רשימה רביעית : על נון סנס ( חלק א )
מי לא מכיר את "אליס בארץ הפלאות" ? עם השנים, בזכות הרצאותיו של הנרי אונגר, נוספו הקשרים נוספים ליצירותיו של קרול, על גבי זכרונות הילדות שלי.
לפני שהכרתי את "הופמן" הכרתי את "סימיק".
לפני שהכרתי את "סימיק" הכרתי את מה שאמר הרב יובל שרלו בהקשר להגותו של אברהם יהושע השל. שרלו אמר: אני לא יכול לומר שאני מבין את כל מה שכתב השל אבל יש הרבה דברים שאני לא מבין.
חוזר לסימיק.
"סימיק" היה המשורר הפאבוליסט הראשון שהכרתי מקרוב.
"אימי היתה צומת עשן שחור.
היא נשאה אותי בחִתולַי על פני הערים הבוערות."
My mother was a braid of black smoke.
She bore me swaddled over the burning cities
בדומה לדברי השל על קירקגרד ( ולהבדיל ) "כשניגשתי לראשונה לכתביו של קירגקרד הדברים נשמעו לי מוכרים. ואז הבנתי שדברים דומים שמעתי בתורותיו של הקוצקר ותלמידיו". כך הבנתי שסגנונו הפבוליסטי של הופמן לא היה לי זר לחלוטין. ראיתי דברים דומים קודם לכן אצל סימיק.
האם זה אך מקרה שילדותם של שניהם עברה עליהם במלחמה ובטראומה ?!
נכון, זה עולם שלם העולם הזה ( קאלבינו ואחרים נמצאים שם ) ואין לי הידע המקצועי לומר דברים מושכלים בענין. מעיד אני על עצמי, ושוב להבדיל ( אלף אלפי הבדלות ), כפי שהעיד עמוס עוז על עצמו ביחס לעגנון שהדברים לעיל ולהלן לא נכתבו בידי חוקר גמור אלא בידי קורא האוהב את מה שקרא.
יגאל שוורץ עוסק בנושא הזה במאמרו: "נונסנס, היגיון וטראומה ביצירתו של יואל הופמן"
אחרי אפיגרם מכתבי לואיס קרול כותב שוורץ כך בפתח המאמר:
" את עולמו הפיוטי של יואל הופמן אפשר לתאר כזירת התמודדות אסטטית רב־ממדית עם שתי טראומות אובדן. אחת פרטית והשנייה קולקטיבית ופרטית."
כאן, לעת עתה נתקעתי. זה די ברור. ספק אם יש מקום לכתיבה כלל על נוןסנס. בכל מקרה כתיבה כזאת - כפי שהעיד קאמי על הגות אבסורדית - היא קשה עד בלתי אפשרית.
רשימה חמישית - על פסקה 137 ל"מצבי רוח"
הנחה ראשונה: אם הסופר או עורך הספר בחר להציב דברים של הסופר - על גבי הכריכה האחורית של הספר - סימן שמדובר בפסקה "משמעותית".
הנחה שניה: הוא הדין אם מדובר בפסקה של דברי הסופר שמופיעים בספר עצמו.
הקטע שמוצב על גבי הכריכה האחורית של "מצבי רוח" הוא זה:
" וישנו עוד אדם שרצינו לדבר עליו אבל שכחנו את שמו ושכחנו את מראהו.
אנחנו זוכרים רק את הדברים האחרים. שהיה במרחק של גוף אדם מפני האדמה. שקָרַב ורחק. שהלילה כסה עליו והיום האיר אותו ודברים מעין אלו.
זהו האדם המדויק ביותר שאנחנו זוכרים. ועל כן אנחנו מתגעגעים אליו כל הימים ומפני שאיננו זוכרים את שמו הגעגועים גדולים יותר מכפי שאפשר לומר.
האדם הזה הולך איתנו לכל מקום ואלמלא הוא היינו מתים משברון הלב. ואם הדברים האלה נדמים למישהו כהתחכמות שיבחן את עצמו.
האדם הזה הוא גם גבורו של הספר שאנחנו כותבים עכשיו ( ושל כל הספרים האחרים שכתבנו ). אילו זכרנו אותו לא היינו צריכים לכתוב."
אחר חיפוש בין דפי הספר מצאתי שהדברים הנ"ל מופיעים גם בסמוך למספר [137] בספר עצמו.
כאן עולה השאלה, שחוזרת ועולה במהלך כל קריאה ב "הופמן". מה כוונת הדברים ? ראשית לכל : מה הפשט ? אתה מבין שהדברים מדברים על אדם שהופמן רצה / רוצה לדבר עליו; שמדובר "באדם המדויק ביותר שאנחנו זוכרים" וש"האדם הזה הולך איתנו לכל מקום ואלמלא הוא היינו מתים משברון הלב" ואולי בעיקר ש"האדם הזה הוא גם גיבורו של הספר שאנחנו כותבים עכשיו ( ושל כל הספרים האחרים שכתבנו )". מקנן בי חשש ש"הדיוק ההופמני" "מחייב" את "מסך הערפל" ששורר בשאר הקטע, או בקטע כולו - וכפי שבא לביטוי במשפטים הסתומים שבקטע. אולי זהו סוג של פואיטיקה, בבחינת "מילים שמנסות לגעת"; מילים שאינן מסוגלות לגעת ממש.*
* ועל זה נשפכו הרבה קיתונות .של דיו, ראו למשל דברים שכתב וולס סטיבנס
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה