אלו דברים לשבת פרשת ויחי תשע"ב (ב)

התכוונתי לכתוב השבוע על התכנית "האח הגדול", לצאת נגד מה שנראה לי כפגיעה שיש בתכנית בכבודם האנושי הבסיסי של המשתתפים בה, וגם של הצופים בה. אבל התגלגלו הדברים כך, שאניח לנושא הזה לעת עתה, ואני רוצה להתיחס לנושא מכיוון כמעט הפוך.
צפיתי בתכנית עובדה השבוע, בכתבה של איתי אנגל על הנעשה בעולם הערבי. כפי שהדברים הוצגו בכתבה זו, הכל התחיל במחאתו של רוכל של פירות וירקות בשוק בעיירה נידחת בטוניסיה. פקחי אותה עיריה התנכלו לרוכל, הרשו לעצמם לטעום מהסחורה בלי לשלם - ממש כמו באחד מסרטי "מצלמה נסתרת"  של יהודה ברקן - אך כאן לא היה מדובר ב"קטע" למצלמה נסתרת, שבסופו יוצא הבמאי עם  חיוך כזה או אחר, צ'פחה על הגב ואומר "חייך אכלת אותה". כאן ההמשך היה שהפקחים החרימו לרוכל את  המאזניים החשמליות שלו, הוא נאבק עימם, פקחית סטרה לו בפנים וקיללה את אבא שלו... הרוכל ניגש לעיריה המקומית  שלוש פעמים כדי למחות ולקבל חזרה את המאזניים ומשלא נענה, התייצב ברחבת העיריה בפעם הרביעית עם ג'ריקן דלק, שפך על עצמו הדלק  והצית עצמו אחר שזעק  "כיצד אתם רוצים שאתפרנס !".
הידיעה נפוצה ברחבי טוניסיה ופרץ גל של מחאה, והמשך הדברים ידועים על אף שסופם עדיין לא.
כפי הדברים הוצגו בכתבה, ובמיוחד על פי דברי אחד המשתתפים בהפגנות בכיכר תחריר בקהיר, היו במצרים שתי מהפכות, בחודשים האחרונים. המהפכה הראשונה - זו אשר הביאה לנפילתו של מובארק - ניזונה מרצונם של אנשים לחירות ולחיים של כבוד. המהפכה השניה ניזונה , כפי שהדברים הוצגו , ממניעים איסלאמיים קיצוניים.
תוך כדי רישום הדברים, אני נזכר באמירתו של השל שהחירות נתונה בסכנה מתמדת, ואין היא יכולה לשרוד ללא מאבק מתמיד על קיומה.
ישנם כוחות רעים בעולם. ישנם כוחות רעים באדם. והחיים הם מאבק. מאבק במישור החברתי ומאבק במישור האישי, מאבק בין הטוב לבין הרע. ללא עירנות מתמדת, ללא משמעת, ללא להט, ללא רצון ואמונה בעדיפות הטוב על הרע, כוחות הרשע משתלטים. כך בנוי העולם.
האמנם ?
אביבה גוטלייב זורנברג פתחה בפני לא  רק את עולם תורה, אלא את עולם הספרות בכלל, עולם המילים.
השל בשיחה שנתן בפני הקהילה היהודית באוטאווה בשלהי שנות הששים של המאה הקודמת שואל: " מהי התורה ? ומשיב: מילים, עולם מלא מילים. רק מילים אבל המילים הללו חשובות להפליא... "( תרגום חופשי שלי).
פרק הסיום של ספרה של זורנברג, עוסק מטבע הדברים, בפרשה המסיימת את ספר בראשית, פרשת ויחי. זורנברג, ממקדת את מבטנו, בסיום דבריה , על המסתורין שבעולם, ועל הנסיונות האנושיים לפענח את המיסתורין הזה, ועל כל פנים ליתן לו משמעות. היא מפנה אותנו לדברי הנביא עמוס, "דרשוני וחיו" ( ה, ד) ואומרת: "מתוך המענה האנושי של האדם להעדרו של הקב"ה, מתוך המענה ללא מובן ומענה לשבריריות של העולם, נוצרים חיים"
" Out of human response to God's absence, to the unintelligible and the fragmented, life is generated "
זורנברג מפנה, להמחשת הדברים, לסיפרו הקצר של  איטלו קלבינו " נחשים וגולגלות". ספר בראשית מסתיים עם מותו של יעקב אבינו, על ספה של גלות ארוכה הצפויה לבני ישראל במצרים. אליבא דזורנברג, בהקשר לברכת יעקב לבניו,  מקור הברכה, טמון במתח שבין המסתורין ומשמעות. הדרך אל הברכה היא דרך ההתמודדויות שלנו עם אותו המתח, באמצעות המילים.
"השירה" כתב פעם, המשורר וולס סטיבנס, "עוזרת לנו לחיות את חיינו."
ייתכן.
על כל פנים, אין זהות בין תורה לבין שירה, למרות נקודות הממשק הרבות בין השניים. אברהם יהושע השל, מיזג בפועלו וביצירתו בין תורה לשירה. הוא היה גם משורר וגם תלמיד חכם. במאמר שלא נכלל בקובץ מאמרי השל שבעריכת דרור בונדי  - "אלוהים מאמין באדם" - שפורסם לאחרונה, מאמר שנקרא  "ישראל והתפוצות", דן השל ביחסים שבין מדינת ישראל והתפוצות, על רקע, "היחסים המיסתוריים שבין עם ישראל לארץ ישראל".אומר השל :

"יחס של מיסתורין קיים בין עם ישראל לארץ ישראל; יחס שהווה אתגר ליהודים במהלך כל הדורות. זהו חלק בלתי נפרד מגורלנו ומחזונו של הקב"ה לימות המשיח. לא ניתן לנתק עצמך מן הארץ בלא ויתור על מקומך בתוך הברית. אל למציאויות הפוליטיות והכלכליות של מדינת ישראל לטשטש את יחס המיסתורין האמור.
שורשי הקשר שלנו לארץ ישראל  חבויים במעמקים הרוחניים של קיומנו, במעמקים של תפילה, של זכרון  ושל מעורבות במסורת היהודית.  מה יהיו היחסים של הדורות העתידיים של יהודי אמריקה עם ארץ ישראל ? כיצד תשמר חיוניותה וחשיבותה של ארץ ישראל עבור יהודי אמריקה בעוד מאה שנים ?
לא ניתן להיות יהודי אלא כחלק מן העם היהודי. אבל אין עם יהודי ללא אלוהים וללא תורה. היהדות איננה לא חוויה ולא עיקרי אמונה - דוגמות; לא החזקה של תכונות שכליות כאלו או אחרות ולא קבלת דוקטרינה תאולוגית כזו או אחרת. היהדות היא חיים במימד של קדושה, במסדר רוחני, חיים בברית עם הקב"ה. היהדות באה לביטוי בהליכים ובהתרחשויות, במעשים ובמחשבות, ברגעי תפילה וברגעי תובנה, בתלמוד תורה ובעשיית מצוות.
אהבת ישראל כוללת בחובה לא רק את יהודי ההווה אלא גם את יהודי העבר ואת יהודי העתיד.
אין מדובר בהנפת דגלים. מדובר ביכולת להאזין לקולם של נביאי ישראל. מדובר במעורבותנו במאבקי חכמי ישראל להבנה נכונה של רצונו של הקב"ה."

                                    שבת שלום
                                         ג'ף