תקציר הפרקים הקודמים - תזכורת לעצמי ולמי שלא יהיה: אנו מעיינים כאן במבוא לספרה של זורנברג, "תהום אל תהום"; מסע בנבכי ה"הלא מודע הרבני". המונח באנגלית יותר "זורם" 'the 'Rabbinic unconscious .
בכל מקרה, בשלב זה מצטרף למסענו, מסאי, (מסעי ?) אחר ונוסף והוא אבי שגיא ב"אתגר השיבה אל המסורת". שגיא חותם את ספרו במשפט הבא :
"..היסוד [הקבוע] של ההכרה, שהקיום היהודי מבוסס על ההכרה בראשוניות העבר ובחובה לעצב יחס של אחריות כלפיו, הוא יסוד של קבע בכל מסע שיש בו שיבה אל הקיום היהודי."
או קי, גם אני צריך לחזור קצת אחורנית, לכמה פסקאות שקודמות למשפט הסיום הזה, כדי להבין את הדברים והקשרם.
"נקודת המוצא" של שגיא במסעו בספר היא "קבלת אחריות על המצב היהודי." מה זה אומר (מבחינתו של שגיא) ? או , זאת שאלה שאין לי עליה כרגע תשובה. זאת אומרת - אליבא דידי, יש לי תשובה על השאלה הזאת, פחות או יותר; אבל נכון לעכשיו לא ברורה לי התשובה שמציע שגיא לקהל קוראיו. נדמה לי שזאת שאלה חשובה שכן בהעדר תשובה ברורה לשאלה ייתכן ואין "הצר שווה בנזק המלך". ישנה איזו חובה, אליבא דידו, לעצב יחס של אחריות כלפי העבר, יחס שמורכב מיסודות של קבע ויסודות משתנים.
העולם נראה הרבה יותר פשוט מתוך אוהל המנחמים בשכונת כלנית ומפי הדרשנים שם...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה