אלו דברים לשבת חנוכה תשע"ד

אריק אינשטיין, השירה של אריק, ליוו את חיי וילוו אותם הלאה.
המילים מחווירות לעומת היצירה של האיש הזה ושל חבריו.
ישראל במיטבה. "סע לאט" ו"אני ואתה נשנה את העולם." שנות השבעים בתל אביב - עבורי הם שנות "העשרה" שלי, תיכון, ואחר כך שנת שרות בדימונה. שיחות נפש עם א' לתוך הלילה לאור נרות בדירת השיכון בדימונה, אחרי תיכון ולפני הצבא, אריק שר ברקע יחד עם תבל"א חוה אלברשטיין , בקבוקים שונים על השלחן הנמוך בסלון, קרקרים וקצת גבינה.

השיר הזה לא היה בתודעה שלי עד ששמעתי אותו בפלייליסט תוך כדי הכנת רשומה זו. בלינק להלן יש קליפ מענין שאפשרות ההטמעה בו הושבתה. מאד מומלץ לצפות בו -
http://www.youtube.com/watch?v=UfbW4JI4JAk&list=RD7f1K2GwLZbA
השבוע, בעבודה, הייתי עד ואולי שותף לארוע שהיה מעורב בו טוב ורע.
נתחיל ברע - בבחינת "סור מרע" ואחר כך נדבר על הטוב, בבחינת "ועשה טוב".
הרע התחיל בעו"ד שבמסגרת טיעון שלו בתיק מסויים בחר להשמיץ את העו"ד השני. היתה כאן התממשות של אחד מכללי מרפי שבמשפט שאומר:

• Lawyer's Rule: When the law is against you, argue the facts.
  When the facts are against you, argue the law. When both are against you, call the other lawyer names...

והתרגום:

כלל עורך הדין: כשהדין נגדך - טען את העובדות, כשהעובדות נגדך, טען את החוק, וכששניהם נגדך - השמץ את ב"כ הצד שכנגד.

וכך היה בארוע שאני מתייחס אליו כאן. זה תחילת הרע בסיפור הזה. המשך הרע היה בכך שהשופט בתיק קנה את סיפור ההשמצות ללא ביקורת ו"ביצע 'זובור'" בב"כ הצד שכנגד על סמך אותן השמצות חסרות שחר.

הטוב בסיפור הזה הוא שב"כ הצד שכנגד עמד בזובור הזה בגבורה, חבריו והבוס שלו נחלצו לעזרתו; חזיתי גם בהתייצבות כנגד העוול וגם בתיקונו, במידת מה.

כך דרכו של עולם. 

אומר הרב דר אברהם יהושע השל , בספרו "אלוהים מבקש את האדם":

"הרוע ממשי, רב עצמה ומפתה. אך מתסכל במיוחד הוא שהרוע מצליח לשגשג ולפרוח שעה שהוא מחופש לטוב. לאמור, שהרוע מצליח לינוק שפע מחיי הקדושה. בעולמנו, כך נראה, הקדוש והלא- קדוש אינם דרים בנפרד. הם כרוכים  ומשולבים זה בזה, הם זקוקים זה לזה. זהו עולם שבו ייתכנו צלבים רבי יפעה, ועבודת האלוהים עלולה להיטמא בנגע האכזריות.

הנביאים הוכיחו את ישראל לא על כך שאין דת בישראל, אלא על עיוות הדת וסילופה. ' י הרבה אפרים מזבחות לחטא' (הושע ח 11). 'הכהנים לא אמרו איה ה' ותופשי התורה לא ידעוני' (ירמיהו ב 8). ככל שאדם גדול, כך יצרו גדול. חסידות היא לעיתים רוע מוסווה, כלי עזר במירוץ אחר עצמה. 'הטרגדיות של ההיסטוריה האנושית, ההתאכזרות והקנאות שאינה יודעת פשרות, לא נגרמו בידם של פושעים...אלא בידי אנשים טובים...בידי אידאליסטים שלא הבינו את טיב המזיגה המוזרה של אידאלים ואינטרסים אישיים המרכיבה את המניעים האנושיים כולם'. התחרות הגדולה  אינה בין 'מאמינים יראי אלוה' לבין 'כופרים רשעים'. דת המקרא מדגישה את 'חוסר השוויון של האשמה כפי שהיא מדגישה את שוויון החטא'. 'העשירים ורבי העצמה, הגיבורים והאצילים, החכמים והצדיקים, כל אלה נוחלים עונשים כבדים במיוחד'. אכן, אין הרוע מתגלם באופן מתועב יותר מאשר בבואו מחופש לטוב. 'מה נתעבים מעשי הפשע שהדת מביאה את האדם לעשותם' (לוקרציוס)."*
....
"אין בעולמנו דבר שלא מעורבים בו טוב ורע, קדושה וטומאה, זהב וסיגים. בלבול זה, טוענת המיסטיקה היהודית, הוא הבעיה המרכזית של ההיסטוריה והסוגיה האולטימטיבית של הגאולה. הבלבול קיים עוד מששת ימי בראשית."

חנוכה הוא, כמובן, החג המציין את ניצחון הטוב על הרע, ניצחון האור על החושך.
נסיים רשומה זו בקטע מתוך דרשה של הרב שג"ר לחנוכה שמופיע באסופה חדשה של דרשות ומאמרים של  הרב לימי החנוכה שנקראת "להאיר את הפתחים" בהוצאת מכון כתבי הרב שג"ר:
"ידוע מנהג הרביי'ם השונים לשבת לאחר הדלקת הנרות בחנוכה ולהתבונן בהם, לעתים במשך שעות רבות. התבוננות זאת שוטפת את התודעה ומאפשרת לה להיפתח לשלל דימויים, הרגשות ומחשבות, שלאחר זמן תיווצר מהם דרשה או [ה]דברי אלוקים חיים בלשון חב"דית."

השבוע, אור הנר בכיכר לזכרו של אריק מתערבב באור הנר של חנוכה. 
האור לא יכבה והזמר לא ייפסק לעולמים.
יהי זכרו ברוך.
  שבת שלום וחנוכה שמח
           ג'ף