ראיתי, במהלך יום כיפור, עת עיינתי בספר של א.י. השל , " האדם אינו לבד" Man Is Not Alone שהוא אומר שאפשר לראות בתפילת "עלינו" שבסוף התפילות היומיות בימי חול ( ובמרכז תפילות ראש השנה ויום כיפור) כ"המנון הלאומי של העם היהודי".
נזכרתי בזה כשעיינתי בספרו של י ליבוביץ "הערות לפרשיות השבוע", על פרשת האזינו. בין הנושאים שליבוביץ מקדים ואומר שהוא לא יעסוק בהם בדבריו הקצרים על הפרשה הוא ראש השנה. ( בעת עריכת השיחות האלה נפלה פרשת האזינו בשבת שובה וליבוביץ, כאמור, פתח בדברים אגב אורחא על ראש השנה ).
אומר שם ליבוביץ : "הייתי שם עיני, ומשתדל לשים עיניהם של הצופים והמאזינים , לשני קטעים ממחזור ראש השנה : ל'ובכן תן פחדך' ול 'עלינו לשבח' שבהם מתגלמת בצורה עילאית תודעת האדם בדבר מלכות שמים וקבלת עול מלכות שמים, והציפיה להכרת העולם כולו במלכות שמים, ללא קשר לבעיותיו האישיות של האדם, לצרכיו הטבעיים ואפילו לא לבעיות הספציפיות של עם ישראל."
מיכה גודמן בהרצאה שנתן בפני אחד מהכנסים של "עמותת לשמה" ( עמותה שמוקדשת להנחלת מורשתו של ליבוביץ) מדבר על ליבוביץ ועל השל כמיצגים שתי יהדויות שונות.הוא צודק כמובן, אך על מנת לסבר את האוזן : אצל ליבוביץ אין תיאולוגיה והאמונה היחידה שאפשר לדבר עליה היא אמונה שזהה לקיום המצוות (ועוד - לשמה). אצל השל יש תאולוגיה יהודית מעבר לקיום המצוות (ועוד איך); למצוות יש תפקיד של אמצעי לקראת מטרה - מילוי משימת האדם להיות שותפו של הקב"ה בקיום העולם. לעניות דעתי יש גם צד שני למטבע הזה והוא שיש גם לא מעט נקודות משותפות לשני ההוגים הללו, לצד ההבדלים המהותיים והמשמעותיים ביניהם. מיכה גודמן בהרצאתו - לקראת סיומה - עומד אמנם על נקודה אפשרית משותפת לשני ההוגים [ שניהם רואים באדם כייצור הנתבע (המצווה) על ידי הקב"ה]. הנושא הזה שווה עיון והתייחסות נרחבים שלא כאן מקומם. אוסיף רק שאחת מן הנקודות המשותפות נוגעת לקשר של הגותם של השל וליבוביץ ליצירתו של הרבי מקוצק. אך בבחינת טעימה ורמיזה ראו בקליפ להלן*.
יום כיפור מאחורינו, החג עוד לפנינו, ואנחנו בתחילת ההתמודדות עם השאלה: מה - מכל המחשבות על תיקון עצמי שחשבנו לקראת ובמהלך יום כיפור - ממשיך איתנו ?
שאלה מצוינת.
שבת שלום
ג'ף
אומר שם ליבוביץ : "הייתי שם עיני, ומשתדל לשים עיניהם של הצופים והמאזינים , לשני קטעים ממחזור ראש השנה : ל'ובכן תן פחדך' ול 'עלינו לשבח' שבהם מתגלמת בצורה עילאית תודעת האדם בדבר מלכות שמים וקבלת עול מלכות שמים, והציפיה להכרת העולם כולו במלכות שמים, ללא קשר לבעיותיו האישיות של האדם, לצרכיו הטבעיים ואפילו לא לבעיות הספציפיות של עם ישראל."
מיכה גודמן בהרצאה שנתן בפני אחד מהכנסים של "עמותת לשמה" ( עמותה שמוקדשת להנחלת מורשתו של ליבוביץ) מדבר על ליבוביץ ועל השל כמיצגים שתי יהדויות שונות.הוא צודק כמובן, אך על מנת לסבר את האוזן : אצל ליבוביץ אין תיאולוגיה והאמונה היחידה שאפשר לדבר עליה היא אמונה שזהה לקיום המצוות (ועוד - לשמה). אצל השל יש תאולוגיה יהודית מעבר לקיום המצוות (ועוד איך); למצוות יש תפקיד של אמצעי לקראת מטרה - מילוי משימת האדם להיות שותפו של הקב"ה בקיום העולם. לעניות דעתי יש גם צד שני למטבע הזה והוא שיש גם לא מעט נקודות משותפות לשני ההוגים הללו, לצד ההבדלים המהותיים והמשמעותיים ביניהם. מיכה גודמן בהרצאתו - לקראת סיומה - עומד אמנם על נקודה אפשרית משותפת לשני ההוגים [ שניהם רואים באדם כייצור הנתבע (המצווה) על ידי הקב"ה]. הנושא הזה שווה עיון והתייחסות נרחבים שלא כאן מקומם. אוסיף רק שאחת מן הנקודות המשותפות נוגעת לקשר של הגותם של השל וליבוביץ ליצירתו של הרבי מקוצק. אך בבחינת טעימה ורמיזה ראו בקליפ להלן*.
יום כיפור מאחורינו, החג עוד לפנינו, ואנחנו בתחילת ההתמודדות עם השאלה: מה - מכל המחשבות על תיקון עצמי שחשבנו לקראת ובמהלך יום כיפור - ממשיך איתנו ?
שאלה מצוינת.
שבת שלום
ג'ף
* יש קצת שיבושים בסרטון בעיקר בקטע מסוים בדברי הרב אביה הכהן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה