אומר הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ ב Simple Words (בתרגום שלי)
"עצם המושג של מטרה הוא למעשה אמירה דתית, והחיפוש אחר מטרה הוא מסע רוחני. ייתכן וזוהי התגלות בלתי נעימה לחלק מהאנשים, אשר טוענים בתוקף שהם אתיאסטים או אגנוסטים, שאינם מאמינים בשום דבר. אפילו אנשים הרואים עצמם כחיים בתוך מבוך ללא מוצא יכולים לראות בחיים כקיום מאד מכובד - הרפתקה מלאה בסכנה, אתגר, יופי, הזדמנות לאהוב, רדיפת צדק, לגדל משפחה , ולדאוג לזולת בעולם. ההוד וההדר והאתגר שבקיום מסוג זה אינם נראים כדברים של מה בכך כלל ועיקר, גם עבור אנשים המאמינים שכאשר הם מתים , נגמר הסיפור. אותה התחושה של יופי והדר, והרפתקה נותנת משמעות ומטרה לחיים. על אף שאינו משתמש בשם ה', אותו אדם הוא למעשה אדם מאמין מאד, בעל אמונה עמוקה שקיימת משמעות טרנסצנדנטית ב-לחיות את ההרפתקה שהיא החיים באופן מכובד.
זוהי תמצית האמונה הדתית. זוהי אמונה עמוקה בדברים שאינם ברי הוכחה. אינני יכול להוכיח יופי, כבוד, יושר, או יושרה, אך אוכל לחיות חיים המכילים אותם הדברים. אדם בעל תשובות לא טריביאליות לשאלות האלו של מטרה ומשמעות, מדבר, בדרך זו או אחרת, אודות ה' - גם אם - מסיבה בלתי ניתנת להסבר, אין הוא חפץ לקרוא לדברים כך. האתאיסט החי חיים מכובדים, ערכיים, ורוחניים הנו מאמין לא מודע. אלמלא היה מתנגד כה עז לכך, היה מתחוור לו שבידו ניסוח (פורמולציה) של אמונתו*, ובמילים קצת אחרות, ובסדר קצת שונה, השקפתו קרובה להיות כמעט, דת מאורגנת היטב. ורד, בשם אחר עודנו ורד; כנ"ל ה', בכל שם, עודנו ה'."
והמקור באנגלית:
"The very concept of purpose is essentially a religious statement, and the quest for purpose is a spiritual journey. This may be an unpleasant revelation for some people, who vehemently claim they are atheists or agnostics, that they do not believe in anything. Even people who see themselves as living in a labyrinth without an opening can nevertheless see life as a very dignified existence - an adventure filled with danger, challenge, and beauty, with opportunity to love, to pursue justice, to raise a family, and to care for others in the world. The grandeur and the challenge of that kind of existence do not seem trivial at all, even for people who believe that when they die, that is the end of it. That sense of the beauty, the grandeur, and the adventure give meaning and purpose to life. Without using God's name, that person is really a very believing person, with a deep faith that there is a transcendental meaning in living the adventure of life in a dignified way.
That is the essence of faith. It is a deep belief in things that cannot be proved. I cannot prove beauty, dignity, honesty or integrity, yet I may live a life filled with all these things. A person who has nontrivial answers to these questions of purpose and meaning is, in one way or another, speaking about God - even if, for some inexplicable reason he does not want to call it that. The atheist who is living a dignified, ethical and spiritual life is an unconscious believer. If he were not fighting it so hard, he would realize that he has a formulation for his Faith, and if he put it in slightly different words, and arranged it slightly differently, it might almost be a well-organized religion. A rose, by any name, is still a rose, likewise God by any name , is still God,"
(Adin Steinzaltz, Simple Words, Simon & Schuster, pp 80- 81)
שבת שלום
ג'ף
* במקור שבאנגלית הרב עדין אבן ישראל - מדבר על אמונה - כאן, לעומת שאר הפעמים - faith - ב-אות גדולה Faith הנותנת למילה הזאת בהקשר הזה "יידוע" או משמעות, שלא מצאתי לכך - עדיין - תרגום נאות לעברית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה