היום 538 ימים למלחמה
לעילוי נשמת סרן איתי סייף ז"ל וכל הנופלים,
לרפואת ינון גנון בן אילנית אבוטבול גנון, יהודה אהרן בן מרים אסתר, נועם צבי אליעזר בן אפרת, וכל פצועי צה"ל וכוחות הביטחון
להמשך השבת החטופים לחיק משפחותיהם
אומר הרב עדין:
"התהליך שבסופו של דבר 'מכריח' את הקדמת בניית המשכן מתחיל בחטא עגל. כאשר משה יורד מהר סיני ואומר 'מי לה' אֵלָי' ( שמות לב, כו ), התקבצו אליו כל בני לוי, והם עשו שמה הריגה גדולה. אבל כמה אנשים בסך הכל נהרגו ? שלושת אלפים איש. יוצא, שהגרעין הקשה של יוצרי העגל היה בסך הכל שלושת אלפים איש, איפה היו כל היהודים האחרים ?
מספרם של עושי העגל הוא באמת קטן; רוב מניינם של ישראל באמת לא שייך לכך. מה קרה אם כן ? מתברר, שיש מעגל רחב מאוד של אנשים, שאחרי שכבר יש עגל, הם הולכים אחריו ביחד עם כולם. משה רבנו איננו, ומישהו מציע שבמקומו יהיה עגל, זה אמנם לא בדיוק כמוהו - אבל בשעת הדחק אפשר להסתפק גם בו. במצב הזה, גם אלה שאינם משוגעים לעגל , נשאבים פנימה.
אותה שאלה עומדת כאשר ירבעם מעמיד עגלים בדן ובבית אל; מה קרה לכל היהודים הטובים, שבמשך שנים רבות הלכו לבית המקדש ? מה קרה לכל אלה שלמדו תורה משמואל הנביא, מדוד ומשלמה ? בסך הכל, עד לזמנו של ירבעם היה זמן ארוך בו המציאות כבר לא הייתה 'איש הישר בעיניו יעשה'; שאול המלך עשה ניקיון גדול במדינה, וביער כל מיני עבודות זרות, ודוד ושלמה המשיכו אחריו. כל זה הוא יותר מאשר ימי דור אחד, אבל בכל זאת, כשעושים אחר כך את העגלים, אין שום מרידה עממית, נראה שכולם פשוט נסחפים.
המציאות היא , אפוא, שכשיש עגל, יש קהל שמוכן ללכת, גם אם לא בהתלהבות גדולה. במקרה הזה, המקדש באמת מפסיק להיות דבר הסובל דיחוי, והופך לדבר שצריך לעשותו מייד. הדברים הם זה לעומת זה; כדי שלא יהיה מקום ריק, כדי שיהיה 'ושכנתי בתוכם', צריך לקיים את ו'עשו לי מקדש' - ודווקא במדבר, ודווקא בארבעים שנות הנדודים".*
שבת שלום
ג'ף
*הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, חיי עולם, הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן ירושלים בשיתוף המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, עמ' 201
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה