אלו דברים לשבת חוה"מ סוכות תשע"ו

הטור הזה נכתב לפני הרצח הלילה בשומרון. אחר התלבטות, החלטתי לפרסמו כפי שנכתב  ולהקדיש אותו לזכרם של נעמה ואיתם הנקין ז"ל, ה' יקום דמם.

---------------------------------------------------------------------------------

"האופציה החילונית" ??

לצד הגותו של אברהם יהושע השל, מסקרנת אותי מאד הגותו של הרב שג"ר; "מסקרנת" היא לא בדיוק המילה הנכונה, צריך להיות "מעניינת" או "מאתגרת"

כך לקראת סיום מאמר שנקרא "אמונה בעולם ללא מלך - התבוננות ב'מעשה מבן מלך ובן שפחה שנתחלפו'" אומר הרב שג"ר:

"אפשר ואפשר להיות חילוני; אבל מי אמר שלא ניתן להיות חילוני שמניח תפילין ? חילוני ששומר שבת ?"

תיכף נעיין בדברים ( שקודמים להערה הנ"ל) אך לפני זה אני רוצה להצביע על אחת הנקודות הדומות בהגותם של השל ושל שג"ר והיא : ההתנגדות לדוגמטיות anti-dogmatism. לא נרחיב על כך כאן וכעת.

ההערה הנ"ל מופיעה ב"פרק" האחרון של המאמר הנ"ל שכותרתו "התודעה הדתית המודרנית".

אומר שם הרב שג"ר:

"   ר' נחמן מנסה לעצב תודעה מתקדמת, שאינה זהה לתודעה החילונית ואף לא לזו הדתית. התודעה שהוא מציג בפנינו היא תודעה שמביאה את הדתיות אל הפאזה הבאה הגבוהה שלה, בכך שהיא משתמשת בכלים החילוניים עצמם.

    התודעה המסורתית מציגה עולם בו המלך הוא חכם והמדינה היא טיפשית. זוהי התודעה התמימה הראשונית, התודעה הדתית המסורתית. התודעה המודרנית המחולנת מציגה את האדם כחכם, הוא הנמצא בה במרכז, ואת המלך כטיפש, או אפילו כלא קיים. ר' נחמן מעצב תודעה חדשה: האדם אמנם במרכז, אולם הוא צריך להמליך עליו את המלך. המצב המחולן אינו יכול להביא את האדם לשלמות פנימית, להביא את בן המלך לשלמות עם עצמו, משום שמצב זה מביא לתחושה שהקיום הינו מקרי, שחיינו יכלו להתגלגל גם באופן אחר לגמרי. תחושה שלא פעם מעיקה עלינו מאחר שאנו שואפים לקיום מוחלט שאיננו אך תלוי נסיבות. לשם כך יש צורך במלך, בשלום של השבת אותו לא ניתן ליצור אלא רק למצוא. תפקידו של האדם הוא להציב את השלום של השבת במרכז ('ולהעמיד אותו בפנים בתוך הגן') וזה מה שמאפשר לו להרגיש בהרמוניה.

    אם לא היה לאדם מלך, הוא היה נשאר בתוך גן הבהלה. בניגוד לאמירה המקובלת כיום, על פיה האדם 'יכול ליצור את עצמו בכוחות עצמו', מלמד אותנו ר' נחמן כי בריאת היש מאין היא יכולת השמורה לקב"ה בלבד. תפקידו של האדם הוא תפקיד יצירתי מאין כמותו ויש לו חופש לברוא, אולם בריאתו הינה תמיד 'יש מיש'. אמנם , תפקידו אינו שולי- האדם בונה את הכלים דרכם יירד השפע האלוהי, ובכך הוא מעצב את השפע האלוהי עצמו; אם הוא לא יבנה את הכלים, השפע לא יירד והשבת לא תהיה במרכז.

    השלמות תבוא דווקא מן המיזוג של שתי התודעות, הדתית והחילונית, כאשר כל אחת מהתפיסות מעלה את חברתה. הגִרסה הדתית טוענת שהאדם  אינו יוצר את הממשות, והגִרסה החילונית טוענת שהוא זה שצריך לכונן את הממשות הניצבת במרכז.

   התודעה החילונית יוצרת מרחב של חופש שמאפשר לנו לשוב אל השבת, אבל לא אל השבת של הכפייה אלא לשבת החופשית. הדתי נמצא במרדף פעמים רבות; חרדות מפני מה שיקרה אם הוא לא יקיים את ההלכה תוקפות אותו. גבולות ההלכה עלולים במצב כזה לשמש עבורו כתריס, או אפילו כמגן, מפני החיים שהמפגש אִתם מצטייר כמאיים. ניתנת כאן הצעה לדתיות גבוהה יותר, דתיות של חופש. אפשר ואפשר להיות חילוני; אבל מי אמר שלא ניתן להיות חילוני  שמניח תפילין ? חילוני ששומר שבת ?

    החופש מאפשר דתיות גבוהה יותר. אני לא דתי מפני שאני חרד, וגם לא מפני שכך אני הכי נהנה, אלא זהו סוג של אחדות עם עצמי שהוא מעבר לניסיון להוכיח (שזה הכי טוב, שזה הכי מתאים לי וכדו' ).

    האחדות עם עצמי שבהחלטה שאמנם אני מקיים מצוות יכולה להתקיים בתנאי שעומדת מאחורי ההחלטה חירות עמוקה, דהיינו שההחלטה לא מתבצעת מתוך פחדים או כפייתיות. ניסיון ההוכחה וההנמקה להיותי מקיים מצוות הינו ניסיון חיצוני שלא יצלח. בתודעה כזו הזולת לא נתפס כמאיים; אני  אני לא בגלל שאני משווה את עצמי לאחרים, אלא מתוכי, מתוך מי שאני."*

וראו השיחה להלן של דר' חנוך בן פזי.

בשבת קוראים בחלק מבתי הכנסת את ספר קהלת. אחת המסקנות שניתן להסיק מהספר הזה היא, גם כן, התנגדות לדוגמטיות. מה רע בלהיות דוגמטי ? אחת התשובות לשאלה הזו נוגעת לקשב.  המאמין  בדרכו - באופן שמראש סוגר את הדלתות בפני דרכים אחרות - לוקה בחוש השמיעה שלו. ההלכה נפסקה כ"בית הלל" לא משום שהם היו "פתוחים לכל דעה ושאצלם 'הכל הלך'" אלא משום שהיו מוכנים , לצד הדבקות בדרכם, לשמוע, להאזין ואולי כך גם להכיל את דרכם של בית שמאי.

שבת שלום

    ג'ף

* מתוך "חי באמת - חמישה מאמרים מבית 'שיח יצחק' בתורת ר' נחמן מברסלב", הוצאת ישיבת שיח יצחק, בעמ' 33-34

אלו דברים לחג סוכות תשע"ו

"...אני מוצא את הדתיות ואת הפילוסופיות במוסיקה...."
- בוב דילן

וראו

http://jewishcurrents.org/september-26-bob-dylan%E2%80%99s-first-gig-2810

ולסיום בנימה אישית- קיומית, עם קידה לרבי נחמן מברסלב -





חג שמח !
    ג'ף

אלו דברים לשבת פרשת האזינו תשע"ו

ראיתי, במהלך יום כיפור, עת עיינתי בספר של א.י. השל , " האדם אינו לבד"  Man Is Not Alone  שהוא אומר שאפשר לראות בתפילת "עלינו" שבסוף התפילות היומיות בימי חול ( ובמרכז תפילות ראש השנה ויום כיפור) כ"המנון הלאומי של העם היהודי".

נזכרתי בזה כשעיינתי בספרו של י ליבוביץ "הערות לפרשיות השבוע", על פרשת האזינו. בין הנושאים שליבוביץ מקדים ואומר שהוא לא יעסוק בהם בדבריו הקצרים על הפרשה הוא ראש השנה. ( בעת עריכת השיחות האלה נפלה פרשת האזינו בשבת שובה וליבוביץ, כאמור, פתח בדברים אגב אורחא על ראש השנה ).
אומר שם ליבוביץ : "הייתי שם עיני, ומשתדל לשים עיניהם של הצופים והמאזינים , לשני קטעים ממחזור ראש השנה : ל'ובכן תן פחדך' ול 'עלינו לשבח' שבהם מתגלמת  בצורה עילאית תודעת האדם בדבר מלכות שמים וקבלת עול מלכות שמים, והציפיה להכרת העולם כולו במלכות שמים, ללא קשר לבעיותיו האישיות של האדם, לצרכיו הטבעיים ואפילו לא לבעיות הספציפיות של עם ישראל."
מיכה גודמן בהרצאה שנתן בפני אחד מהכנסים של "עמותת לשמה" ( עמותה שמוקדשת להנחלת מורשתו של ליבוביץ) מדבר על ליבוביץ ועל השל כמיצגים שתי יהדויות שונות.הוא צודק כמובן, אך על מנת לסבר את האוזן : אצל ליבוביץ אין תיאולוגיה והאמונה היחידה שאפשר לדבר עליה היא אמונה שזהה לקיום המצוות (ועוד - לשמה). אצל השל יש תאולוגיה יהודית  מעבר לקיום המצוות (ועוד איך); למצוות יש תפקיד של אמצעי לקראת מטרה - מילוי משימת האדם להיות שותפו של הקב"ה בקיום העולם.  לעניות דעתי יש גם צד שני למטבע הזה  והוא שיש גם לא מעט נקודות משותפות לשני ההוגים הללו, לצד ההבדלים המהותיים והמשמעותיים ביניהם. מיכה גודמן בהרצאתו - לקראת סיומה - עומד אמנם על נקודה אפשרית משותפת לשני ההוגים     [ שניהם רואים באדם כייצור הנתבע (המצווה) על ידי הקב"ה]. הנושא הזה שווה עיון והתייחסות נרחבים שלא כאן מקומם. אוסיף רק שאחת מן הנקודות המשותפות נוגעת לקשר של הגותם של השל וליבוביץ ליצירתו של הרבי מקוצק. אך בבחינת טעימה ורמיזה ראו בקליפ להלן*.

יום כיפור מאחורינו, החג עוד לפנינו, ואנחנו בתחילת ההתמודדות עם השאלה:  מה - מכל המחשבות על תיקון עצמי שחשבנו לקראת ובמהלך יום כיפור - ממשיך איתנו ?

שאלה מצוינת.

שבת שלום
     ג'ף

* יש קצת שיבושים בסרטון בעיקר בקטע מסוים בדברי הרב אביה הכהן

אלו דברים שנרשם בערב יום כיפורים תשע"ו

אני לא בטוח שערב יום הכיפורים הוא הזמן לעסוק בצביעות של אחרים. עם זאת, קראתי זה עתה  פוסט של במאי אמריקאי ממוצא יפני בשם ג'ורג טקאי, על ניסיון משפחתו ש"בלתה" את ארבע שנות מלחמת העולם השנייה במחנה מעצר בארצות הברית מפאת היותם "מלוכסני עיניים". הפוסט מדבר על מחזה שכתב ובו אחד המוטיבים הוא המחילה שלו כלפי ארצות הברית. לא יכולתי להימנע מלחשוב על הצביעות הגדולה של המדינה הזאת - שכך פשעה באזרחים חפים מפשע בתוכה - בכל הקשור לביקורת שלה עלינו. נו, מה עוד חדש ?
ניסיתי ללא הצלחה להדביק פה הלינק לדברים. מי שיש לו פייסבוק יוכל למצוא, ואולי לא רק.  בכל אופן הפרק הזה בהיסטוריה האמריקאית הוא פרק אפל וראוי שאנחנו והם ייזכרו בו מדי פעם.

ולענין שונה לחלוטין, ראו דברים מרתקים  של לאונארד כהן שחוגג בימים אלה יום הולדת על טיבה של עבודת היצירה האומנותית. הדברים מופיעים בספר של פול זולה שחייבים, מסתבר, לשים עליו יד, ספר שמורכב מראיונות שלו עם יוצרים מיוצרים שונים.

וראו https://www.brainpickings.org/2014/07/15/leonard-cohen-paul-zollo-creativity/

גמר חתימה טובה
    ג'ף

אלו דברים ליום הכיפורים תשע"ו

אליבא דידי העיון ב"השל" הוא "צו השעה".
"שעה" במובן הרחב, במובן של תקופה, דור.
פרופ' דוד פלוסר המנוח כתב עוד בשנת תש"ך כי רבי נחמן הוא "הצדיק לדור שלנו". ראו
http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/mahanaim/mashmaut-2.htm
דורנו זקוק ליותר מצדיק אחד, ולהשל, כאמור, שמור תפקיד מיוחד בין "צדיקי הדור".
מדוע ?
יש הרבה מאד סיבות, במסמך "הולך ומתגלגל" שמלווה את העיון שלי ב"השל", רשמתי כבר למעלה מ50 נימוקים לרלוונטיות של השל עבורנו היום, [חלקם בבדיחות הדעת - וגם זו (בדיחות הדעת) -  חלק ממורשתו של השל].
כאן אמנה שלושה :
(א) השל מדבר אל מצוקותיו של  היחיד;
(ב) השל "חי בעולמות רבים"  - הדבר בא לביטוי בהגותו  - ולכן יש בדבריו כדי להוות מצע לדיון בין אנשים שונים הבאים מעולמות שונים;
(ג) השל היה אוהב אדם, במחשבה, בדיבור ובמעשה;
ב 1965 נשא השל דברים בפני פורום רבנים בנושא יום כיפור (ליתר דיוק בנושא ערב יום כיפור). להלן דברי הפתיחה של השל באותו מעמד *:

The impact of erev Yom Kippur was more powerful in my life than that of Yom Kippur itself. I don't know whether I can state this adequately; I find it almost impossible to convey. What really changed my life, and shaped my character, were the few hours before Yom Kippur. I am not going to give you a description. I can only say that they were moments in my life when I  felt somehow more than human. These were very difficult hours. It was a great challenge for us to discover whether it was still possible for us in our civilization to go through such great experiences. It was great fear and trembling, great pahad, great awareness that you are to be confronted. There was no fear of punishment, not even a fear of death, but the expectation of standing in the presence of God. This was the decisive moment. Get ready, purify yourself. Terribly lacking in explicitness, but tremendously powerful. And behind it all a full sense of one's own unworthiness and a sense of contrition...

העדפתי, מפאת האופי האישי של הדברים ומכיוון שהאנגלית בקטע הנ"ל אינו קשה במיוחד, שלא לתרגמו. בהמשך הדברים, מבקר השל די בחריפות את "יהדות אמריקה " וגם רבניה, וכן הוא מדבר על יסודות מיסודות היום ( הצורך בחרטה, על היות עיצומו של היום מכפר ועל המבוכה שהיא יסוד באמונה). בנוסף הוא מפנה לדברים של "סבו" רבי אברהם יהושע השל מאפטה, ה"אוהב ישראל" שאמר:

"אילו היה ביכולתי, הייתי מבטל את כל התעניות, חוץ משני צומות: יום הכיפורים, כי מי צריך לאכול בו, ותשעה באב, כי מי יכול לאכול בו." 

נסיים בדברים של השל, על הקשר בין מבוכה לאמונה שרשם בעברית במאמר שכותרתו "נשאת ונתת באמונה ?"^:  

"האמונה תחילתה געגועים וסופה דבקות. תחילתה זעזועים וסופה פרספקטיבה, בת עין, פתח הלב, דרך עיון, דרך הסתכלות. ברם , אין זוכים לאמונה מן ההפקר, אין אמונה בלי ידיעה, בלי מאמץ, מאמץ מעשים ומאמץ מחשבה. אין אמונה דבר הנוצר יש מאין, מן הדברים הנקנים בהיסח הדעת. חייב אדם להשתחרר מן השגרה, משטחיות הראייה, כדי להעמיק ראות. יראה קודמת לאמונה, ותימהון  קודם ליראה.

  מקורות הדת במעמקי המחשבה, בהסתכלות שלא ניתנה לביטוי, בתימהון בפני הפלא והמסתורין, שלמעלה מכל השגה והבעה. מכאן  שתחיית הדת לא תבוא אלא על ידי חידוש המבוכה הפנימית; על ידי ייסורי המחשבה העומדת בפני הטמיר והנעלם שבכל דבר ודבר, לרבות הטמיר והנעלם שבמחשבה עצמה."

גמר חתימה טובה

       ג'ף

*  A.J.Heschel , Yom Kippur, in Moral Grandeur and Spiritual Audacity, Farrar,Straus &Giroux, p. 147

 ^ וראו דברי ההקדמה למאמר של דר' דרור בונדי ב"אלוהים מאמין באדם" קובץ כתבי השל בעריכת בונדי, בהוצאת כנרת, זמורה-ביתן, דביר - מוציאים לאור, בעמ' 90 , והדברים עצמם שם בעמ' 92

אלו דברים לשבת פרשת וילך - שבת שובה תשע"ו

סיון רהב-מאיר כתבה השבוע פוסט בדף הפייסבוק שלה שבו התייחסה לדברי תורה של  הרב שלום נח ברזובסקי ז"ל, בעל ה"נתיבות שלום". מפאת חשיבותם, ביקשתי להביא את דברים, כאן, ככתבם וכלשונם. להלן הפוסט*:

סיון רהב-מאיר

איך האיש בתמונה? נראה שמרן, הא? ובכן, מפעל הפירוש שלו לתורה הוא אחד המקוריים והחדשניים בדורנו. האדמו"ר הרב שלום נח ברזובסקי ז"ל אחראי לפירוש הנפלא על התורה שנקרא "נתיבות שלום". הנה רק רעיון אחד שלו, על פסוק שמופיע היום בחלק היומי של פרשת השבוע. היום משה אומר לעם שהקשר עם אלוקים עומד להשתנות. זו אחת הקללות העתידיות שיוטלו עלינו. ניתוק הקרבה הטבעית בינינו לבין הבורא. "ואנוכי הסתר אסתיר פניי ביום ההוא", אומר אלוקים. כלומר - אנחנו נעבור מקשר יומיומי וקרוב למודל שהוא לכאורה מרוחק יותר. אני כבר לא אדבר איתכם ואעניש אתכם ואתן לכם את התורה על הר סיני, אלא אסתתר. "הסתר אסתיר פניי". וכך כותב הרב ברזובסקי על התופעה הזו, שמכונה "הסתר פנים": "הניסיון הגדול ביותר הוא הסתר פנים, כי כל עוד יהודי מרגיש קרוב להשם יתברך בכוחו לעבור את כל הניסיונות. אבל יהודי, אפילו לאחר שעבר את העבירה החמורה ביותר בתורה, אם אינו יכול אחרי זה לשפוך את לבו בתפילתו נוכח פני ה', הרי שלא דרך אפילו על מפתן היהדות. כל המחיצות והמניעות אינן חמורות כמו המחיצה הזו שקובע היהודי בליבו, שהוא רחוק מהשם יתברך, שהיא קשה מכולן. וידוע שכאשר מפתה היצר הרע את היהודי לעבור עבירה, אין בכוונתו בעיקר לעצם העבירה, כי אם עיקר מטרתו - נפילת הרוח והייאוש שלאחר החטא, שהוא מרגיש שנהיה מרוחק מהשם יתברך. זה עוד יותר גרוע מעצם החטא. והסתר הפנים הוא אחיזת עיניים, ועל כן נאמר 'הסתר אסתיר' – הסתר כפול, על עצם החטא ועל החטא שנתייאש. וזו עיקר ההכנה לימים הנוראים, להאמין כי הקשר הקרוב בינינו לבינו הוא מציאות נצחית".



וכן ראו

http://korenpublishers.com/HE/pdf/chaey/vayelech.pdf

וכן

BOB DYLAN- WATCHING THE RIVER FLOW from Keith Diaz on Vimeo.

וכן

 וכן

שבת שלום וגמר חתימה טובה

ג'ף

* מובא אחר קבלת רשות :-)

אלו דברים לראש השנה תשע"ו

"המדינה שלנו אינה מובנת מאליה"
- נשיא המדינה רובי ריבלין, בראיון ל"בחצי היום" ערב שבת פ' ניצבים תשע"ה

סיכומים למיניהם, מחייבים רוגע מסוים, ריחוק מסוים, "מבט מלמעלה".
בעצם גם התנהלות יום יומית יוצאת נשכרת מאותן התכונות שזה עתה מנינו.
אז ב"מישור האישי" - זה מה שאני מאחל לעצמי לשנה החדשה - להתקרב לאותו הרוגע , ריחוק ו"מבט מלמעלה".
במישור הכלל - וואו.
אני מאחל לעצמנו שיפור משמעותי בכישורי ה"שמיעה"( מה שנהוג לכנות היום "קשב")  של כל הנוטלים חלק בשיח הציבורי בפורומים ובאמצעי המדיה השונים.
בעצם, (שוב) שיפור כישורי הקשב לא יזיקו גם במישור האישי.
וכמה מילים, ברשותכם , על מצב העולם והעם היהודי.
נדמה לי שעל אף האיומים לקיומה הפיזי של מדינת ישראל - מצבו של העם היהודי היושב בציון הוא לא רע. לעומת זאת מצב העולם בכלל הוא "לא משהו", מצבם של רבים משכנינו - בכי רע.
שלוש פעמים ביום אנחנו מתפללים לקב"ה "לתקן עולם במלכות ש-די". המלכת הקב"ה בעולם הוא המוטיב המרכזי של ראש השנה. האדם בכלל והיהודי בפרט אמור להיות שותפו של הקב"ה במלאכה חשובה זו.
וראו דבריו של נזיר מג'לי ב https://www.facebook.com/Shaharit.Think
האם אנחנו עושים די בכיוון של תיקון עולם ? לעולם אין די בתחום הזה. עם זאת, כפי שהורנו רבי טרפון:
לא עלינו המלאכה לגמור ואין אנו רשאים להיבטל ממנה.

שנה טובה
    ג'ף

אלו דברים לשבת פרשת ניצבים תשע"ה (annotated)

שיימוס היני הוביל אותי ליוסף ברודצקי[1]; יוסף ברודצקי הוביל אותי ללב  לוזף[2] ; לב לוזף הוביל אותי לבוזינה שלקרוס[3]; בוזינה שלקרוס כתבה ספר על שלושה משוררים גולים, "שני פולנים ורוסי"[4] : זגייבסקי, הרברט וברודצקי; לוזף מביא  בביוגרפיה שלו על ברודצקי דברים של שלקרוס על חווית "התגלות המשנה חיים"[5] שארעה לכל אחד משלושת המשוררים הנ"ל במקום גלותם[6]; הרב שג"ר מדבר על חוויה מעין זו בדרשה הראשונה שלו בספר "זכרון ליום ראשון"[7]; תוך כדי העיסוק הזה ב"התגלות משנה חיים" אני נזכר באמירה של ברודצקי שראיתי אותה ואף רשמתי אותה באיזה מקום ; אני מוצא אותה בדף הפייסבוק שלי[8]; קודם לכל "השרשור" הזה אני מעיין ב"שטיינזלץ על הפרשה"[9] והוא מדבר על האינדיוודואליות של דרכו של אדם[10]; האמירות  של ברודצקי ושל הרב עדין מביאות אותי למחשבה ש: "ויהי מה ! אם אתה חש שלא הגעת - עליך לעבוד יותר קשה "; זה מזכיר לי סיפור חסידי שמיוחס, נדמה לי, לבעל שם  טוב, על אב שבא  להתייעץ עם הרבי על בנו ; שואל אותו הרבי "אתה אוהב את בנך ?"  "כן" משיב האב "אהוב אותו יותר" אומר הרבי; אני לא מצליח למצוא איפה אצל השל ראיתי את הסיפור הזה; מתוך המבוכה והתסכול בעקבות כישלון החיפוש הזה אני מתחיל לרשום את הדברים הנ"ל על שיימוס ועל ברודצקי וכו'.

שבת שלום

     ג'ף

---

[1] מאמר של היני על ברודצקי בספר מאמרים של היני שנקרא Finders Keepers; וכן בהרצאה של היני בm.i.t  שניתן לצפות בה ברשת

[2] מחבר הביוגרפיה של ברודצקי

[3] Lev Loseff , Joseph Brodsky a literary life, Yale U Press, p 193

[4] שם, ספרה של שלקרוס נקרא Through the Poet's Eye    "בעיני המשורר"

[5] epiphany

[6] "Bozena Shallcross in her very interesting book on two Poles and a Russian, Zagajewski, Herbert, and Brodsky, notes that all of them describe some epiphany, some turning point, when , in a strange and alien place, they suddenly come upon something mysterious and beautiful."

[7] הרב שג"ר, זכרון ליום ראשון, דרשות לימים–נוראים, הוצאת ישיבת שיח, עמ' 20 : "יכול הטוען לטעון, האם באמת מישהו מאתנו חושב שבאמת אפשרי שיהיה אחרת ?האם נזכה לסליחה במישור האישי המסוכסך, ובמישור הלאומי הסבוך ומלא הקונפליקטים ? אולי כל זה איננו אלא הונאה עצמית ? האם מישהו מאתנו יזכה באמת למחילה ? הרי ה'זה' הוא 'זה', קשה ובלתי ניתן לשינוי.

לדעתי," אומר הרב שג"ר,"התשובה היא כפולה . ראשית – יתכן ! היו דברים מעולם ! ישנם אנשים ששינו את אורחות חייהם; שקיבלו על עצמם קבלות אמיתיות; שלבותיהם היו שלמים איש עם רעהו ואיש עם עצמו. ישנה מציאות כזו, ומי יודע ? אולי גם אנו נזכה לה ? בסופו של חשבון , אין הדבר תלוי אלא בנו." וראו שם את הדרשה במלואה.

[8] "Throughout your life try to imitate time, do not raise your voice, do not rage. If, however, you do not succeed in following this prescription, do not grieve, for when you lie under the earth and fall silent, you yourself will resemble time"
Joseph Brodsky quoting Leonidas of Tarent, Joseph Brodsky a literary life, Yale University Press, p.181 . תרגום חופשי שלי :

" במשך כל חייך נסה לחקות את הזמן, אל תרים את קולך, אל תכעס. אם , יחד עם זאת, אינך מצליח במשימה זו, אל תתעצב, כיוון כאשר תשכב באדמה ותשקוט, אתה בעצמך תדמה לזמן"

[9] הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ , חיי עולם שיחות על פרשת השבוע, הוצאת "מגיד- שפע", עמ' 437 - 443

[10] "יש דברים שאפשר להעביר את איכותם לאחרים על ידי הסבר, ויש דברים שאדם יכול ללמוד אותם רק בעצמו." שם 

אלו דברים לשבת פרשת כי תבוא תשע"ה

אחד הספרים המוזרים - או אולי צריך לומר - אחד הספרים בעלי הכותרות המוזרות - שהיו בספרייתו של אבי ז"ל היה "האיש שחשב שאשתו היא כובע" פרי עטו של דר' אוליבר סאקס ז"ל שהלך לעולמו השבוע.
על אף שאני מחשיב עצמי כאחד שמחובר מאד לרשת, הידיעה על מותו של סאקס הגיעה אלי בהפתעה. צעדתי ברח' 72 בניו יורק בבוקר יום שני, שעה שתמונתו של חבר צצה על צג הנייד שלי - סימן שהגיעה הודעת מסינג'ר.
"למקרה שלא נתקלת במאמר של אוליבר סאקס שנפטר אמש" כתב לי א' תוך הפנייה למאמר של סאקס בלינק להלן על השבת.
http://www.nytimes.com/2015/08/16/opinion/sunday/oliver-sacks-sabbath.html?_r=1
סאקס היה מספר סיפורים בחסד, והדבר ניכר גם במאמר הנ"ל שלו בו הוא מעלה, בין השאר, "זיכרונות שבת" מילדותו ומספר כיצד שבו והשפיעו עליו בערוב ימיו.

בבית הכנסת הספרדי במנהטן - http://www.sepharad.org/ - עיינתי בדברי ה"שפת אמת" על פרשת כי תבוא,

הדיבור המתחיל הראשון שם. דברים מאלפים על כוח ההתחדשות שניתן לאדם וכן בכל הקשור לשבת. מצאתי אותם "מתכתבים " עם הדברים של דר' סאקס ז"ל . להלן דברי השפת אמת שם:

"במדרש תנחומא היום הזה ה' כו' מצוך לעשות את החוקים כו' (דברים כו טז) לכו נרננה כו' נשתחוה ונכרעה כו' (תהלים צה ו) צפה משה רבנו ע"ה שביכורים עתידין ליפסק תיקן תפילה כו'. אא"ז מו"ר ז"ל פירש שגם תפלה הוא ליתן הראשית בכל יום לה' יתברך כמו ביכורים כו' ע"ש. אך השייכות להיום הזה צריך ביאור. ובמדרש וברש"י הביאו היום הזה בכל יום יהיו בעיניך כחדשים. וכי הרצון להטעות להאדם אף שבאמת אינו התחדשות חס ושלום. אך בכח האדם לחדש כל דבר. כי ודאי יש בחינת התחדשות בכל דבר שהרי הקב"ה מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית ופירוש תמיד בכל רגע. וגם כי הלא אין דבר בלתי חיות ה' יתברך והנקודה שממנו תמיד לעולם לא יתישן כי דבריו חיים ונובעין תמיד. אך כי החושך יכסה ארץ (ישעיה ס ב) הקליפה חיצוניות היא המסתרת נקודה הנובכת. דכתיב (קהלת א ט) אין כל חדש תחת השמש והיא הטבע ועולם הזה שמסתיר ההתחדשות. אך בכח האדם להאיר הנקודה מהחשיכה וזהו שכתוב היום הזה ה' אלקיך מצוך לעשות פירוש למצוא בחינת היום הזה שהיא התגלות האור בחינת אספקלריא דנהרא. גם תוך המעשה ממש שהיא המסתיר הנקודה הנ"ל. והיא על ידי מצות דכתיב (משלי ו כג) נר מצוה שכיון שמצוה הוא במעשה גשמיי ויש בה חיות ה' יתברך בהציוי לעשותה בכח האדם להתדבק על ידה באור הגנוז כנ"ל כמו שכתבתי במקום אחר. וזהו שכתוב את החוקים כו' כלומר על ידי המצות ה' יתברך נותן לך כח למצוא בחינת היום הזה גם במעשה. והוא גם בחינת שבת דכתיב (שמות לא טז) לעשות השבת. כי כתיב (יחזקאל מו א) ששת ימי המעשה יהיה סגור כו'. ופירש אא"ז מו"ר ז"ל פירוש הפונה קדים כענין שכתוב בני ישראל קדמו במחשבה ע"ש. והוא כנ"ל שבשבת נתגלה המקור והשורש שמשם נמשך תמיד חיות חדש לכל הנבראים. ויש לומר כן הפירוש מתעטרין בנשמתין חדתין שנתחדש החיות שבנשמת בני ישראל. ופירוש לעשות השבת שצריכין להביא בחינת התחדשות הנ"ל של השבת תוך ימי המעשה כמו שכתוב בראשית חכמה שער הקדושה ע"ש וכמו שכתבתי במקום אחר פירוש וביום השבת יפתח (שם) גם בימי המעשה על ידי בחינת יום השבת כנ"ל. וכפי מה שהאדם מברר החיות שבכל דבר ובעיניו כחדשים נתגלה לו ההתחדשות באמת וזהו שאמרו שמוע בישן תשמע בחדש. שכפי מה שמאמין שיש בחינה גנוזה מה' יתברך אף שנסתר מבחוץ כך זוכה להתגלות הפנימיות כנ"ל. וכן נשתחוה ונכרעה. פירוש השתחויה שרוצה להכניע עצמו ונכרעה לשון נפעל שכפי הרצון באמת זוכה להתגלות האמת להיות נכנע באמת לאמיתו. "

 

מקור שלישי על התחדשות הגיע לידי אתמול, משנתקלתי בחנות ספרים ליד אוניברסיטת קולומביה בניו יורק בביוגרפיה על המשורר יוסף ברודצקי, שדברים משלו הוצבו בבלוג כאן לא מזמן. בהקדמה לספר מביא הביוגרף, לב לוזוף, את דבריה של מרינה צבסטה על "גאונות". וכך היא אומרת (בתרגום לאנגלית - התרגום שלי לעברית אחריו) :

" Genius : being in the highest degree susceptible to inspiration first, and second, being in command of this inspiration. The highest degree of mental disintegration, and - the highest ability to collect oneself. The highest degree of passivity and the highest degree of activity. It is letting oneself be destroyed down to some last atom, and then to re-create the world out of that atom's survival ( resistance)."

"גאונות: הוויה שהיא ברמתה הגבוהה ביותר נתונה ראשית להשראה, ושנית הוויה שהיא בשליטה על אותה ההשראה. הדרגה הגבוהה ביותר של התפוררות שכלית והכישור הגבוה ביותר לאסוף את השברים של עצמך. הדרגה הגבוהה ביותר של פסיביות והדרגה הגבוהה ביותר של אקטיביות. מדובר בכישרון לתת לעצמך להיות מוחרב עד האטום האחרון ואז לברוא מחדש את העולם מתוך שרידותו ( חסינותו) של אותו האטום."

הדברים מזכירים לי קצת את המדרש המדבר על כך שעובר לבריאת עולמנו שלנו, עסק הקב"ה, בבריאתם של עולמות אחרים והחרבתם.

יפים הדברים לעיון בחודש אלול.

שבת שלום
ג'ף