לקראת שבת

"השבת היא לב השבוע" אמר הרב הראשי של ירוחם לפני כמה זמן באוהל המנחמים לפיני ז"ל.
לב השבוע ולא סוף השבוע כפי שנהוג לחשוב. אותה ההבחנה ראיתי גם בהשל. זו כפי הנראה לא חידוש של אף אחד מהם אלא יסוד בשבת.
תוך כדי עיון בספרו של השל על השבת הגעתי לדברים הבאים:

החילוק בין חומר ורוח איננו ההבחנה האנושית העיקרית ביראת שמיים. החשובה ביותר מבין ההבחנות היא זו שבן הקודש והחול. בעקבות העובדה שרוב הזמן אנו נחשפים אל החול, הגענו לידי כך שרגילים אנו לתפוש את הנפש כמעין מכונה הפועלת מעצמה. הלכות השבת מנסות להפנות את הגוף ואת הנפש אל מימד הקדושה. הלכות השבת מנסות ללמד אותנו, שהאדם מצוי בזיקה לא רק עם הטבע, אלא גם עם בורא הטבע.

א.י. השל, השבת, משמעותה לאדם המודרני, תרגום  א.אבן -חן, עריכה ד בונדי, הוצאת מכון שכטר, ידיעות אחרונות ספרי חמד, עמ' 107, בשינויים שלי - ג'ף 

To Jewish piety the ultimate human dichotomy is not that of mind and matter but that of the sacred and the profane. We have known profanity too long and have become accustomed to think that the soul is an automation. The law of the Sabbath tries to direct the body and the mind to the dimension of the holy. It tries to teach us that man stands not only in a relation to nature but  in a relation also to the creator of nature.

A.J.Heschel, The Sabbath, Farrar, Straus and Young, Inc. p.75

לא ההבחנה בין חומר לרוח ההיא ההבחנה העיקרית - אלא זו שבין קודש לחול.

איפה הקודש ואיפה אנחנו ? אנחנו מכירים ההבחנה בין הארץ לחו"ל - אבל בין קודש לחול ?

השבת מגיעה אלינו מדי שבוע, ואולי צריך לומר שאנחנו מגיעים אליה ?

וצריך לעיין במשמעות של חזרה מתמדת זו על רקע הדברים שבפתיחת ספרו של קונדרה " הקלות הבלתי נסבלת של הקיום" על ראשו הנערף תדיר של רוביספייר.

בלי נדר עוד נעשה זאת.

שבת שלום