אלו דברים לשבת פרשת תצווה תשע"ד

אחרי אתנחתא בה בשבוע שעבר ה"מסר" של אלו דברים היה מסר ויזואלי ולא מילולי, "חוזרים השבוע לשגרה", שגרה של מלל.
אני מבקש לפתוח בסיפור, סיפור די ידוע של רבי נחמן, סיפור שמבטא את התחושה שלי לגבי הרבה מהדברים שקורים אצלנו, ולגבי הרבה דברים שקראתי השבוע, בפורומים שונים, בירוחם ומחוצה לה.
הנה הסיפור :

שפעם אחת אמר המלך לאוהבו, השני למלך
באשר אני חוזה בכוכבים
רואה אני שכל התבואה שיגדל בשנה זו
מי שיאכל ממנה יהיה נעשה משוגע
אם כן יטכס עצה.
וענה לו: שעל. כן יכינו בעדם תבואה שלא יצטרכו לאכול מתבואה הנ"ל.
וענה לו המלך: אם כן כשאנחנו לבד לא נהיה משוגעים.
וכל העולם יהיה משוגע אז יהיה להפך
[ולהכין בשביל כולם אי אפשר]
שאנחנו יהיו המשוגעים.
על כן בוודאי נצטרך גם כן לאכול מהתבואה.
אבל רק זה שנסמן סימן על מצחנו שנדע כל כל פנים שאנחנו משוגע.
שאם אהיה מסתכל על מצחך וכן שתסתכל על מצחי
נדע מהסימן שאנחנו משוגע.*
קולמוסין רבים נשברו ועוד יישברו על המשמעויות שבמשל הזה; אני רחוק מלהבינו על בוריו אבל אני מזדהה עם הסיפור ככל שאני חושב שאני מבין אותו. נראה לי גם שאני לא לבד בענין הזה. רובנו, כך נדמה, חשים לפעמים שהעולם מסביבנו מטורף ואנחנו היחידים ששפויים. יחד עם זאת, סביר להניח, שרובנו משתייכים גם בלי משים, להמון המשוגע.
הטירוף שבה אנו חיים  - זהו נושאנו הפעם.
(כיצד זה קשור לפרשת השבוע  - בשלב זה אין לי מושג)
מעניין לעניין באותו עניין -
השל טען ש"מלחמת ויאטנאם היא שאלה דתית." קרי מלחמה זו עוררה שאלות בתחום "הדת".
זמן רב התקשיתי עם האמירה הזאת. חשבתי על מלחמת לבנון , לשם דוגמה, או בכלל מערכות ישראל. האמנם אלו עניינים שיש להם נגיעה אל דת ? האם אנחנו באמת רוצים או צריכים רבנים שיתעסקו בשאלות האלו - כאן בארץ ?
עד שהשבוע  יצא לי לחשוב על הטבח המתבצע בסוריה ועל אזלת היד הטוטלית של ה"עולם הנאור" לנוכח הטבח הזה והתחלתי להבין את כוונתו של השל. העולם - בגדול - עמד מנגד לנוכח השמדת יהודי אירופה; העולם עומד מנגד - באופן כללי - לנוכח פשעים נגד האנושות המתבצעות בקצוות שונות של תבל.
אליבא דהשל - העמידה מנגד היא היא הקושי הדתי.

יש רוע שרוב רובנו מעלימים ממנו עין ואף אשמים בו: אדישות כלפי הרוע. אנו נותרים ניטרליים, אובייקטיביים, ואיננו מונעים בקלות מן העוולות  שנעשות לאנשים אחרים. אדישות לרוע חתרנית היא יותר מן הרוע עצמו; היא אוניברסלית יותר, מידבקת יותר, מסוכנת יותר. כהצדקה שקטה, היא מאפשרת את התפרצות הרוע; היוצא מן הכלל נהיה לכלל, ועקב כך מתקבל על הכלל.
א.י. השל, דת וגזע, בספר "אלוהים מאמין באדם", בהוצאת כנרת זמורה-ביתן, דביר, בתרגום ובעריכת דרור בונדי, עמ' 37

יש סיבות טובות, מוצדקות ונכונות למכביר מדוע אל לעולם הנאור להתערב במה שקורה בסוריה. היו גם סיבות טובות, מוצדקות ונכונות מדוע הממסד היהודי באמריקה לא קם על רגליו האחוריות וזעזע את אמות הסיפים כנגד השמועות שהגיעו לארצות הברית אודות הזוועות המתבצעות  באירופה בימי מלחמת העולם השניה. כשם שהיו שלל  סיבות טובות, מוצדקות ונכונות מדוע הרוב הלבן בארצות הברית לא קם כנגד חוקי ההפליה הגזענית ששרו בדרום ארצות הברית במשך עשרות בשנים במאה העשרים.

צריכים להבין - מי שמחפש את ה"מהוגנות" ואת קנה המידה ה"מוסריים האנושיים" - אל יחפש אותם ב"דת" אליבא דהשל, ואליבא דאחד ממוריו הרוחניים הרבי מקוצק.

זה שמשהו הוא בלתי הגיוני בכל קנה מידה רציונלי - כמו להתערב בסוריה - איננו אומר שאין זהו המעשה הנכון.

יש אומרים: אם אין ביכולתך לעלות, רד, בחינת: "ירידה צורך עליה"ואילו אני אומר: אם אין ביכולתך לעלות - מוכרח אתה לעלות.
מתוך "כוכב השחר" אמרות רבי מנחם מנדל מקוצק, בעריכת שמחה רז, (הוצאת יריד הספרים) עמ' 130

וכעת איך כל זה קשור לפרשת השבוע ?

הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ בדברים שלו על פרשת השבוע בספרו "חיי עולם" אומר : " המשכן הוא סוג של כלי, מכשיר , שתפקידו  לחבר את הארץ עם השמים, ובשביל להצליח לחבר את הארץ עם השמים הוא צריך לעבוד כמו שצריך, בלי שום תקלות."
בהמשך הדברים שם, מדמה הרב את בניית המשכן לבניית ספינת חלל.

אינני מבין את דברי הרב שטיינזלץ עד תום, אך כעת אני מבין שהקשר בין כל מה שהבאתי קודם - משל התבואה המשגעת ודברי הרב השל - לבין הפרשה הוא דווקא בנקודה זו  - להביט מסביב ולהבין שאתה לא מבין. ואף על פי כן אתה פועל וממשיך לפעול ולעשות על פי איזה שהוא מצפן רוחני; ככל שאתה מבין יותר אתה עשוי להבין שאתה מצווה לפעול;  מתוך ההבנה שהינך מוקף במיסתורין אתה עשוי להגיע למסקנה שייתכן שאתה לא לבד, וכל התורה כולה אינה אלא לצוות לכך ש, כפי שאומר השל : אלוהים מבקש את האדם.

שבת שלום
     ג'ף

*  ראו http://breslev.eip.co.il/?key=2562