בצעירותי, כנער "עולה חדש" מארצות הברית , היתה בי התנגדות פנימית לחלוקה שמצאתי כאן - בארץ - בין "דתיים" ל"חילוניים". עם השנים - שנים שבהם חייתי בתוך "המחנה הדתי" - למדתי בבר אילן, התחתנתי וגידלתי ילדים ב"עולם הדתי" - כנראה שהתרגלתי ל"חלוקה" הזו, או נמוגה קצת ההתנגדות אליה. לאחרונה, חלקית בעקבות העיון בהשל וב"תורת פשיסחה - קוצק", וחלקית בעקבות "אני לא ממש בטוח מה", אני נוטה לתובנה שהחלוקה הזו בין "דתיים " ל"חילוניים", לא רק שהיא שקרית - אלא ש"הדוסים האמיתיים" - הם "חילוניים".
סנונית לדעה הזו ניתן אולי למצוא בסיפור החסידי הבא שמצאתי ב"אור הגנוז" לבובר
אמר רבי משה לייב מסאסוב:
אין מידה ואין כוח באדם שנבראו לבטלה. וגם כל המידות המגונות מתעלות לעבודת השם. כך, למשל, הגיאות: כשהיא מתעלה היא נהפכת לגאון הלב בדרכי השם. אבל מפני מה נבראה האפיקורסות ? גם היא יש לה התעלות בפעולת העזרה. כי אם בא אליך אדם ודורש ממך עזרה, אל תסתפק בדבר-שפתיים ואל תאמר לו: השלך על השם יהבך, אלא עליך לפעול, כאילו אין אלוהים, ובכל העולם אין מי שיוכל לעזור לאדם זה, אלא אתה בלבד.
מ. בובר, אור הגנוז, הוצאת שוקן, עמ' 300
הטריגר המיידי לאלו דברים שלפניכם, הוא משפט שראיתי בטור השבועי של דנה ספקטור משבת שעברה במוסף שבע ימים של ידיעות אחרונות. (המוסף שכתבת השער שלו מוקדשת לראיון אחרון עם ענת גוב ז"ל). "בעולם שבו אין פרות קדושות הכל בהמי", כותבת ספקטור. זה הזכיר לי דברים שכתב הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ בספרו חיי עולם" בפרק שכותרתו "אין מחילה בעולם האלילים".
בספר אחר של הרב עדין , ספר שלמיטב ידיעתי לא פורסם בעברית, ספר שנקרא "simple words" "מילים פשוטות" (וד"ש מכאן למי שהפנה אותי לספר הזה לפני כמה שנים), עוסק הרב עדין בעיון במילים. העיון במילים בא מתוך כמה הנחות. הנחה אחת היא שמרביתנו איננו שמים לב למשמעות של המילים שאנו משתמשים בהם; הנחה אחרת היא שלמילים ישנו כוח עצום ורב, עד כדי כך שניתן לדבר על "מילים שחיות".
מזוית אחרת אמר פעם השופט האמריקאי הולמס :
"אין המילה גביש, שקופה ובלתי משתנה, זוהי עור של מחשבה חיה ועשויה להשתנות המידה רבה, בצבעה ובתוכנה בהתאם לנסיבות להקשר ולזמן שעושים בה שימוש.".
אומר הרב עדין: -
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה