קינת הגיטרות

בוקר

אמריקה

בדומה למחסן חברי שנקרא "זבוב"

פול סיימון מדבר על שיר

אלו דברים לשבת פרשת ויחי תשע"ג

פרשת ויחי ידועה כ"פרשה סתומה". בספר התורה אין כל הפרש - לא בסוף השורה - בין הפרשה הקודמת ל"ויחי" - תחילת הפרשה שלנו השבוע  - ולא באמצע השורה. הצורה מעידה או מרמזת על התוכן במקרה הזה. וראו רש"י על אתר.
אביבה זורנברג - גוטלייב, בספרה (באנג') על ספר בראשית מציגה את יעקב אבינו , בעקבות פרשנים חסיידים כ everyman, קרי "כל אחד מאתנו". זאת אומרת שלצד "תפקידו הלאומי הרם" שממלא דמותו של יעקב אבינו, ישנו מקום להתבונן בו גם כאדם, כבעל וכאב שחי חיים מלאים התמודדויות במישור האישי והמשפחתי, תחומים שקרובים יותר למרביתנו מאשר הזירה הלאומית הגדולה.
 אחד ממורי זורנברג, הרב דניאל אפשטיין, מזכיר באחד מהרצאותיו שניתן לראות ברשת, את דברי פרנץ רוזנצוייג שפרשת שבוע דומה לאיגרת אישית-שבועית של הקב"ה אל כל אחד ואחת מאתנו.
חשבתי על כל הדברים הנ"ל בעקבות השיר שלהלן. שיר אהבה מצד אחד אבל לא רק שיר אהבה. ג'ואן באז מבכה את סוף הקשר הרומנטי בינה לבין בוב דילן במישור אחד, לצד קינה על נטישתו את קדמת הבמה של שירת המחאה בתחילת שנות הששים בארצות הברית.
אני חי מספיק זמן בארץ להתייחס בציניות "הראויה" להרבה תופעות שמקורן מעבר לים, לרבות לשיר הזה שלפנינו. ועם זאת , עודני מזהה את גרעיני התום, שכל ציניות מנסה לשווא לכסות באבק דרכים.
אחת המשימות של האדם, כפי שלמדתי מאברהם יהושע השל, אחד ממקורות המשמעות שלנו הוא עצם המאבק באבסורדיות.
לא למותר לציין , שלקראת סוף השיר מביאה באז מדבריו הידועים של רבי טרפון בפרק ב' משנה כ' פרקי אבות (מהדורת אבי חי, בעריכת אביגדור שנאן), הגם לא בשמו.

                      שבת שלום
                            ג'ף

דמוקרטיה כעת

אלו דברים לשבת פרשת ויגש תשע"ג (חלק ב)

אומר הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ ב Simple Words (בתרגום שלי)

"עצם המושג של מטרה הוא למעשה אמירה דתית, והחיפוש אחר מטרה הוא מסע רוחני. ייתכן וזוהי התגלות בלתי נעימה לחלק מהאנשים, אשר טוענים  בתוקף שהם אתיאסטים או אגנוסטים, שאינם מאמינים בשום דבר. אפילו אנשים הרואים עצמם כחיים בתוך מבוך ללא מוצא יכולים לראות בחיים כקיום מאד מכובד - הרפתקה מלאה בסכנה, אתגר, יופי, הזדמנות לאהוב, רדיפת צדק, לגדל משפחה , ולדאוג לזולת בעולם. ההוד וההדר והאתגר שבקיום מסוג זה אינם נראים כדברים של מה בכך כלל ועיקר, גם עבור אנשים המאמינים שכאשר הם מתים , נגמר הסיפור. אותה התחושה של יופי והדר, והרפתקה נותנת משמעות ומטרה לחיים. על אף שאינו משתמש בשם ה', אותו אדם הוא למעשה אדם מאמין מאד, בעל אמונה עמוקה שקיימת משמעות טרנסצנדנטית ב-לחיות את ההרפתקה שהיא החיים באופן מכובד.
זוהי תמצית האמונה הדתית. זוהי אמונה עמוקה בדברים שאינם ברי הוכחה. אינני יכול להוכיח יופי, כבוד, יושר, או יושרה, אך אוכל לחיות חיים המכילים אותם הדברים. אדם בעל תשובות לא טריביאליות לשאלות האלו של מטרה ומשמעות, מדבר, בדרך זו או אחרת,  אודות ה' - גם אם - מסיבה בלתי ניתנת להסבר, אין הוא חפץ לקרוא לדברים כך. האתאיסט החי חיים  מכובדים, ערכיים, ורוחניים הנו מאמין לא מודע. אלמלא היה מתנגד כה עז לכך, היה מתחוור לו שבידו ניסוח (פורמולציה)  של אמונתו*, ובמילים קצת אחרות, ובסדר קצת שונה, השקפתו קרובה להיות כמעט, דת מאורגנת היטב. ורד, בשם אחר עודנו ורד; כנ"ל ה', בכל שם, עודנו ה'."

והמקור באנגלית:

"The very concept of purpose is essentially a religious statement, and the quest for purpose is a spiritual journey. This may be an unpleasant revelation for some people, who vehemently claim they are atheists or agnostics, that they do not believe in anything. Even people who see themselves as living in a labyrinth without an opening can nevertheless see life as a very dignified existence - an adventure filled with danger, challenge, and beauty, with opportunity to love, to pursue justice, to raise a family, and to care for others in the world. The grandeur and the challenge of that kind of existence do not seem trivial at all, even for people who believe that when they die, that is the end of it. That sense of the beauty, the grandeur, and the adventure give meaning and purpose to life. Without using God's name, that person is really a very believing person, with a deep faith that there is a transcendental meaning in living the adventure of life in a dignified way.

That is the essence of faith. It is a deep belief in things that cannot be proved. I cannot prove beauty, dignity, honesty or integrity, yet I may live a life filled with all these things. A person who has nontrivial answers to these questions of purpose and meaning is, in one way or another, speaking about God - even if, for some inexplicable reason he does not want to call it that. The atheist who is living a dignified, ethical and spiritual life is an unconscious believer. If he were not fighting it so hard, he would realize that he has a formulation for his Faith, and if he put it in slightly different words, and arranged it slightly differently, it might almost be a well-organized religion. A rose, by any name, is still a rose, likewise God by any name , is still God,"

(Adin Steinzaltz, Simple Words, Simon & Schuster, pp 80- 81)

                               שבת שלום
                                     ג'ף



* במקור שבאנגלית הרב עדין אבן ישראל - מדבר על אמונה - כאן, לעומת שאר הפעמים -  faith -  ב-אות גדולה Faith הנותנת למילה הזאת בהקשר הזה "יידוע" או משמעות, שלא מצאתי לכך - עדיין  - תרגום נאות לעברית.

                                                  

יין ישן נושן....

קר בצפון

אלו דברים לשבת פרשת ויגש תשע"ג (חלק א)

בצעירותי, כנער "עולה חדש" מארצות הברית , היתה בי התנגדות פנימית לחלוקה שמצאתי כאן - בארץ -  בין "דתיים" ל"חילוניים". עם השנים - שנים שבהם חייתי בתוך "המחנה הדתי" - למדתי בבר אילן, התחתנתי וגידלתי ילדים ב"עולם הדתי" - כנראה שהתרגלתי ל"חלוקה" הזו, או נמוגה קצת ההתנגדות אליה. לאחרונה, חלקית בעקבות העיון בהשל וב"תורת פשיסחה -  קוצק", וחלקית בעקבות "אני לא ממש בטוח מה", אני נוטה לתובנה שהחלוקה הזו בין "דתיים " ל"חילוניים", לא רק שהיא שקרית - אלא ש"הדוסים האמיתיים" - הם "חילוניים".
סנונית לדעה הזו ניתן אולי למצוא בסיפור החסידי הבא שמצאתי ב"אור הגנוז" לבובר

אמר רבי משה לייב מסאסוב:

אין מידה ואין כוח באדם שנבראו לבטלה. וגם כל המידות המגונות מתעלות לעבודת השם. כך, למשל, הגיאות: כשהיא מתעלה היא נהפכת לגאון הלב בדרכי השם. אבל מפני מה נבראה האפיקורסות ? גם היא יש לה התעלות בפעולת העזרה. כי אם בא אליך אדם ודורש ממך עזרה, אל תסתפק בדבר-שפתיים ואל תאמר לו: השלך על השם יהבך, אלא עליך לפעול, כאילו אין אלוהים, ובכל העולם אין מי שיוכל לעזור לאדם זה, אלא אתה בלבד.

מ. בובר, אור הגנוז, הוצאת שוקן, עמ' 300

הטריגר המיידי לאלו דברים שלפניכם, הוא משפט שראיתי בטור השבועי של דנה ספקטור משבת שעברה במוסף שבע ימים של ידיעות אחרונות. (המוסף שכתבת השער שלו מוקדשת לראיון אחרון עם ענת גוב ז"ל). "בעולם שבו אין פרות קדושות הכל בהמי", כותבת ספקטור. זה הזכיר לי דברים שכתב הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ  בספרו חיי עולם" בפרק שכותרתו  "אין מחילה בעולם האלילים".
בספר אחר של הרב עדין , ספר שלמיטב ידיעתי לא פורסם בעברית, ספר שנקרא "simple words" "מילים פשוטות" (וד"ש מכאן למי שהפנה אותי לספר הזה לפני כמה שנים), עוסק הרב עדין בעיון במילים. העיון במילים בא מתוך כמה הנחות. הנחה אחת היא שמרביתנו איננו שמים לב למשמעות של המילים שאנו משתמשים בהם; הנחה אחרת היא שלמילים ישנו כוח עצום ורב, עד כדי כך שניתן לדבר על "מילים שחיות".
מזוית  אחרת אמר פעם השופט האמריקאי הולמס :

A word is not a crystal, transparent and unchanged; it is the skin of a living thought and may vary greatly in color and content according to the circumstances and time in which it is used.  

"אין המילה גביש, שקופה ובלתי משתנה, זוהי עור של מחשבה חיה ועשויה להשתנות המידה רבה, בצבעה ובתוכנה בהתאם לנסיבות להקשר ולזמן שעושים בה שימוש.".

אומר הרב עדין: -

אזהרת מסע (לבחירות ולא רק)

בעקבות דברי ליברמן על מוצאן המשותף של שלי יחימוביץ, זהבה גלאון וציפי ליבני, ועל רקע קביעתו  של כבוד השופט  רובנישטיין בדבר פסילת מודעות בחירות גזעניות של מפלגת עוצמה, נדמה שיש לחזור על האזהרה הבאה, שמופיעה בפסיקה הישראלית ושמקורה בדברים של שופט אמריקאי דגול בעל השם הנפלא "יד מלומדה" (זה התרגום - ו"שמו בישראל" הוא LEARNED HAND) :


"אין בכוחם של ערכי היסוד לעצור את הידרדרות החברה. לא לשם כך הם נוצרו. רק הכוחות הפנימיים של החברה יכולים למנוע את הידרדרותה. רק עמידה מתמשכת ובלתי מתפשרת על ערכי המוסר הנצחיים של האנושות יכולה למנוע את הידרדרות החברה.
חירות, שיוויון, צדק אינם רק ערכי יסוד; הם גם מושגי יסוד הקודמים לשיטה משפטית וקיימים מעל ומעבר לה. כל עוד קיימים ערכים מוסריים אלה בלבבות בני אדם, הם ימנעו את הידרדרות החברה והשיטה המשפטית, אך אם אלה אינם קיימים, כדברי LEARNED HAND, אין בכוחם של חוקה, חוקים ובתי משפט להצילם "
 

הדברים הם מתוך מאמר של פרופ' ג' פרוקצ'יה, "הערות בדבר שינוי תוכנם של ערכי היסוד במשפט", עיוני משפט, כרך טו (תש"ן), עמ' 377, בעמ' 383-382, וצוטטו בפסקי דין שונים של בתי המשפט בישראל.



"

אלו דברים לשבת פרשת מקץ תשע"ג

השבוע גיליתי את הרב דניאל אפשטיין.

כעת לפני שנמשיך, הפעילו את הקליפ לפניכם. אין מה לראות. השיר שהוא המנה העיקרית כאן יכול היה לשמש, גם כמוסיקת רקע תוך כדי עיון בהמשך הדברים - אלמלא היו שאר הדברים קליפים גם הם. ניחא.




לטעימה מדרכו הפרשנית של הרב אפשטיין  ראו (שיחה של הרב במכון ון ליר על פרשת מצורע ) החל מהדקה 4:27 -  ב https://www.youtube.com/watch?v=uwinvqCDZOA

כעת  חוזרים לחלום של בוב דילן. בקליפ שלפנינו - מעיד על עצמו היו טוב - שישנן כתוביות. אני לא הצלחתי להפעיל אותן. הזמר בקליפ - שהוא איננו - כפי שמעיד על עצמו במהלך הדברים זמר כלל - אלא אומן (פסל, כפי שלמדתי ממקום אחר)  משוחח על השיר. הבאתי לפני כשלוש שנים, באלו דברים לפרשת מקץ את תרגום השיר מאתר תרגומי דילן ברשת.
http://eludevarim.blogspot.co.il/2009/12/blog-post_16.html

הנה הדברים והשיר:




                            שבת שלום, חודש טוב וחנוכה שמח !
                                         ג'ף

מוקי צור על בובר והשל

אלו דברים לשבוע של חנוכה תשע"ג

אלו דברים להשבוע התחיל את דרכו בערב נר שני של חנוכה. אני בבית מתאושש מגב תחתון תפוס...אני מוצא את עצמי מול המחשב, בהרצאה של הרב דר' דניאל אפשטיין.  הרב אפשטיין הוא המורה של שתיים מן המורות שלי, אביבה זורנברג ואורה ויסקינד אלפר (על אף שמעולם לא שמעתי שיעור פרונטלי של אף אחת מהן).
משהו בניגון הדיבור של הרב אפשטיין, ששמעתי אותו לראשונה השבוע (ביו-טוב) תפס אותו מיד. אלא מאי ? ההרצאות ששמעתי - במסגרת "פותחים שבוע" של מכון ואן ליר, היו על פרשת מצורע ועל פרשת במדבר.
ועל אף שהקשר בין אלו דברים לבין פרשת השבוע של השבת הקרובה הוא לעיתים קלוש ולעיתים לא קיים כלל - היה נראה לי שלהביא דברים על פרשות אחרות לחלוטין, מספרי חומש אחרים "לא בעיתן" הוא קצת מוגזם אפילו לטור הזה. ממילא פתוחה הדרך למעוניינים להגיע בכוחות עצמם להרצאות, מתי שיחפצו.*
וכך אני ממשיך בחיפושים אחר דבר מה לא ממש ברור בצד השמאלי של הצג ביו-טוב  של ההרצאות שהגעתי עליהן עד שאני נוחת על הקליפ שלפנינו  בנושא שאינו דורש כל הקדמה (תרגום הביטוי באנגלית needs no introduction לעברית).
אקדים לקליפ, בכל זאת , משהו ששמעתי מפי הרב אפשטיין באחת מהרצאותיו הנ"ל. הרב אפשטיין מצטט את פרנץ רוזנצוייג שדימה את פרשת השבוע לאגרת אישית שבועית מאת הקב"ה אל האדם. אינני יודע אם רוזנצוויג הכיר את רבי נחמן מברסלב (או עד כמה הכיר הוא אותו)  , אך הדימוי הזה מופיע גם אצל רבי נחמן.
בין כתיבת כל כמה שורות לאלו דברים שבפניכם, אני צופה בשיחה שבקליפ להלן. חזרתי למקלדת כעת בדיוק בנקודה ששמו ובמידה מסוימת תורתו של הרב אפשטיין מוזכרת בשיחה.
עוד מילה של הקדמה - הקליפ שלהלן דורש לעניות דעתי, שעה פנויה, לפחות. אולי בימי חנוכה אלו תמצא שעה כזו.





                                    חנוכה שמח
                                          ג'ף

* לקראת סוף הכתיבה - שונתה הכותרת מאלו דברים לשבת פרשת מקץ לאלו דברים לשבוע של חנוכה, וכך בלי משים, נפתרה הבעיה שהועלתה כאן לגבי הבאת  דברים מפרשת מצורע ובמדבר.

אלו דברים לשבת פרשת וישב תשע"ג

"שימי לב"
כותב ארז ביטון
ב"שיר נער שוליים ועובדת סוציאלית"
"שימי לב,
עקבתי אחריך
מאז עמדתי על דעתי
את היית עקבית
עד טרוף-הדעת.
ועכשיו ידי מגעת,
עכשיו אני רשום בקוים הרכים
בריח הנכון."^

בוקר כעת, ואש מק"ח ופצ"מרים במדבר מחוץ לסלון ביתנו. לפני למעלה
מעשרים שנים פצ'נגה נפצע בלילה בתרגיל פלוגה, באותם שטחי האש.

היום קצר והמלאכה מרובה , אומר לנו רבי טרפון.
"קשה באימונים, קל בקרב", סיד לבן על האבנים בכביש הכניסה
לבסיס הטירונים בשומרון.

על כל פנים, בקשתי, תחילה לדבר כאן השבוע
על "תרגום", אך מסתבר כי אין השעה
פנויה לכך. איני מוצא גם את יישוב הדעת לכך.
זורנברג, בעקבות רש"י, מדברת על יישוב הדעת
שיעקב אבינו עורג לו כפי הנרמז בתחילת פרשת
השבוע "וישב יעקב", רש"י : "ביקש יעקב לישב
בשלווה, קפץ עליו רוגזו של יוסף...." וראו ההמשך שם
על פסוק ב לפרק לז, בראשית.

אני מסיים, על כן, בהפנייה לאלבום מימי נעוריי
שחוזר והופך אט אט לאחד מנכסי צאן הברזל
לעת הזאת בעולמי הרוחני




המאגים מנגנים,
הרתק נותן מכת אש
החיילים מסתערים.
נצחנו.
שוב נצחנו.
כמו בימי המכבים.

                        שבת שלום וחנוכה שמח
                                      ג'ף


^ארז ביטון, מתוך "תמביסרת ציפור מרוקאית", הוצאת הקיבוץ המאוחד, עמ' 47