אלו דברים לפורים ולשבת פ' כי תשא תשפ"ה

עלה בדעתי לחפש האם יואל הופמן כתב משהו על פורים.

חיפשתי בגוגול.

מצאתי משהו  שכתב חכם סיני בשם צ'ואנג־טסה שתורגם על ידי יואל הופמן לעברית:

"45. שיכור

כששיכור נופל ממרכבה, גם אם המרכבה נוסעת במהירות רבה, הוא לא ימות. לשיכור עצמות ופרקים כמו לכל אדם; אך הוא לא ייפגע כמו כל אדם שכן רוחו שלמה. אין הוא יודע שהוא נוסע במרכבה ואין הוא יודע שהוא נופל ממנה. חיים ומוות, פחד ורעדה, אין להם מקום בליבו. על כן הוא נתקל במה שנתקל, מבלי שיירתע. אם לשלמות כזו זכה כשהוא ספוג ביין, לאיזו שלמות יזכה אם יהיה ספוג שמיים !"

מתוך "קולות האדמה קטעים מבחרים מכתביו של החכם הסיני צ'ואנג־טסה" תירגם מסינית עם הערות ופירושים, יואל הופמן, הוצאת מסדה, עמ' 81

פורים שמח ושבת שלום שלום 

             ג'ף

אלו דברים לשבת זכור - פרשת תצווה תשפ"ה

 "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם. אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ, וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים. וְהָיָה בְּהָנִיחַ ה' אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ, תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם, לֹא תִּשְׁכָּח." 

בימים אלה, אני ממשיך לעסוק, בתרגום לעברית של אחד מקבצי השירה של המשורר הסרבי - אמריקאי צ'ארלס סימיק שהלך לעולמו לפני כשלש שנים. הקובץ נקרא Hotel Insomnia. 

יש אומרים שכל יצירתו של סימיק נושאת בחיקה רוח פורימית.

השיר לפניכם נקרא "החפץ הדומם". 

אקדים התרגום למקור.

"בשיחותיי הארוכות לתוך הלילה עם הכלאים, העליתי 

שוב את שאלת החפץ:  האם הוא נשאר אדיש בין

אם רואים אותו בין אם לאו ( דעתי הייתה נתונה

לאותו חפץ מוסתר ושנתגלה אחר מותו  כאשר

התא שזה עתה התפנה חוטא וטואטא.)

"כמו שד מעץ מגולף מזן

מסויט." אמר אחד. "כתוב בכתב חידות," אמר אחר. אנחנו

שתינו שכר תוצרת בית שסחרר את 

ראשינו. "כשכפתור צוואר נופל על הרצפה 

ובקושי משמיע קול". אומר השלישי בחיוך, אבל

אני שתקתי.

"אילו רק יכולתי להשאיר מאחורי משהו קטן

שיגרום לאחרים לעצור ולחשוב." חשבתי לעצמי.

בינתיים, היה עלי לדאוג לשבר הבקבוק שלי.

היה זה ירוק וקצהו היה חד כתער קטלני. כבר איני זוכר

את המחבוא שלו, אלא אם אך חלמתיו, או שהיה זה

תא אחר, בית כלא אחר בסדרה אינסופית של בתי כלא

ושיחות ארוכות לתוך הלילה עם כלאיי."

“THE INANIMATE OBJECT

In my long late night talks with the jailers, I raised

again the question of the object: Does it remain indif-

ferent whether it is perceived or not ? ( I have in mind

the one concealed and found posthumously while the 

newly vacated cell was fumigated and swept. )

“Like a carved-wood demon of some nightmarish

species,” said one. “In cipher writ.” said another. We

were drinking a homemade brew that made our heads

spin. “ When a neck button falls on the floor and

hardly makes a sound,” said the third with a smile, but

I said nothing.

“If only one could leave behind a little something

to make others stop and think,” I thought to myself.

In the meantime, there was my piece of broken 

bottle to worry about. It was green  and had a deadly

cutting edge. I no longer remembered its hiding place,

unless I had only  dreamed of it, or this was another 

cell, another prison in an infinite series of prisons and

long night talks  with my  jailers.”

שבת שלום

ג'ף

מתוך אהוד בן עזר : על מחיר הציונות ונצנוץ קליפותיה ט

החל מ1965 ועד 1986 עסק אהוד בן עזר בקיום ראיונות עם אנשי / נשות רוח שונים, לרבות עריכתן והבאתן לדפוס באנגלית ובעברית, בשאלות שהטרידו אתו לגבי עתידה של החברה הישראלית. להלן רשימת השאלות שעסיקה אותו וששאל את מראוייניו:

 "השאלות המכינות, הזהות, ששלחתי לבני־שיחי לפני כל שיחה הקיפו כתריסר נושאים שנראו לי כרוכים ומבטאים את מחיר הציונות:

רגישות, 'תלישות' ו'זרות' פוׂׂריוׂת של האינטלקטואל היהודי במערב, ומעמדו כמין סייסמוגרף לבריאותה של החברה, ליציבותה - מול תודעת המצור, האטימות וההכרח להזדהות עם עמדת הרוב, של האינטלקטואל היהודי בישראל.

הסכנה שבעיצוב טיפוס אדם ישראלי חדש של כוחותיו וחושיו מגויסים למשימה האחת: הבטחת הקיום הפיסי, הלאומי, וכנגד האויב - ושום בעיה מוסרית או אוניברסלית, אינה נוגעת לו.

חוסר יכולתה של הציונות להיות אתגר לנוער יהודי אידיאליסטי ומחפש דרכו במערב.

היש עתיד ל'חכמת ישראל' בישראל ?

האם האפשרות למחקר מדעי היסטורי בעל גוון לא-אפולוגטי, בלתי־תלוי בדעת זרים, לא תתגלגל* כאן בקשיים חדשים של חשיפת והבנת עברנו, כגון ניתוק רוחני, לאומנות, התגמדות והתמקצעות ?

האומנם נכון לומר שלמעשה בישראל נוצר עם חדש, 'עברי'  בלשון ה'כנענים' - אשר קיומו ומעשיו הביאו למערכת ערכים ופעולות שאינם קשורים עוד בהכרח בעם היהודי, בגורלו ובטובתו ?

התיתכן התחדשות דתית בארץ בנוסח של הומאניזם יהודי וריפורמה, שיתאימו לזיקתם הרליגיוזית או המסורתית של אותם ישראלים הרואים עצמם, בטעות, כחילונים גמורים, מאחר שמאסה נפשם בזיהוי הדת היהודית עם האורתודוכסיה בישראל ?

היש עדיין ייעוד רוחני לישראל, בנוסח  המרכז הרוחני של אחד־העם ?

האם הגניוס היהודי ותרומתו לתרבות העולם - מקורם היה ועודנו במפגש הפורה עם התרבויות האירופיות העשירות, בחומר וברוח, אך הוא נידון לשקיעה וצמצום דווקא בישראל ? - וסימטום לכך: יחס הביטול והעליונות הגובר והולך  של אינטלקטואלים יהודים במערב כלפי ישראל, מרכזיותה, מוסריותה ובשורתה ?

האם אכן הביאה עמה היונות את ביטחון הקיום היהודי, או שמא הקימה עוד גיטו, מזוין וחזק, במזרח התיכון, מוקף שנאת שכניו ? ובמה קיום לאומי שכזה עדיף על־פני המשך הקיום בפזורה, שיהודיה אינם חייבים לשלם מחיר כה כבד, בנפש, ברוח ובהתנהגות המוסרית ?

האם גישתה של הציונות לשאלה הערבית עומדת מראשיתה סימן של סיטואציה טראגית שאין מוצא ממנה ?

מדוע מחלחלת הזדהות מאזוכיסטית עם הגורל הצלבני, ביצירות של סופרים עבריים ילידי הארץ ?

הצריכה מדינת ישראל אייאולוגיה לשם קיומה, או שקיומה כבר טבעי ככל מדינה אחרת, ושמא הסתמכות על 'טבעיות' זו אינה אלא עיוורון ובריחה מן המציאות ? ולסיכום : האם, במבט לאחור, נראה לך כדאי מחירה של הציונות ?

עד כמה השאלות לעיל , כולן או חלקן עדיין רלוונטיות ? זו שאלה פתוחה 

מה הן השאלות החשובות לעת הזאת שאינן מוצאות ביטוי ברשימה דלעיל ? גם זו שאלה פתוחה

* כך כתוב במקור, נדמה לי שהיה צריך להיות כתוב : תתקל 

אלו דברים לשבת פרשת תרומה תשפ"ה

הרב עדין אבן־ישראל שטיינזלץ זצ"ל כותב בדברים שלו על הפרשה בספרו "חיי עולם":

"הדרשה הידועה על ציווי המשכן ( הובאה באלשיך שמות כה, ח): 'ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם' - 'בתוכו' לא נאמר, אלא 'בתוכם', מעמידה את עניינו של המשכן על נקודת היסוד המשמעותית ביותר שלו. בעצם, המשכן נמצא בתוך עם ישראל, כעין מה שנאמר ( תהילים עח,ס ): 'אהל שיכן באדם', ומציאותם של ישראל היא מהותית לקיומו. התפיסה של 'ושכנתי בתוכם' דווקא, נותנת את המשמעות הפנימית למשכן הפיזי - קדושתו איננו במבנה שלו, או בחומרים ממנו הוא עשוי, אלא בכך שסביבו נמצא עם ישראל.

לגופו של עניין, הדבר הנכון לגבי כל חפץ של קדושה: כל תשמיש קדושה הוא תבנית מסוימת המאפשרת קשר של קדושה, אך תבנית זו איננה פועלת באופן אוטומטי, והקדושה קיימת רק כאשר נעשה בחפץ שימוש. הקדושה מקבלת את משמעותה רק כאשר היא קשורה לאדם מישראל, ומעבר לכך אין בחפץ שום קדושה, חוץ מכך שראוי וצריך לנהוג בו כבוד.

סיפרו פעם על רב צעיר שהרוסים אסרו אותו ועינו אותו. לאחר זמן הוא יצא משם בנס, והתברר שאחד מסעיפי השחרור שלו היה שהוא היה משוגע. הם ראו אותו מניח תפילין וכשהם שאלו מה זה, הוא ענה שזה מכשיר קשר - בעזרתו הוא מדבר עם ה'. אחרי שהם בדקו את התפילין מבפנים ומבחוץ ולא מצאו שום סוללות ושום אנטנות, ובפרט אחרי שראו אותו שם את המכשיר על הראש, ומתחיל לדבר - הם הגיעו למסקנה שהוא בוודאי משוגע.

נכון, אמנם, שהתפילין עצמם אינם פועלים כמו מכשיר קשר; הם לא יכולים לעבוד לבד, והם לא סוג של קסם. אבל לאמיתו של דבר, כמו כל מכשיר של קדושה, הם כלים להתקשרות - אלא שאת מהותם הפנימית הם יכולים לקבל רק בצירופה של עשיית המצווה והתכוונות האדם. וכמו בחפצי קדושה - כך גם במשכן. עיקרו של המשכן, המהות הפנימית שלו, היא השכינה של הקב"ה בתוך עם ישראל: 'ושכנתי בתוכם', ולכן חשוב לעסוק לא רק בבניין המשכן הפיזי, אלא לדבר דווקא על הפן הפנימי שלו: המשכן של מטה, המשכן של האדם."*

והדברים צריכים כמובן עיון.

היום  511 ימים  למלחמה

לעילוי נשמת הנופלים, 

לרפואת ינון גנון בן אילנית אבוטבול גנון, יהודה אהרן  בן מרים אסתר, נועם צבי אליעזר בן אפרת, וכל פצועי צה"ל וכוחות הביטחון 

להמשך השבת החטופים לחיק משפחותיהם.

חודש טוב ושבת שלום

        ג'ף 

הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, חיי עולם, הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן ירושלים בשיתוף המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, עמ' 165 - 166

אלו דברים לשבת פרשת תרומה תשפ"ה ט

"לפקוח עיניים לרוע ולהיעדר אלוהים..." 

בשבוע שעבר הובאו כאן, בעקבות החזרת גופות אריאל כפיר שירי ועודד ז"ל הי"ד דברים על הרוע שהביא השל מתוך ספר איוב, ספר תהילים ומדברי הפרפרזה של הקוצקר על הפסוק:

שכן ארץ ורעה אמונה ( תהילים לז, ג )

השל הביא את הדברים, כאמור, בפרק 16  - "האל המסתתר" לספרו "האדם אינו לבד". הספר פורסם באנגלית בארה"ב ב1951.

 ב1957 הגיע השל לארץ, בהזמנת חברו מילדות הנשיא ( דאז ) זלמן שז"ר להשתתף בכנס עיוני- אידיאולגי במסגרת אירועי העשור למדינת ישראל.

דברי השל בכנס נאמרו בעברית ונמצאים בכתובים  במאמר שכותרתו "ייחודו של הקיום היהודי" שפורסם בקובץ "אלוהים מאמין באדם". באותו נאום ציטט השל שוב את הפסוק הנ"ל מתהילים ובסמוך הביא את דברי הקוצקר כלשונם ביידיש: "ליג אין דער עֶרְד און פּאשֶׁע זיך מיט אמונה". בהערת שוליים על אתר מביא  דרור בונדי, עורך הקובץ, תרגום לעברית למשפט הזה:

"שכב באדמה והזן עצמך באמונה". ומוסיף בונדי: " זוהי פרשנות קוצקאית שקוראת לפקיחת עיניים לרוע ולהיעדר אלוהים ובה בעת להאמין ולצפות להופעתו."

לפקוח עיניים לרוע ולהיעדר אלוהים ובה בעת להאמין ולצפות להופעתו.

הדברים אינם פשוטים.

המציאות אינה פשוטה.

בהמשך הנאום אומר השל: "אני מדגיש: אין אמונה בלי יגיעה, בלי מאמץ. מאמץ מעשים ומאמץ מחשבה....יראה קודמת  לאמונה ומבוכה, ותימהון, קודמים ליראה."

על הדברים האלו יחזור השל לפחות פעמיים בכתובים בערוב ימיו.... 

נעיין עוד בדברים בלי נדר בשבוע הבא...

שבת שלום

   ג'ף 

במהלך יום חמישי הכנתי רשימה שמכילה דברים של אברהם יהושע השל על הרוע.

בערב למשמע המלל שבוקע  מעל המרקע בסלון עלה בדעתי שצריך להביא דברים בשבח השתיקה.

אלד משפטים מתוקן

במקומות שונים דן השל ב"בעיית הרוע".

בחיבור הראשון שפרסם השל  באנגלית, כעשור אחרי שנחלץ בעור שיניו מאירופה בסוף שנות השלושים במאה הקודמת, "האדם אינו לבד", (Man is Not Alone  - טרם תורגם לעברית ) עוסק השל בבעיית הרוע בפרק שכותרתו "האל המסתתר".

לנוסח  המלא של מזמור מד בתהילים המובא בגוף הפרק, מקדים השל את הדברים הבאים:

אביא תחילה את הדברים במקורם באנגלית ואחרי כן בתרגום של הח"מ:

There are times when defeat is all we face, when horror is all that faith must bear. And yet. in spite of anguish, in spite of terror, we are never overcome with ultimate dismay. 'Even that it would please God to destroy me; that He would let loose His hand and cut me off, then should I yet have comfort, yea. I would exult even in my pain; let Him not spare me, for I have not denied the words of the holy One ' ( Job 6: 9-10 ). Wells gush forth in the deserts of despair. This is the guidance of faith: 'Lie in the dust and gorge on faith'*"

* Rabbi Mendel of Kotzk in paraphrasing Psalm 37:3 

A.J.Heschel, Man is Not Alone, Farrar, Straus & Giroux Inc pp.154 - 155

"ישנם זמנים שכל הניצב לפנינו הוא כישלון, כשבעטה היא כל מה שעל אמונה לשאת. עם זאת, על אף היגון, למרות האימה, איננו מוכרעים על ידי ייאוש מוחלט." וכאן מצטט השל את פסוקים 9-- 10 לפרק ו באיוב:

וְיֹאֵל אֱלוֹהַּ, וִידַכְּאֵנִי;    יַתֵּר יָדוֹ, וִיבַצְּעֵנִי.
וּתְהִי-עוֹד, נֶחָמָתִי--    וַאֲסַלְּדָה בְחִילָה, לֹא יַחְמוֹל:
כִּי-לֹא כִחַדְתִּי,    אִמְרֵי קָדוֹשׁ.

ובהמשך מוסיף השל : "מעיינות פורצות מתוככי מדברות הייאוש". זוהי, לדבריו, "הנחיית האמונה": "שכב בעפר והתמלא אמונה". בהערת שוליים על אתר מייחס השל את הציטוט הזה לרבי מקוצק ומעיר שמדובר על פרפרזה על פסוק ג לפרק לז תהילים : "בְּטַ֣ח בַּֽ֭ה' וַעֲשֵׂה-ט֑וֹב שְׁכָן-אֶ֝֗רֶץ וּרְעֵ֥ה אֱמוּנָֽה."

הרוע ניצב בפנינו היום, לא כענין תאורטי. גם בימיו של השל  - בימי שהייתו כסטודנט בגרמניה שלפני המלחמה ואחרי כן כפליט בארצות הברית - לא היה הרוע ענין תאורטי.

עם זאת, ההבדל בין אז להיום הוא ברור וחד משמעי. היום יש לנו מדינה וצה"ל.

כיצד עלינו להגיב, כמדינה ריבונית,  על הרוע שקם עלינו ? - זאת אחת השאלות החשובות שניצבות בפנינו.

שבת שלום

    ג'ף