פרופסור אבינועם רוזנק העיר באחד הדיונים שהנחה בכנס השל האחרון בירושלים כי "הגדרות נועלות". ועל כן אמנע להגדיר את עצמי מבחינה פוליטית, ממילא מי שמכיר אותי יודע פחות או יותר את דעותיי. אני כותב את הדברים האלו אחר צפייה בתחילת הדיון ביום ה' בערב - סביב הממשלה החדשה של נתניהו, אחר נאומו של ראש הממשלה ונאומו של ראש האופוציזיה.
על כל מה שראיתי עד כה יש לי רק שתי מילים לומר: "בושה וחרפה".
אני בטוח ששותפים לדעה זו רבים מאזרחי ישראל מימין ומשמאל, מדימונה ועד תל אביב. "זה מה יש" ו"זה" נראה גרוע.
לעם ישראל היושב בציון; ל"עם הישראלי" - על מנת לכלול ב"קולקטיב" שלנו כאן גם את אזרחי ישראל הלא-יהודים - לעם הישראלי מגיע יותר. אבל נראה שבעתיד הנראה לעין מה שצפוי לנו הוא "לאכול חצץ" ולא דבש. והלוואי שאתבדה.
יו"ר הכנסת, יולי אדלשטין , נתן ביטוי בדברי הפתיחה שלו ל"חמיצות" ששררה באולם הכנסת, חמיצות לעומת החגיגיות שאמורה היתה לאפיין את המעמד.
יש הרבה סיבות ל"באסה" לנוכח מצבה של מדינת ישראל לעת הזאת, מצבנו - כלפי פנים וכלפי חוץ. אך "באסה" "יאוש", אינם אופציה. כפי שאמר השל : "אני אופטימי בניגוד למיטב שיפוטי" ובכך נתן ביטוי ליסוד מכונן באנושיות, אותה אנושיות ששורשה בהכרה בכך שהאדם נברא בצלם אלוקים.*
כנגד הרושם השלילי מפתיחת הדיון בכנסת, יש להעמיד את "הסחבקיות" שהתגלתה במהלך הדיון בין חברי האופוזיציה לחברי הקואלוציה. ראו "למשל" החיבוקים שזכה להם גלעד ארדן מכל עבר. אחד היתרונות של הישראליות, הוא שהיא לא לוקחת עצמה יותר מדי ברצינות. צריך לזכור שבסך הכל הזירה הפוליטית היא ה"ההצגה הכי טובה בעיר", עם דגש על המילה "הצגה".
אסיים בפסקה מתוך דברי הרב שג"ר, מתוך הספר "לוחות ושברי לוחות"^ :
" מכאן ניתן לשוב לשאלת היחס לדמוקרטיה הפוסטמודרנית, הבנויה על ספקנות באשר לתקפותם של ערכים, ומתוכה גוזרת את הסובלנות והשווין. למרות הקושי בעמדה זו, נראה שבסיטואציה של הסתר פנים מתחייבת דמוקרטיה מעין זו מתוך האמונה עצמה. גם הצדיק החי באמונתו העמוקה, שאין לו צל של ספק באמונתו, מחויב לגישה ענוותנית למציאות ולכן עליו להכיר בכך שגם הזולת מאמין במשהו, ואין לו סיבה להניח שכנותו של הזולת נופלת משלו. יתרה מזו, הוא יודע שתמיד אפשר להביט על האמונה מבחוץ ולהטיל בה ספק. יכולת זו כלל אינה צריכה לפגוע במסירות נפשו שלו לאמונה, אך היא עצמה מחייבת אותו לנקיטת עמדה סובלנית ומכבדת כלפי החולק עליו. בכך אני רואה," אומר הרב שג"ר,"לא רק הכרח בל יגונה, אלא אמת דתית בדור של הסתר פנים, ותנאי לאמונה אמתית ותמימה. דווקא מי ששורשיו עמוקים וחזקים יוכל לכבד את ערכי הזולת...."שבת שלום
ג'ף
* וראו בפתח דבר של דר' דרור בונדי לספרו של השל "קוצק במאבק לחיי אמת" , תרגום דניאל רייזר ואיתיאל בארי, הוצאת מגיד, עמ' viii , הערת שוליים א שם.
^"לוחות ושברי לוחות הגות יהודית נוכח הפוסטמודרניזם" הוצאת ידיעות אחרונות , ספרי חמד ומכון כתבי הרב שג"ר, בעמ' 291:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה