אלו דברים לשבת פרשת בלק תשע"ה

מה עושה פה החתולה הזאת ? במיוחד שאני לא אוהד גדול של הג'אנר.

החתולה הזאת כאן כי לפני כמה דקות, הגיחה חתולה דומה ורחרחה סביב לדלת ההזזה מזכוכית ביציאה למרפסת ביתנו.

היה ניכר שהיא איננה יודעת מה מצפה לה אילו הכלבה שלנו תשים אליה לב. היא לא יודעת אבל אני יודע. שום כלום. הכלבה שלנו כבר שבעת ימים ושבעת חתולים, ימי הרדיפה שלה אחר חתולים עברו מזמן.

Our dancing days are over, "ימי הריקודים שלנו עברו מזמן" אמר הנשיא הראשון בארה"ב ג'ורג' וושינגטון לאשתו מרתה' בערוב ימיהם על פי אחד מספרי ההיסטוריה לילדים שגדלתי עליהם.

אני על כל פנים שמח על הביקור, כי היא הביאה איתה הפתיחה ל"אלו דברים".

כמו כולנו, אני מביט על האירועים שמתרחשים בארץ ובעולם סביבנו, בתקופה האחרונה , בהשתוממות גדולה. מאד הייתי רוצה להבין את הפשר. אני מתנחם בכך שאני בחברה טובה. מתי מעט זוכים "לראות מתחילת העולם ועד סופו", "להבין את הפשר."

מן הבולטים מגדולי העולם שזכו, היו משה רבינו ובלעם הרשע. אין זו גחמה או הברקה שלי להצמיד שניים אלו יחד. ראו דברי הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ על הפרשה בספרו "חיי עולם", בעקבות חז"ל.

נדמה לי שגם בשבוע שעבר דיברתי כאן על "ההבנה שאינני מבין". הכיוון הזה נמשך גם השבוע ו"מקורות יודעי דבר" מוסרים לי שהוא יימשך גם בשבוע הבא ואולי הלאה. 

במסגרת ההכרה הזו, אמרתי לעצמי לאחרונה, אולי כדאי להפסיק להלחם בזה ? זרום זרום, הודה בכך שאינך מבין, "שים את הדברים על שלחן", תרגיע. ייתכן והבנה, במובן של השלמה, תבוא "בזמנה החופשי"...או שכן או שלא, בכל אופן אין טעם להוציא על כך אנרגיות...

אחרי הקדמה זו  להלן קטע מדברים  של הרב שג"ר זצ"ל  שביקשתי להביא בפניכם מתוך מאמר של כב' הרב שנקרא "אמונה בעולם ללא מלך, התבוננות ב'מעשה מבן מלך ובן שפחה שנתחלפו'". המאמר פורסם בקובץ שנקרא "חי באמת" חמישה מאמרים מבית 'שיח יצחק' בתורת ר' נחמן מברסלב, בהוצאת ישיבת שיח יצחק.

ואלו הדברים:

[הדברים נרשמו על רקע השירה שבקליפ שלפניכם:

]

"   ר' נחמן מנסה לעצב תודעה מתקדמת, שאינה זהה לתודעה החילונית ואף לא לזו הדתית. התודעה שהוא מציג בפנינו היא תודעה שמביאה את הדתיות אל הפאזה הבאה הגבוהה שלה, בכך שהיא משתמשת בכלים החילוניים עצמם.

    התודעה המסורתית מציגה עולם בו המלך הוא חכם והמדינה היא טיפשית. זוהי התודעה התמימה הראשונית, התודעה הדתית המסורתית. התודעה המודרנית המחולנת מציגה את האדם כחכם, הוא הנמצא בה במרכז, ואת המלך כטיפש, או אפילו כלא קיים. ר' נחמן מעצב תודעה חדשה: האדם אמנם במרכז, אולם הוא צריך להמליך עליו את המלך. המצב המחולן אינו יכול להביא את האדם לשלמות פנימית, להביא את בן המלך לשלמות עם עצמו, משום שמצב זה מביא לתחושה שהקיום הינו מקרי, שחיינו יכלו להתגלגל גם באופן אחר לגמרי. תחושה שלא פעם מעיקה עלינו מאחר שאנו שואפים לקיום מוחלט שאיננו אך תלוי נסיבות. לשם כך יש צורך במלך, בשלום של השבת אותו לא ניתן ליצור אלא רק למצוא. תפקידו של האדם הוא להציב את השלום של השבת במרכז ('ולהעמיד אותו בפנים בתוך הגן') וזה מה שמאפשר לו להרגיש בהרמוניה.

    אם לא היה לאדם מלך, הוא היה נשאר בתוך גן הבהלה. בניגוד לאמירה המקובלת כיום, על פיה האדם 'יכול ליצור את עצמו בכוחות עצמו', מלמד אותנו ר' נחמן כי בריאת היש מאין היא יכולת השמורה לקב"ה בלבד. תפקידו של האדם הוא תפקיד יצירתי מאין כמותו ויש לו חופש לברוא, אולם בריאתו הינה תמיד 'יש מיש'. אמנם , תפקידו אינו שולי- האדם בונה את הכלים דרכם יירד השפע האלוהי, ובכך הוא מעצב את השפע האלוהי עצמו; אם הוא לא יבנה את הכלים, השפע לא יירד והשבת לא תהיה במרכז.

    השלמות תבוא דווקא מן המיזוג של שתי התודעות, הדתית והחילונית, כאשר כל אחת מהתפיסות מעלה את חברתה. הגִרסה הדתית טוענת שהאדם  אינו יוצר את הממשות, והגִרסה החילונית טוענת שהוא זה שצריך לכונן את הממשות הניצבת במרכז.

   התודעת החילונית יוצרת מרחב של חופש שמאפשר לנו לשוב אל השבת, אבל לא אל השבת של הכפייה אלא לשבת החופשית. הדתי נמצא במרדף פעמים רבות; חרדות מפני מה שיקרה אם הוא לא יקיים את ההלכה תוקפות אותו. גבולות ההלכה עלולים במצב כזה לשמש עבורו כתריס, או אפילו כמגן, מפני החיים שהמפגש אִתם מצטייר כמאיים. ניתנת כאן הצעה לדתיות גבוהה יותר, דתיות של חופש. אפשר ואפשר להיות חילוני; אבל מי אמר שלא ניתן להיות חילוני  שמניח תפילין ? חילוני ששומר שבת ?

    החופש מאפשר דתיות גבוהה יותר. אני לא דתי מפני שאני חרד, וגם לא מפני שכך אני הכי נהנה, אלא זהו סוג של אחדות עם עצמי שהוא מעבר לניסיון להוכיח (שזה הכי טוב, שזה הכי מתאים לי וכדו' ).

    האחדות עם עצמי שבהחלטה שאמנם אני מקיים מצוות יכולה להתקיים בתנאי שעומדת מאחורי ההחלטה חירות עמוקה, דהיינו שההחלטה לא מתבצעת מתוך פחדים או כפייתיות. ניסיון ההוכחה וההנמקה להיותי מקיים מצוות הינו ניסיון חיצוני שלא יצלח. בתודעה כזו הזולת לא נתפס כמאיים; אני  אני לא בגלל שאני משוווה את עצמי לאחרים, אלא מתוכי, מתוך מי שאני."*

שבת שלום

   ג'ף

* עמ' 33- 34  שם