אלו דברים לראש השנה תשע"א ולשבת פרשת האזינו

אלו דברים לראש השנה ולשבת פ' האזינו תשע"א

ראשית , שנה טובה, לכולכם, ולבני משפחותיכם.
שנית , תודה , לכל הקוראים, האקטיביים והסבילים, כאחד.

נפתח ביהודה עמיחי, מתוך שירו "אדם בחייו".

אדם בחייו אין לו זמן שיהיה לו
זמן לכל.
ואין לו עת שתהיה לו עת
לכל חפץ. קהלת לא צדק כשאמר כך.

אדם צריך לשנוא ולאהוב בבת אחת,
באותן עיניים לבכות ובאותן עיניים לצחוק
באותן ידיים לזרוק אבנים
ובאותן ידיים לאסוף אותן,
לעשות אהבה במלחמה ומלחמה באהבה.

ולשנוא ולסלוח ולזכור ולשכוח
ולסדר ולבלבל ולאכול ולעכל
את מה שהסטוריה ארוכה
עושה בשנים רבות מאד.

ונעבור לרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, אחרי אזכור של שתי שורות מבוב ד. ב"רוח אידיוט"

What’s good is bad, what’s bad is good, you’ll find out when you reach the top

You’re on the bottom

"סיפורים ודימויים רבים, מתארים את יום הדין כיום של משפט ושל משקל. כביכול זכויותיו וחובותיו של אדם נשקלים במאזנים, דינו נקבע לפי מעוט וריבוי של זכות וחובה. אמנם, הצד החשבוני הזה, צד המאזן ה'מסחרי', אינו אלא עניין חלקי, מבחינתו העמוקה של יום הדין. החשבון היסודי ביותר הוא לא החישוב הפרטי של יתרת הזכות או החובה, לאדם או לאומה, אלא הדיון הקיומי. לאמור, הדין הגדול, הריהו: האם בכלל יש הצדקה של אמת לקיום הנמשך ? השאלה לגבי כל פרט ופרט ' מי יחיה ומי ימות? מי בקצו ומי לא בקצו?' הוא חלק מן השאלה לגבי כלל ההוויה, להיות או לחדול ?

במובן זה, שאלת המאזן והיחס בן זכויות וחובות היא פחותת משמעות. גם כאשר המאזן של השנה נוטה לצד הזכות, עדיין קיימת  השאלה העמוקה והיסודית ביותר: האם לאור תוצאותיה של השנה האחרונה, ראוי להמשיך ולשאת ולסבול לשנה הבאה ? לגבי  שאלת עצם הקיום, יש נצחונות שכמוהם כהפסדים, ויש הפסדים שכמוהם כנצחונות. זכויות וחובות אינן נמדדות רק לפי חשבון של כמות אלא גם לפי משקלם האיכותי, ולפי הקשר שיש ביניהם ובין מכלול החיים.

כאשר מדבר הרמב"ם על חשבון של מעלה [הלכות תשובה ג,ב: ואין שוקלים אלא בדעתו של אל הדעות, והוא היודע היאך עורכין  הזכויות כנגד העונות] לגבי הנכתבים לחיים ולמוות, הרי הוא מעיר  כי אין אנו יכולים  תמיד לקבוע מיהו הראוי ומיהו שאינו ראוי, ואין אנו יכולים לדעת מה טיבם ומה ערכם של מעשים שונים. לא תמיד  נדונות המצוות החשובות כצדדים מכריעים, ואיננו יודעים מה הן העבירות הנחשבות באמת. חשבון של מעלה הוא ללא ספק חשבון ערכי מסובך יותר, ובודאי שהוא קשור לשאלת הערך המהותי. לאמור, מה הוא באמת היחס  בין מעשים שונים ובין  עיקר מהותו של האדם, מה הוא היחס בין המעשים ובין עיקר מהותה של אומה, של מדינה.

אם כן, השאלה הגדולה של ראש השנה, אינה אם היתה השנה האחרונה שנה טובה או רעה, שנת זכות או חובה, אלא: האם כדאי להמשיך, האם כדאי להמשיך כך ?"

מתוך הספר "חיי שנה" לרב בעמ' 45-46

                                                                                                              שנה טובה

                                                                                                       כתיבה וחתימה טובה

                                                                                                                    ג'ף