אלו דברים לשבת פרשת שקלים- משפטים תשע"ג (ב)

"כל בנייה פנימית מצריכה מאתנו תהליכים ארוכי זמן."

                                                         - ר' שלמה שוק (ראו להלן)


מה בין פרדוקס לאירוניה ?
והאם ישנן מילים בעברית לתופעות הללו ?
ואם לא - מה זה אומר ?

שאלתי את עצמי את כל השאלות הללו , בעקבות המחשבה שצצה בי לאחרונה -  בעקבות דברים שראיתי בתכניות ריאלטי שונות - והיא, שכמה שזה מוזר ולא מוזר כאחד, שתפיסתי לגבי המדיה ותדמיות תקשורתיות, משתנה ולמעשה מעוצבת - על ידי המדיה- התקשורת עצמה.
אמרתי לעצמי , בעקבות "מאסטר שף", ובעקבות התכנית הראשונה של "בית הספר למוסיקה":
"וואלה, המצב בארץ לא כל כך גרוע...ישנן משפחות  ש"מצמיחות" ילדים ואנשים "בעלי אופי" , עם להשתמש במונח ששמעתי הערב מקרן פלס.
"ומה החידוש ? " אומר לי ידידי ד.ק ששאלתו זו בהקשר הזה של השפעת המדיה - עלי -  הפכה כבר לחלק ממני.
"וואלה" גם אין בכל מה שאמרתי שום חידוש, התראה יש בהם. התראה, שאני (אנחנו ?) צריך (צריכים ?) לשנן תדיר, להיזהר ממראה עינינו ולא לתור אחר לבבנו, הלבבות  שקובעים מה רואות העיניים.

"הציטוט היומי" של השל, ביום בו רשמתי דברים אלו - היה זה :

המשימה הדחופה ביותר היא להשמיד את המיתוס שצבירת עושר והשגת נוחות הן התכליות  העיקריות של האדם.

ראו ב http://joshuaheschel.blogspot.co.il/2013/02/blog-post_3.html

ר' שלמה שוק בדבריו, על פרשת משפטים, בספרו "חוט של חסידות" (בהוצאת מכון צומת) מצביע על ה"ירידה מהאולימפוס" (מונח שלי לא שלו)  - המעבר מפרשת מתן תורה בהר סיני בשבוע שעבר -  לעבר הפרטים הכללים  הפרוזאים (גם מונח שלי - לא שלו)  שבפרשת משפטים. ראו דבריו בעמ' 107 לספר*.

לכבוד פרשת שקלים אביא מדברי ר' שוק (לפרשת כי תשא, בעמ' 125 לספר):

"לא סופרים אנשים ! אנשים אינם יחידות שלמות הניתנות לספירה. האדם הוא חצוי בלבו. אדם חצוי ועוד אדם חצוי הם שניים - רק מבחוץ. מבפנים, נשאר האדם בחסרונו התמידי, ולכן הוא איננו ניתן לחיבור כמותי.
      'ונתנו איש כופר נפשו...מחצית השקל'.
היכולת לחבר את האדם לאלוהיו ולסביבתו האנושית עוברת תמיד דרך נפשו החצויה של האדם. הנפש החצויה מתחלקת, אם כך, לשניים. החלק הראשון הוא החלק המודע והמואר, זה היודע את מסלולו ואת כיוונו החד- משמעי. אנשים העושים שימוש  אך ורק בחצי לבם זה, הופכים את דרכם למלכודת. הם אינם יודעים לסטות מדרכם הרגילה והכבושה, ובזה חייהם אינם חיי הפתעה והתעוררות בלתי צפויה. כך כתבתי בשיר : אָמָּן מַפְתִּיעַ אֶת עַצְמו, מַאֲמִין מַפְתִּיע אֶת בּוֹרְאוֹ.
החלק השני הוא המקום שממנו אנתנו מקבלים  את ההשראה ואת מימד ההפתעה. זהו הצד המוצלל, שאיננו מאיר ואיננו ברור. זהו צד הצל, שממנו נקרא בצלאל: 'ראה קראתי בשם בצלאל'. אמונתו של בצלאל איננה באה רק כתוצאה מהנחיה מפורטת ומכוונת מראש.
להיות בצל אלוהים פירושו להיות במרחב שחלק ממנו איננו ניתן לבירור עד הסוף. חסרון זה הופך ליתרון כאשר האדם מוכן לצאת למסע הלב החצוי ולעבור על הגשר הצר; ליצור את חייו ולא לפחד כלל."

               שבת שלום
                    ג'ף

* למי מבין הקוראים שאין להם את הספר, הנה הדברים של ר' שוק על פרשת משפטים שבעמ' 107:

"שבוע אחד בלבד לאחר מתן הדיברות הכלליים, אנו נדרשים לפרטים קטנים ולמשפטים לרוב, כי אין ביכולתנו לכוון את עצמנו רק ע"י אמירות כלליות, גם אם הן נאמרות מפי הגבורה.
תהליך ההתחנכות איננו יכול לבוא ב'מכה' אחת. כל בנייה פנימית מצריכה מאתנו תהליכים ארוכי זמן. את העבדות המעוותת היה ראוי לחסל מראשיתה. קשה עד מאוד לשחרר מאתנו את העבדות ע"י אמירות רוחניות וחברתיות המדברות על חברה צודקת. פרשת משפטים היא הירידה מן ההר והתרגום האנושי למה שמתבקש כאן למטה במציאות.
באמת לאמיתה אין מקום כלל לעבדות, וכדי להשתחרר ממנה בתקופה שבה העבדות היא חלק בלתי-נפרד מן המציאות החברתית מתחילה התורה לצוות על גזירות אפשריות היכולות להתבצע, כגון קיצור תקופת העבדות לשש שנים. התורה נותנת לנו פתח להתחיל בו את השינוי. פרשיית עבד עברי היא שלב לקראת יום השחרור הגדול, שבו נזכה לחברה הגונה יותר.
גם השעבוד שלנו ליצר, זה הרודה בנו ללא מֵצרים וללא התחשבות, צריך לעבור מן העולם. כמה וכמה פעמים כבר העפלנו שוב אל הר סיני מחדש, וברום הרוחניות וההתעוררות הנפשית החלטתנו להפסיק להיות משעובדים...לעצמנו. כמה וכמה פעמים שמנו לבנו לעובדה שכל אחד מכיר את כל הכללים, אך זה כמו לדבר אל קיר...חלק, שעליו אנו מנסים לטפס...
והופ! אנחנו מחליקים חזרה למקום שממנו ניסינו לעלות.
ראוי שנשתחרר מן העבדות, אך עלינו לדעת שהשחרור המיוחל יעבור רק דרך קבלת העובדה שאנו משועבדים לעצמנו בשש שביעיות מאישיותנו, ורק 'בשביעית יצא לחופשי'. ההשבתה של העבדות תלויה בקבלת העובדה שאנו עדיין כעבדים, כי 'מדבר שקר תרחק'. כל עוד אנו משקרים את עצמנו, גם היום הארוך שכולו שבת יתמהמה מלהגיע. כאשר קיימת האופציה השבתית ברקע, הופכת העבדות להיות דחויה ע"י עצמה. כל שבת שעוברת - הופכת אותנו למשוחררים מעט יותר. ימי השעבוד יעברו לגמרי מן העולם בזכות עוד שבת ועוד שבת, ולא בזכות המאבק הישיר בשעבוד. גם העבד ואפילו הבהמה יזכו לחופש העתידי בזכות השבת, וכך כותב הרב אברהם יהושע השל על השבת:

      ' השבת היא יום של שביתת נשק במלחמת הקיום האכזרית המתנהלת בעולם הזה, יום של הפוגה בכל החזיתות...ביום זה משתחרר האדם מכבלי החומרניות, כי ביום זה האדם הוא ריבון בממלכת הזמן. אנו נוטשים את מטרותינו ההמוניות וחוזרים אל מצבנו האמיתי'."