"חמש מצלמות שבורות" משודר, בעת כתיבת דברים אלו, בערוץ 2.
אני נע בין מסך הטלויזיה בחדר המשפחה לבין מסך המחשב בסלון.
רואים חיילי צהל לוקחים ילד פלסטיני באישון לילה מביתו למעצר
אפשר להתווכח על התבונה שבמדיניות זו.
לטעמי לא יכול להיות ויכוח על כך,שלאפשר צילום של ארוע זה ודומיו הוא שיא הטמטום.
המצלמה, אחת מתוך חמשת המצלמות השבורות, קולטת את נסיונות צה"ל למנוע את הצילומים.
ניסיונות אלה הסתיימו בהצלחה מסחררת - מועמדות לאוסקר של הסרט הזה ואולי אף זכייה באוסקר עבור הסרט הדוקומנטרי הטוב. יהא מה שיהא גורל הסרט באוסקר, פרס ראשון על טמטום מגיע לנו.
מה לעשות ואינני יכול להביט על הסיטואציה בשטחים בצורה פשטנית, בשחור לבן.
לדרוש מן העולם - או לצפות מן העולם - לראות מבעד לשחור וללבן - את האפור של המציאות, שלא לדבר על ה"לבן" שלנו- האם זו דרישה מוגזמת ?
ייתכן שכן.
אני חוזר למסך הטלויזיה בקטע שבו פיל, החבר של עמאד הצלם, נהרג מאש כוחותינו.
סוף סוף, לאט לאט אני מתחיל להבין את מה שעד היום לא הבנתי, את הקשר בין אמירתו של השל ש "מלחמת ויאטנאם הוא נושא דתי" - להקשר ישראלי. אבל שלא כמו השל ומלחמת ויטנאם , שהיה ברור לו מה שחור ומה לבן, מי "הטובים" ומי "הרעים" - בהקשר הישראלי הדברים, לטעמי, פחות ברורים.
הסרט מסתיים, פחות או יותר, עם תמונה של ילדים משחקים בחוף הים. "כיף בים".
טוטי אומרת לי: "שיפסיקו לפגוע בנו..."
אני נזכר בדברי הרב עמיטל על השואה : "ראיתי בוודאות את יד ה' בשואה - אבל אין לי מושג מה הוא אמר ".(זהו ציטוט מהזכרון שלי, לציטוט המדויק ראו משה מיה, "עולם בנוי וחרב ובנוי - הרב עמיטל לנוכח זיכרון השואה" ספריית הגיונות, עמ' 44)..
לנוכח המבוכה הגדולה שהיא פועל יוצא מכך שנסתרות דרכי ה', השל הדגיש את חשיבותו המכרעת של האדם כ"שותפו של הקב"ה" ואת האחריות העצומה שמוטלת על כתפיו כתוצאה משותפות זאת. יש הרבה מאד סיבות מדוע יבחר או יעדיף אדם להתעלם מהאחריות הזאת....
כדברי שיר של קרוסבי סטילס ונאש ויאנג 49 ביי בייס (bye byes)
"49 סיבות כולן בשורה אחת , כולן שקרים..."
נסיים עם דברים שאמר הרב עמיטל זצ"ל לפרשת זכור :
"החג
המזוהה עם מחיית עמלק מכונה בפינו "פורים", על שם הפור שהפיל המן.
לכאורה לא מובן מדוע מדגישים את עניין הפלת הפור – מה שחשוב הוא שהמן רצה להשמיד
את עם ישראל, מה זה משנה כיצד הוא בחר את היום הראוי לכך? התשובה היא, שהפור מסמל
את האידיאולוגיה העמלקית, שעל פיה הכל מבוסס על מקריות, ואין שום ערך מוחלט.
התורה
מצווה למחות את זכר עמלק, כיוון שהוא איבד את זכות קיומו. לכל עם ואידיאולוגיה יש
תפקיד בעולם. בתוך המכלול יש מקום לכל פריט, אפילו אם הוא שלילי. אנו לוקחים את
החלבנה בין סממני הקטורת, אף שריחה רע. אולם עמלק אינו חלק מן המכלול, כיוון לדידו
אין שום מכלול, ואין שום ערך מחייב: הכל מותר והכל מקרי. זוהי האידיאולוגיה הכי
מסוכנת והכי רחוקה מן היהדות. לכל עבודה זרה יש מכנה משותף מסויים עם היהדות,
כיוון שיש בה חיפוש של הקב"ה, ואילו לעמלק אין שום מכנה משותף עם היהדות,
כיוון שהוא דוחה את עצם הרעיון לחפש ערך כלשהו.
מאז שבלבל
סנחריב את האומות, אין עם המזוהה עם עמלק, אולם התפיסה העמלקית עדיין קיימת. תפיסה
זו מוצאת את ביטויה המודרני בזרם המכונה פוסט-מודרניזם. התרבות המודרנית דוגלת
בקִדמה ובערכים נוספים, אולם הזרם הפוסט-מודרני כופר בקיומם של ערכים מוחלטים.
לדבריו אין צורך לשאוף לקִדמה, ובעצם אין צורך לשאוף לשום דבר. אין אידיאולוגיה
מסודרת, והכל מותר, בדיוק כפי שסבר עמלק. היהדות מכריזה אפוא מלחמה על תפיסה זו.
מתוך שיחות ראשי הישיבה למועדים באתר בית המדרש הוירטואלי ע"ש ישראל קושיצקי במסגרת ישיבת הר עציון וראו ב http://www.etzion.org.il/vbm/sichot.php
שבת שלום ופורים שמח !
ג'ף
פורים שמח! חמש מצלמות שבורות הוא אכן סרט שנוי במחלוקת. אני תמיד שמחה לראות סרטים לצפיה ישירה שיוצרים שיח ציבורי בנושאים שונים, אני חושבת שזו מהות הדמוקרטיה.
השבמחק