לרפואת חיילי צהל גולנצ'יקים ואנשי חיל הנדסה שנפצעו הבוקר בגבול עזה

יום מושלם

התלבטתי אם להחליף את הקליפ שמוצב בסוף אלו דברים לשבת פרשת תולדות תשע"ד בקליפ שלהלן ואז אמרתי לעצמי שאני יכול להציב את הקליפ הזה ברשומה נפרדת, וישפוט הקהל איזו גרסה מתאימה יותא... אז הנה

אלו דברים לשבת פרשת תולדות תשע"ד *

בשיר של יום ליום רביעי (מזמור צד'  ותחילת צה' בתהילים), אנחנו אומרים :

               ה' יודע מחשבות אדם     כי המה הבל (פס' יא שם)

שאלתי את עצמי השבוע : מה היחס בין ה"הבל" הזה שכאן לבין ה"הבל", לבין כל ה"הבלים" שבספר קהלת ?

פניתי תחילה לפירושו של עמוס חכם זצ"ל שבמהדורת דעת מקרא בהוצאת מוסד הרב קוק. וכך כתוב:

"ה' יודע מחשבות אדם - מחובר אל מה שלמעלה ממנו: הואיל וה' הוא המלמד אדם דעת, ברור שהוא יודע את מחשבות האדם. בפסוקים הקודמים ניסח את דבריו בלשון שאלות שתשובתן ברורה, וכאן, בסיום דבריו אל הרשעים, הוא מנסח את דבריו במשפט חיווי. ועוד: בפסוקים הקודמים אמר, שה' יודע את מעשי בני האדם. וכאן בסיום הדברים, הוסיף ואמר, כי ה' יודע את מחשבות בני האדם. כי המה הבל - שהרי המה (בני האדם) הבל הם - כאין וכאפס לעומת הבורא. ועל כן אין ביכולת האדם לחשוב מחשבה עמוקה ונסתרת מדעת הבורא. פירוש אחר: המה - המחשבות. 'המה' בלשון זכר תחת 'הנה' בלשון נקבה (וזה מצוי הרבה במקרא). ופירוש הדברים: ה' יודע מחשבות אדם ויודע שמחשבות האדם הבל הם. והוא שבחו של ה', שהוא לבדו יודע כוחו וגבורתו וכמה נעלות מחשבותיו ממחשבות האדם. ועוד יש לפרש 'מחשבות אדם' האמורות כאן הם דברי הרשעים שבפסוק ז: לא יראה- יה ולא יבין אלוהי יעקב. ואמר המשורר, שה' יודע את המחשבות שהרשעים חושבים עליו, ואינו בא להתווכח איתם ולהוכיח את טעותם על פניהם, משום שהן מחשבות הבל ואינן ראויות לתשומת לב."

ידועים דבריו של טי אס אליוט, שמובאים במבוא לכרך העיון בספרה של מלכה שקד "לנצח אנגנך - המקרא בשירה העברית החדשה", לפיהם "אחד מתפקידיה החברתיים החשובים ביותר של הספרות , ובעיקר של השירה , הוא לשמור על הקשר עם ספרות-העבר.' אם אין שומרים על המשכיות -אמר- תיעשה ספרות-העבר שלנו רחוקה מאתנו יותר ויותר'".שקד מוסיפה שם: "את הרעיון כי חיבורם של בני -האדם אל עברם התרבותי נעשה בצורה הטובה ביותר דווקא דרך השירה ועל-כן חשוב לחברה שיימצאו בה אנשים הקוראים שירה, הוא מנמק באותה הרצאה בטענה ש'אין עוד אמנות השומרת בעיקשות על לאומיותה כמו השירה', כלומר, שהשירה בעצם לשונה משמרת יותר מכל מבע ספרותי אחר את הרוח הלאומית המסוימת."

הגם שמי שקורא ומי שכותב שירה, עושה כן, מתוך טעמים שבטעם,כגון משיכתו ואהבתו למנגינות שבמילים, ולא מ"נימוקים" לאומיים כאלו ואחרים, יש בדברים של אליוט ושקד, בעקבותיו, להוסיף נופך כלשהו לעיון בספרות העבר.
למילים ולמנגינות יש השפעה מחלחלת על הנפש שלנו. מטעם זה בלבד נכון שהמילים תהיינה איכותיות ולא "זבלא".

כשהתייעצתי בנוגע לקטע דלעיל, עם חבר שמבין בדברים האלו, הוא העיר לי , שצריך לחפש את הקשרים שבין תהילים לקהלת במישור ה"אינטרטקסטואלי". ומה הכוונה בזה ? השפעות מחלחלות בדרכים לא ישירות דווקא אלא עקיפות. כך ראיתי הערה בפייסבוק  של אחת מידידיי שם שהשיר של לו ריד ז"ל, שהלך לעולמו השבוע "יום מושלם" היה שיר הנושא בחתונתו. מהמעט שאני מכיר מיצירתו של ריד, יכולתי להעלות בדעתי שיש נימה אירונית בשיר. אירוניה שאין מקומה בחתונה. זהו אך חלק מהיופי בספרות - ניתוק היצירה משליטתו של היוצר ועצמאותה משהיא יוצאת לאויר העולם.

בדומה לעצמאות האדם, אחר שהקב"ה נפח אויר באפו, לטוב ולרע.



שבת שלום
     ג'ף

*הערת עורך:

הכותב ביקש, בעקבות הפרסומים בנושא השבוע, לומר כמה דברים על פערי השכר במשק ,על האי שיווין המטורף והבלתי סביר בתחום הזה ובתחום הפנסיה בין השכבות המבוססות לכל השאר,על בגידת השכבות החזקות במדינה בתפקידם החברתי לדאוג לחלש - לפני שהם דואגים לעצמם - ועל המעילה באמון  של  אנשי השררה והעוצמה הכלכלית והשלטונית בכל הקשור לתחום הזה - אבל אמרתי לו : טוב להבליג ולהמתין לעת מצוא....... רק ששטף מים רבים לא יגיעו עליהם ועלינו....

יש אומרים ויש שרים ..

אלו דברים לשבת פרשת חיי שרה תשע"ד

"לייחד יום אחד בשבוע לחירות, יום בו לא נשתמש בכל אותם כלים שבקלות הפכו לכלי הרס וחורבן, יום בו נוכל להיות עם עצמנו, יום להתנתק מגסות רוח, יום שחרור מהתחייבויות חיצוניות, יום בו אנו חדלים מסגידה לאלילי הצוויליזציה הטכנולוגית, יום בו איננו משתמשים בכסף, יום שביתת נשק במאבק הכלכלי בינינו לבין הזולת ובינינו לבין כוחות הטבע - האם יש איזה שהוא מוסד הנושא עימו תקווה רבה יותר לרווחת האדם מאשר השבת ?"

א.י. השל, השבת, הוצאת ידיעות אחרונות - ספרי חמד, תרגום א. אבן-חן, עריכה ד. בונדי, עמ' 55-54 בשינויים שלי *. 

"To set apart one day a week for freedom, a day on which we would not use the instruments which have been so easily turned into weapons of destruction, a day for being ourselves, a day of detachment from the vulgar, of independence of external obligations, a day on which we stop worshipping the idols of technical civilization, a day on which we use no money, a day of armistice in the economic struggle with our fellow men and the forces of nature - is there any institution that holds out a greater hope for man's progress than the Sabbath ?"

A.J. Heschel, The Sabbath, Farrar, Straus and Young, Inc. p. 28

הבחירות המוניציפליות מאחורינו. (ראו אלו דברים מהשבוע שעבר).

באופן אישי, כמי שנטל חלק בצוות המיומן והמנוסה של עירית באר שבע (מקום עבודתי) שעסק בארגון הבחירות, אני מלא בחוויות ותחושות שמלוות את הסיום או ההשלמה של משימה (פרוייקט) מורכבת ולא פשוטה.

במהלך השבוע נרשמו - באופן חלקי - שתי גרסאות שונות לאלו דברים לשבת פרשת חיי שרה שלא הבשילו לכדי פרסום. בבוקרו של יום הששי הזה, בחרתי להביא דברים של א  י השל על השבת, הצטטה לעיל שהופצה גם ברשימת המייל היומית והמופיעה בבלוג האחות לבלוג הזה, (בלוג שנקרא לה' הארץ - עיונים יומיים בהגותו של א  י  השל).

קבלתי מסירון הבוקר מחבר טוב וכך הוא כותב: "בוקר טוב, תתייחס למינוי של ראסן עליאן במיוחד בימים אלה וכמובן כגולנציק". השבתי : "מי זה ראסן עליאן ?". בטרם הספיק החבר להשיב כי מדובר במח"ט גולני החדש, מצאתי את התשובה בגוגול. ובכן כבוד וזכות ועונג גדול עבורי כגולנצ'יק לברך מכאן, את מח"ט גולני החדש בברכות להרבה הצלחה בתפקיד החדש !! הצלחתו היא כמובן הצלחתנו.

ענין מח"ט גולני היה בבחינת בלת"ם (תודה על ההזדמנות להיזכר בג'רגון הצבאי -  בימים ההם - עבורי - ובזמן הזה - עבור הבנים של חבריי ובניי). 

דברי הסיום על פי התוכנית המקורית, הם הדברים הבאים של השל, גם כן על השבת :

"In the tempestuous ocean of time and toil there are islands of stillness where man may enter a harbor and reclaim his dignity. The island is the seventh day, the Sabbath, a day of detachment from things, instruments and practical affairs as well as of attachment to the spirit."

A.J. Heschel, The Sabbath, p 29

"במים הסוערים של הזמן והעמל, ישנם איים שקטים אליהם יכול האדם לגשת ולתבוע מחדש את כבודו. האי הוא היום השביעי, השבת, היום בו נחלץ האדם מן הדברים , מן הכלים ומן עולם המעשה וזוכה לדבוק ברוח."

א.י. השל, השבת, משמעותה לאדם המודרני, תרגום  א.אבן -חן^, עריכה ד בונדי, הוצאת מכון שכטר, ידיעות אחרונות ספרי חמד, עמ' 56.

שבת שלום

  ג'ף

*הערות לענין התרגום ניתן לראות ב

http://joshuaheschel.blogspot.co.il/2012/09/blog-post_27.html

^* עשיתי גם כאן שינויים קלים בתרגום- ג'ף

אלו דברים לשבת פרשת וירא תשע"ד

הם יש קשר בין עקידת יצחק המתוארת בפרשת  השבוע לבין הבחירות המוניציפליות שתהיינה בשבוע הבא ?
לשאלה זאת - כמה תשובות אפשריות.
התשובה הראשונה היא : לא.
עקידת יצחק מעוררת שאלות בעיקר בתחום היחסים בין האדם לבין עצמו ובין האדם לקב"ה. הבחירות עוסקות ביחסים שבין האדם לחברו, בין האדם לשלטון בשר ודם. עקידת יצחק עוסקת בתאולוגיה; הבחירות הן ענין פרקטי, מעשי.
תשובה אחרת אפשרית היא: וודאי. כל דבר המסופר בתורה קשור אלינו ולעולמנו. "פרשת השבוע", אמר פרנץ רוזנצוייג, "היא כמו מברק." התוכן נמצא שם, על הקורא לפענח אותו , ואולי, ליצור את משמעותו.
תשובה אחרת אפשרית היא : אולי. זה תלוי בך. תרצה - יהיה קשר; לא תרצה לא יהיה.
עוד שתי תשובות פק"ליות (פקודות -קבע - ללחימה) יש להזכיר
התשובה שאומרת : איני יודע
והתשובה שאומרת : קיימות עוד אפשרויות שלא צפית אותן כלל, שלא עלו כלל על דעתך.
בנוסף, בהחלט ייתכן ויש להקשות על עצם השאלה.





חיפשתי את הראיון עם הרב מיכאל (מיכי) אברהם בעיתון מקור ראשון בשבוע שעבר. חשבתי שהוא נמצא בגליון "השבת" ולא מצאתי אותו שם. אבל תמונת השער מצאה חן בעיני ולכן היא כאן. הראיון הופיע במוסף "דיוקן" של העיתון. טרם מצאתי קישור אליו ברשת. בינתיים בחיפוש ברשת מצאתי מספר ראיונות אחרים עם הרב מ. אברהם, המעוניינים יוכלו למצוא גם הם, בגוגול.
עיקר הדברים לעיל, נכתבו בתחילת השבוע. "כעת , יושב אני ממרומי ליל חמישי צופה לעבר השבת, 'אחרי שנעבור את מחר'.
בפייסבוק ראיתי לפני כמה רגעים אמירה שמתאימה בול ליום הנחס שעבר עלי, ומשקפת , אולי - אם לא אמת לאמיתה אז לכל הפחות נחמה כל שהיא."



היגדים שיטחיים מול העקידה ? השל טען שהעולם והיהדות מלאים בקוטביות. מכאן שאין מה להיבהל משטחיות הדרה לצד עומק, ממציאות נחזית - "על פניה" - למול מציאות רווית מיסתורין.
ועוד: לפני כמה רגעים שמעתי כמה מהנאומים בכנסת לציון יום הזכרון ליצחק רבין ז"ל. ראיתי פנים קודרות, והדברים ששמעתי היו גם הם קודרים. כתבתי כאן כמה דברים על לקחים שנלמדו או לא נלמדו מהרצח - ומחקתי אותם בעקבות כמה הערות שקבלתי. כתבתי דברים כללים על "החברה הישראלית" ונמלכתי בדעתי. דברים כללים על חברה חוטאים לאמת הרבה פעמים...גם כיוון שהם כללים וגם כיוון שאין "חברה" אחת כמו אותה הסלע המונח שם על הגבעה..יש חברות רבות , ותיאורים מסוג זה הם "מכוננים" יותר מאשר מתארים מציאות, "פונקציה" של הסיפור המסופר על ידי המספר יותר מאשר אמת "מדעית"...
והנה אני נזכר בשבת שעברה, שבת פרשת לך לך. בשבת הזו ציינו את יום הולדתו ה 103 של חברנו שלמה מרכוס. שלמה אינו מרבה לצאת מהבית בימים אלה ועל כן תכננו להגיע אליו הביתה אחר תפילה לקידוש,שלמה הפתיע אותנו והתייצב בבוקר של היום בבית הכנסת. בצעדים מדודים, ללא ההליכון , עלה שלמה לקריאת התורה ובירך את ברכות התורה. הבטתי בו בהשתוממות, ומתוך ההכרה ששלמה הוא דוגמה חיה לרוח האדם במיטבה, רוח ממושמעת, רוח שאינה נכנעת לאתגרים שניצבים בפניה, רוח הנאבקת למען הערכים החשובים לה.
בסופו של יום, זוהי השאלה , האם אנו שמים את הדגש על הרוח החולפת הנושבת ברוב דברי המלל שמשודרים אלינו על גבי גלי האתר או שנשים את מבטנו על הרוח האיתנה, של אותם אנשים החיים בקרבנו ההולכים נגד הזרם וחיים חיים של דוגמא ומופת.
לבסוף, אגב מדיה ואנשי מופת,  אני מנהל שיחות עם חברים שונים על המעלות והמגרעות  של הפייסבוק. בצד המעלות - מוצא אני לעיתים קרובות עניין רב בפוסטים של אנשים רבים ושונים ואני רוצה להפנות במיוחד לפוסטים שפורסמו השבוע על ידי אסא כשר על מורשת רבין ולפוסט של חגית ברטוב ( שהרישומים שלה בפייסבוק הם מעניינים ומרגשים כאחד) על טקס ברית המילה שנערך לבן שלה.

 שבת שלום
      ג'ף

מקום של כבוד למאיר אריאלי - ....

אלו דברים לשבת פרשת לך לך תשע"ד

אלו דברים לשבוע של פרשת לך לך תשע"ד

"לא התקדמתי, אינני יכול לסגת "
     - שמואל מנשה

 "I did not advance , I cannot retreat"

- Samuel Menashe

המילים האלו עושות לי צמרמורת.
אין טעם לנסות להסביר מדוע.
איני יכול.
הנסיבות הביאו לכך שהשבוע עלי לקשר בין משורר אמריקאי יהודי בשם שמואל מנשה (2011-1925 ) לבין אברהם אבינו ופרשת לך לך.
כשאני חושב על אברהם אבינו אחרי כשעה וחצי של שיטוט באינטרנט -  שיטוט שמתחיל ב ynet ובחדשות הרעות המרצדות בצד ימין של הדף; עבור דרך שיר של דילן על חדשות רעות; דרך בלוגר אמריקאי שלא הכרתי שיש לו משיכה גם לדילן וגם להשל (וזה לא אני)וכלה במשורר הזה שצפיתי בו משוחח על שירתו, כשנה לפני מותו באחת הספריות הציבוריות שבניו יורק - אני חושב על סבלנות.
הסבלנות של אברהם לנוכח כל מה שעבר עליו מתחילת המסע עם אביו, עם אשתו העקרה ועם אחיינו מאור כשדים, השנים בחרן והדרך לארץ כנען בעקבות הציווי שבתחילת הפרשה של השבוע וכלה בכל אותם הניסיונות שנתנסה בהם במהלך חייו.

"אותו הפסל", כותב שמואל מנשה בשיר
שנקרא At a Standstill. להלן התרגום שלי של השיר ובהמשך המקור באנגלית

במבוי סתום

אותו הפסל, אותה תבנית
של בדידותי
מוצא את מקומו
במטבח הזה
בו איני אוכל
בו עומדת האמבטיה
על רגלי חתול -
לא התקדמתי

לא אוכל לסגת

At a Standstill

That statue, that cast 

Of my solitude 

Has found its niche 

In this kitchen 

Where I do not eat 

Where the bathtub stands 

Upon cat feet— 

I did not advance 

I cannot retreat 

שמואל מנשה,  היה איש חי"ר ולחם בקרב הידוע במלחמת העולם השניה ב battle of the bulge , קרב שבו שרדו 29 מתוך 190 לוחמים בפלוגה שלו.
ראו http://www.newyorker.com/online/blogs/movies/2011/08/in-memoriam-samuel-menashe-1.html
תוכלו לצפות בשיחה של שמואל מנשה בפוסט להלן בבלוג.

לעת עתה נפסיק כאן.
לילה טוב
   ג'ף

שמואל מנשה מדבר

Samuel Menashe at New York Public Library, April 10th 2010 from Sean Curnyn on Vimeo.

שייק פירות - לרוויה !

הנכד הבכור שלי (בן שנתיים פלוס) אוהב לומר את המילים "שייק פירות" וכן לעשות את השייק הזה בבלנדר.
עם "תפוחים", "אפרסקים" ו"בננות" בהיגוי המיוחד של פעוט בגילו.

לי מתחשק לשים את "הרבי שמחה בונם מפסישחה", "הקוצקר", "השל" ו"הרב סולובייצ'יק", "הרב שג"ר" ועוד כמה הוגים* שחיים בינינו לתוך הבלנדר ולמזוג לתוך

לרוויית כולנו !
שבת שלום וחודש טוב !!
      ג'ף

* לשון זכר ונקבה במשמע

הבלוז הם האמת