible aspect of the universe; the latter to its mystery and marvel. What the prophets sense in nature is not a direct reflection of God but an allusion to Him. Nature is not a part of God but rather a fulfillment of His will.

A. J. Heschel, God in Search of Man, p 97

מן המקרא למדים אנו שהחיים 'הפנימיים' של הטבע חתומים בפני האדם. המקרא אינו טוען שהדברים מדברים עם האדם; הוא טוען רק שהם מדברים עם אלוהים. חפצים דוממים מתים הם ביחס לאדם, אך חיים ביחסם לאלוהים. הם שרים לאלוהים, הרים נמסים כדונג ותהומות מים מתחלחלים בראותם את מלך מלכי המלכים (תה' עז 17; צז 5), 'מלפני אדון חולי ארץ מלפני אלוה יעקב' (שם קיד 7).

מי אוזניים לו וישמע את האילנות שרים לקדוש ברוך הוא ? האם תבונתנו שקלה אי פעם לקרוא לשמש שתהלל את אלוהים ? אך את מה שהאוזניים אינן מצליחות לשמוע ואת מה שהשכל אינו מצליח לתפוס, מבהיר המקרא לנשמותינו. זוהי אמת נעלה יותר ואותה יש לתפוס ברוח.

האדם המודרני מהרהר בסדרו של הטבע ובעצמתו, ואילו הנביאים הרהרו בהודו של הטבע ובבריאתו. האדם המודרני מתרכז באותו היבט של היקום הניתן לניהול ולתפיסה חושית, ואילו הנביאים התרכזו בהיבטי המסתורין והפלא שלו. הנביאים לא ראו בטבע בבואה של אלוהים, כי אם הרמזה לקיומו. הטבע אינו חלק מן האל, כי אם הגשמת רצונו.

א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצ'  מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ' 77 - 78

אלו דברים לשמיני עצרת ולשמחת תורה תשפ"ה

היום 383 יום למלחמה

לעילוי נשמת הנופלים, 

לרפואת ינון גנון בן אילנית אבוטבול גנון, יהודה אהרן  בן מרים אסתר, נועם צבי אליעזר בן אפרת, וכל פצועי צה"ל וכוחות הביטחון 

להשבת החטופות והחטופים לחיק משפחותיהם

אומר הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ זצ"ל בפרק בספרו "חיי שנה" שכותרתו "זמן שמחתנו" :

"חויה פנימית

הצורך של האדם להביא את עצמו , לא רק לעשיית מעשה, אלא גם לחוויה, הוא נושא שחלק גדול מהספרות הדתית עוסקת בו בשאלות של כוונת הלב והכנת הלב. דרגה דתית גבוהה, אינה מתבטאת רק בעשיית מעשים ביתר פירוט ודקדוק, אלא בעיקר בהכנת הנפש לקראת הזדהות עם המצוות. רבים סבורים, כי הכנה כזו אינה שייכת לתחומה של היהדות, ואין הדבר כן. הכנה והתכוונות כזו, או 'התבוננות', היא חלק מהותי מעולמו של האיש הדתי."*

וראו נא המשך הדברים שם

חג שמח

  ג'ף

*הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ ,"'חיי שנה' מאמרים לחגים ומועדי השנה היהודית", מתוך המאמר "זמן שמחתנו", הוצאת המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, ומשכ"ל - הוצאה לאור מיסודן של ידיעות אחרונות וספרי חמד, עמ' 100