אם יש דבר אחד שניתן ללמוד מסיפורי בראשית - ויש הרבה דברים - זהו שעל ההתחלה דברים השתבשו ושהעולם שאנו מכירים היום איננו עולם אידיאלי. האדם הראשון מגורש מגן עדן וכעבור עשרה דורות מגיע בורא עולם למסקנה, לכאורה, כי טעה בפרוייקט הזה ששמו אדם.
בשבוע שעבר הבאנו מדבריו של הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, על פיהם, התורה היא ספר על האדם, ספר שבו אדם יוכל לעיין ולראות בו את סיפור חייו, ומתוך העיון הזה,לבנות גם, את סיפור חייו.
ראשיתה של הרשומה הזו שלפניכם במבוכה. מבוכה הבאה מתמונת האדם הניצבת בפנינו בימים אלו לאור ההתרחשויות "שבחדשות".. מצד אחד היינו עדים להתרוממות הרוח של עם ישראל היושב בציון, על השבתו של חייל אחד בודד. מהצד השני עדים היינו למחרת, לחגיגות המטורפות של בני אדם אחרים, בלוב, סביב הריגתו של רודן; ראינו את ביזוי הגופה וסצנות של חילול כבוד האדם באשר הוא אדם.
מהו אדם ? שואל אברהם יהושע השל; הוא דייק בשאלה ושאל בעצם לא מהו האדם אלא מיהו אדם ? הפילוסופיה המודרנית , טען השל, התרחקה מהבעיות האמיתיות של האדם. הטיעונים והניסוחים הלשוניים של הפילוספים שיקפו, עם הזמן, נתק, בינם לבין מצבו של האדם בעולם, מצב הקודם לכל טיעון או ניסוח לשוני. "סוס טוב", אומר השל, "הוא חלק מבית גידולו וחי את חייו ללא בעיות. לא כן האדם", שקיומו מציב בפניו קושיות על ימין ועל שמאל, מעצם מהותו. בעיית האדם כותב השל נעוצה בהתנגשות או בסתירה בין החיים לבין הציפיה מהם, בין האדם לבין הציפיה ממנו -
מדרור בונדי למדתי לשים לב לניסוחים של השל. אין השל מדבר כאן על התנגשות בין תמונת האדם בעיני עצמו , בלבד, לבין המציאות הטופחת על פניו. הציפיה איננה, על פי השל, וזוהי נקודה יסודית, הציפיה של האדם מעצמו - משהו מצופה מהאדם ומישהו מצפה מן האדם למשהו - ו"המישהו" הזה הוא "מחוץ או מעל למשחק" (טרנסנדנטי). עם זאת, ה"מישהו הזה" או ה"מישהיא הזאת" "מתהלך בגן" ושואל את כל אחד מאתנו, אי פה אי שם : איכה ?The problem of man is occasioned by our coming upon a conflict or contradiction , between existence and expectation, between what man is and what is expected of him.
בתחילת ספרו "אלוהים מבקש את האדם", מדבר השל , על ההבדלים שבין הפילוסופיה לתאולוגיה. כעקרון הבנתי ממנו , שהפילוסופיה מתמקדת בשאלות הגדולות ואילו התאולוגיה מתמקדת בתשובות. הערה זו נועדה "לסגור" את מה שאמרנו עד כאן, לסגור ולהשאיר הדברים פתוחים, (ראו ספרו האחרון של יהודה עמיחי "פתוח סגור פתוח") ובכך גם להיות נקודת קישור לחלק הבא שברשומה.
לצד בעיית האדם, קיימת גם בעיית הבורא, בעיית הקושי בהבנת התנהלות העולם, אם אכן יש מנהיג לבירה הזאת; מדוע בנינים נופלים על תינוקות שנמים את שנתם וחולמים חלומות על סוכריות שיקבלו מחר בגן ?
כזוהי דרכו של עולם, כפי שמציינת אביבה גוטלייב זורנברג, שתמיד יהיה בסיס לטענה שהקב"ה מנהל את עניני העולם מתוך שרירותיות, שרירותיות של מבול המכלה, צדיק עם רשע, ללא הבחנה.
וזה מביא אותנו לאבסורדיות. בשבוע שעבר, פורסם ב"מקור ראשון" מאמר של אביעזר ויס שטוען שהאמונה מתקיימת למרות שהעולם הוא אבסורדי מיסודו. המאמר הזה, עורר בי תערומת ואי נוחות. אני לא יודע מה הדעה היותר קשה: עולם אבסורדי עם אמונה או עולם אבסורדי ללא אמונה. ייתכן וישנם מבינינו אנשים ואולי גם אנשים מאמינים שמצליחים "להניח בצד" את האבסורדיות. אשריהם ? על כל פנים, נדמה לי שאברהם יהושע השל לא היה מביניהם.
בראיון האחרון עימו, התייחס השל לאבסורדיות שבעולם.
השל: "חושבני כי אלוהים מחפש את האדם יותר מאשר האדם מחפש את האלוהים. הוא אינו מניח לנו. במשך דורות, תקופות, מאות בשנים, נסינו לכפור בקיומו של אלוהים כאילו לא היה קיים כלל, אך למרות הכל, האדם עדיין מחפש. האדם עדיין מצפה. האדם עדיין כמיה. תגלית חדשה נתגלתה לנו : האדם ללא אלוהים כמוהו כגוויה, כגוף ללא ראש".
בעקבות דברים אלה שואל אותו המראיין, קרל שטרן :
"אך האדם, אם תסלח לי, מחפש גם מחמת טעמים אחרים; מחמת שהוא נתקל באבסורד מסוים, בחוסר- מטרה, או אולי מטרה בלתי ניתנת לגילוי. הרשה נא לי להביא דוגמה. עשרה ימים לפני שנהרג מארטין לותר קינג, נאמת אתה - כידידו הטוב - בפני ועידה של כנסת רבנים. אמרת:' מארטין לותר קינג הינו אות וסימן כי אלוהים לא זנח את ארצות הברית של אמריקה'. והנה עשרה ימים לאחר מכן הוא נרצח באופן האכזרי וחסר- התכלית ביותר. שאלות מסוג זה מתריסות נגד האמונה. כיצד תסביר זאת אתה ?"
השל:
"אם נבין את התנ"ך כיאות - ובימים אלה מעטים האנשים הלומדים את התנ"ך כיאות: הם מפרטים אותו לפרטים וקורעים אותו לגזרים במקום להתעמק במחשבות התנ"ך - אם נלמדנו כראוי, נגלה כי אלוהים נוטל חלק בחיי האדם, וכי הוא נותן לאדם חופש. זו מתנה מפוקפקת ביותר, אך גם החשובה ביותר מכל מה שיש לו לאדם. האדם יכול לעשות הכל.
כאשר הבן הראשון של הזוג הראשון החליט לרצוח את אחיו, אמנם עשה את שעלה לרצונו לעשות. אלוהים לא התערב."
שטרן:
"אך כאן מתעוררת השאלה. אם אתה אומר שלוא היה אלוהים משגיח על כל צעד שאדם עושה בחיים לא היו אלה חייו חיים, אזי מתעוררת השאלה: למה , אם כך, להתפלל לאלוהים ? אם אלוהים לא יפריע, אם אלוהים לא יתערב, אם אלוהים לא יעזור, מה טעמה של התפילה ?"
השל :
"קודם כל, הבה ונמנע מאי הבנה בייחס לאופיה של התפילה, ביחוד במסורת היהודית. אין מטרתה העיקרית של התפילה לשטוח בקשות. המטרה הראשונית שלה היא לזמר ולשבח ולהלל, כיוון שתמציתה של התפילה היא השיר, והאדם אינו יכול לחיות ללא שיר.
אפשר והתפילה לא תצילנו. אך התפילה עושה אותנו ראויים להצלה. התפילה אינה בקשה. קיימת שותפות בין אלוהים ואדם. אלוהים זקוק לעזרתנו. הייתי מגדיר את האדם כצורך אלוהי. אלוהים רוצה באדם.
בתוך ההיסטורי אין האלוהים יכול לעשות את מלאכתו לבדו. הוא נתן לנו את החופש וכל תקוותה של הגאולה בביאת המשיח נשענת על אלוהים ואדם. אנו חייבים לעזור לו. ובכל מעשה שאנו עושים, אנו מעכבים או מאיצים את בוא הגאולה.
תפקידנו בהיסטוריה הוא עצום. כוונתי תפקידנו האנושי.
האבסורד, כן, ממלא תפקיד נכבד. למעשה, הוא האתגר הגדול ביותר לעצם הקיום, לא רק לדת. האתגר הגדול ביותר לכל הפעילויות - פעילויות פוליטיות, כלכליות, לכל רעיונות הקידמה - הוא בעימות עם האבסורד. ואילו נשאלתי מה משמעותו של אלוהים, היתה זו שאלה קשה מכדי להשיב עליה במשפט אחד."
שטרן:
"ובכן, אני שואל אותך, מה משמעותו של אלוהים ?"
השל:
" לשם כך עלי להשתמש במספר משפטים: האחד הוא הוודאות כי קיימת משמעות מעבר למיסתורין. כי הקדושה גוברת על האבסורד וכי ללא קדושה היינו שוקעים באבסורד."
יש עוד מה לומר, בענין לקחו של השל עבורנו היום כישראלים אך "נגמר הדף". נסיים בקטע שיר, מתוך ספרו האחרון של יהודה עמיחי, פתוח סגור פתוח.
פתוח סגור פתוח. לפני שאדם נולד
הכל פתוח ביקום בלעדיו. כשהוא חי הכל סגור
בו בחייו. וכשהוא מת הכל שוב פתוח.
פתוח סגור פתוח. זה כל האדם.
שבת שלום וחודש טוב
ג'ף
המובאות מהראיון עם השל הם מתוך הספר "חמש שיחות עם אברהם יהושע השל" בעריכת פנחס פלאי, (בהוצאת מוסד אברהם יהושע השל, ירושלים תשל"ה), השיחה עם קרל שטרן תורגמה על ידי ורדה לבני.
קטע השיר של עמיחי, הוא מעמ' 127, לספר "פתוח סגור פתוח" שבהוצאת שוקן (ירושלים ותל-אביב 1998 )
