התאבדותו של תת ניצב אפרים ברכה היא "סוגיה דתית".
לא מכיוון שמדובר בהתאבדות שהיא אסורה על פי ההלכה, ולא בגלל מעורבותו של הרב פינטו בכל הנושא הזה.
מדובר ב"סוגיה דתית" על אותו משקל שמלחמת ויאטנאם היתה "סוגיה דתית" על פי אברהם יהושע השל.
לקח לי לא מעט זמן להבין את כוונתו של השל כשאמר ש Of course the Viet Nam War is a religious Issue.
מלחמת ויאטנאם היתה סוגיה דתית בעיני השל כי קברניטי ארצות הברית התעלמו מאנושיותם של הצפון ויאטנאמים בניהול המלחמה נגדם. קברניטי ארצות הברית התעלמו מאנושיותם של הצפון ויאטנאמים.
השל אמר גם ש"בחברה חופשית מעטים אשמים וכולם אחראיים". יובהר שב"אשמים" אין הכוונה לאשמה פלילית בהכרח אלא אשמה במובן המוסרי.
ישנם גורמים במשטרה, בעולם העברייני ובתקשורת שהם "אשמים" במותו של תת ניצב אפרים ברכה ז"ל. הם אותם אלה אשר התעלמו מאנושיותו של ברכה. אנושיות מתבטאת בראש ובראשונה בחולשה. שבריריות המשותפת לכל בני אנוש, מול "מידת הדין" שבעולם. מידת הדין - הכוונה לכל אותן נסיבות כואבות שאינן בשליטתנו שקשה לנו מאד מאד להשלים איתן. בין אם מדובר ב"מחלה", בין אם מדובר בעניינים אישיים משפחתיים קשים, ובין אם מדובר בעניינים שבחיים המקצועיים שנראה שאין מהם מוצא ועוד כהנה וכהנה*.
לצד "האשמים" , כולנו אחראיים.
מה פירושה של אחריות זו ? אחריות זאת נובעת מהאנושיות שלנו, מייחודנו כבני אדם.
מה דורשת אנושיות זו מכל אחד ואחת מאתנו ?
השל הגדיר את השאלה הזאת כשאלת הדור.
מצווה עלינו לשמוע את השאלה. מתוך העיון בשאלה תתבררנה הדרכים השונות להתמודדות עימה .
יהי זכרו של אפרים ברכה ברוך.
ג'ף
* לא נעלם מעיני האירוניה בכך שיש שיאמרו שהאיפיון הראשי למידת הדין הוא בנשיאה בתוצאות מעשי עבריינות למיניהם. לא זו הנקודה העיקרית כאן לטעמי ועל כן ציינתי זאת בהערת שוליים בלבד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה