אלו דברים לשבת פרשת כי תצא תשע"ז

חמישה פרגמנטים ( fragments )  - חמישה "רסיסים" -  ועוד משהו

1. השבוע שוחחתי בטלפון עם אשה שהקול שלה שידר רוגע. רוגע הוא כפי הנראה פונקציה של תחושת שלמות - השלמה   (וממילא ביטחון עצמי במובן החיובי של המילה ). השלמה עם מי שאתה - ועם העולם, תוך הבחנה  בין הדברים שאתה יכול לשנות לבין הדברים שאתה לא יכול לשנות.

2. הטונים בשיחות ברדיו מעצבנים אותי. על פי רוב הם אינם רגועים. הם תורמים להקצנה בחברה שלנו ובאים ממקום צעקני, שלא לומר רדוד מאד.

3. טעיתי לחשוב שמדובר בתופעה שקשורה לתקופה שלנו דווקא, לימים אלה. זה לא נכון. גסות הרוח, אלימות מילולית, צעקנות, רדידות המחשבה, היו מאז ומעולם.

4. ישראל אלירז כתב על "אלימות היש" ועל "מחיר חרון היום יום".

5. ישנה נחמה בנקודת המבט של המשורר, בנקודת המבט של האשה עם הקול הרוגע.

6. ראיתי הערב כתבה על ביקור שר החוץ הבריטי אצל נפגעי הבוקו הרם בניגריה. הזוועות ופשעי המלחמה שבאפריקה קיימים וידועים עשורים רבים אם לא למעלה מזה. בילדותי היה זה ביאפרה. העולם מלא זוועות. כדברי השל:

ישנו פסוק אחד המבטא את הלך רוחו של היהודי בכל הדורות: 'ארץ נתנה ביד רשע' (איוב ט 24).

           א. י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצ' מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ' 291

בראש השנה הקרב ובא, נאמר אחר תקיעות השופר במוסף :

  היום הרת עולם, היום יעמיד במשפט כל יצורי עולמים, אם כבנים, אם כעבדים.  אם כבנים, רחמנו כרחם אב על בנים.  ואם כעבדים, עינינו לך תלויות, עד שתחננו ותוציא לאור משפטנו, איום, קדוש.

הקב"ה מעמיד את העולם במשפט, אך מסתבר שהקב"ה אינו יכול לתקן את העולם לבדו, ללא שלוחיו עלי האדמה,ללא בני האדם.

 קיימת שותפות בין אלוהים ואדם. אלוהים זקוק לעזרתנו...

           בתוך ההיסטוריה אין האלוהים יכול לעשות את מלאכתו לבדו. הוא נתן לנו את החופש וכל תקוותה של                      הגאולה בביאת המשיח נשענת על אלוהים ואדם. אנו חייבים לעזור לו. ובכל מעשה שאנו עושים, אנו                      מעכבים או מאיצים את בוא הגאולה.

תפקידנו בהיסטוריה הוא עצום. כוונתי, תפקידנו האנושי.

א. י. השל, השיחה (החמישית) עם קרל שטרן, תרגמה ורדה לבני ב"חמש שיחות עם אברהם יהושע השל" בעריכת פ פלאי, הוצאת אוניפרס, עמ' 89

שבת שלום

    ג'ף

אלו דברים לשבת פרשת שופטים תשע"ז

"מת מפצעיו הנער שנפגע בתאונת פגע וברח בירושלים" "פועל כבן 30 נהרג לאחר שנפל מגובה שלוש קומות באתר בנייה ברחוב"  כִּי-יִמָּצֵא חָלָל, בָּאֲדָמָה אֲשֶׁר ה'  אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לְרִשְׁתָּהּ, נֹפֵל, בַּשָּׂדֶה:  לֹא נוֹדַע, מִי הִכָּהוּ.   וְיָצְאוּ זְקֵנֶיךָ, וְשֹׁפְטֶיךָ; וּמָדְדוּ, אֶל-הֶעָרִים, אֲשֶׁר, סְבִיבֹת הֶחָלָל.   וְהָיָה הָעִיר, הַקְּרֹבָה אֶל-הֶחָלָל--וְלָקְחוּ זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא עֶגְלַת בָּקָר, אֲשֶׁר לֹא-עֻבַּד בָּהּ, אֲשֶׁר לֹא-מָשְׁכָה, בְּעֹל.  וְהוֹרִדוּ זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא אֶת-הָעֶגְלָה, אֶל-נַחַל אֵיתָן, אֲשֶׁר לֹא-יֵעָבֵד בּוֹ, וְלֹא יִזָּרֵעַ; וְעָרְפוּ-שָׁם אֶת-הָעֶגְלָה, בַּנָּחַל.  וְנִגְּשׁוּ הַכֹּהֲנִים, בְּנֵי לֵוִי--כִּי בָם בָּחַר ה' אֱלֹהֶיךָ לְשָׁרְתוֹ, וּלְבָרֵךְ בְּשֵׁם ה'; וְעַל-פִּיהֶם יִהְיֶה, כָּל-רִיב וְכָל-נָגַע.   וְכֹל, זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא, הַקְּרֹבִים, אֶל-הֶחָלָל--יִרְחֲצוּ, אֶת-יְדֵיהֶם, עַל-הָעֶגְלָה, הָעֲרוּפָה בַנָּחַל.   וְעָנוּ, וְאָמְרוּ:  יָדֵינוּ, לֹא שפכה (שָׁפְכוּ) אֶת-הַדָּם הַזֶּה, וְעֵינֵינוּ, לֹא רָאוּ.  כַּפֵּר לְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר-פָּדִיתָ, ה', וְאַל-תִּתֵּן דָּם נָקִי, בְּקֶרֶב עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל; וְנִכַּפֵּר לָהֶם, הַדָּם.  וְאַתָּה, תְּבַעֵר הַדָּם הַנָּקִי--מִקִּרְבֶּךָ:  כִּי-תַעֲשֶׂה הַיָּשָׁר, בְּעֵינֵי ה'.

שבת שלום

    ג'ף

רשימות על השל ליבוביץ והרב שג"ר ודילן יבדל"א

בהכנה

(מוזמנים לעיין ברשימות אחרות בבלוג שעוסקות ביוצרים אלו גם כן, ועוד )

רשימות על השל ליבוביץ והרב שג"ר ודילן יבדל"א ( על אמונה ) (ט)

מתוך מאמרו של שג"ר "אמונתי" ( "לוחות" עמ' 412 ואילך):

"את דרך המלך המודרניסטית לקיום אמונה דתית למרות הפער העמוק בינה ובין העולם בו חי המאמין המודרני אני מכנה 'שיטת שני העולמות' [15].  דרך זו מכוננת הפרדה בין פנים לחוץ, בין האמונה לעולמו של האדם. על פיה, התורה שייכת לעולם אחר, עולם הערכים, ואין לה ולא כלום עם העולם הזה, שבו שולט המדע.
זוהי העמדה האורתודוקסית המרכזית. שותפים לה רבים מבין האורתודוקסים כיום, חלק מהאידיאולוגים החרדים הגדולים והנוהים אחריהם, וכן במידה כזו או אחרת, הוגי דעות מודרנים כגון הרב יוסף דב סולובייצ'יק [16], והפרופסורים ישעיהו ליבוביץ' ואליעזר גולדמן. עיקרה: ההגנה בפני הביקורת של המודרנה היא הפרדה בין העולם וערכיו לבין האמונה. זו גישה דואליסטית חריפה. אמונתו של ליבוביץ' בעולם המתנהל לפי חוקי הטבע המתוארים במדע עזה לא פחות מאמונתו הדתית; האמונה היהודית, כמו גם הערכים כולם, מצויה במישור אחר לחלוטין. היא אינה מלמדתדבר על העולם החיצוני, ואין לה לרלוונטיות ל'עולם התופעות'. היא שייכת לממלכת החירות, ואת מובנה היא מקבלת מאורח החיים ההלכתי שהיהודי מקבל על עצמו. המרד של האדם הנוטל את חירותו לידיו, האוטונומיה האנושית העומדת לא פעם בניגוד לאמונה, הפכו אצלו למקור האמונה, לחירות להכריע לצד האמונה, ואולי אפילו לייצר אותה [17]. זו עמדה מרשימה ללא ספק, [א] מפני שהיא מקבלת עליה עול מלכות שמים לשם שמים מתוך ויתור על תועלת והבטחה כלשהי שהדת נוהגת להעניק. על פי גישתו של ליבוביץ', למשל, מוטל עלי להתפלל, אולם לציווי זה אין כל תלות בשאלה ( העובדתית,ולכן מופקעת מהאמונה ) אם התפילה משפיעה על העולם ואם ניתן בכלל להשפיע על מהלכים טבעיים. לפי גולדמן הציווי הנו נורמטיבי: הקב"ה ציווה שבעת צרה נפשפש במעשינו ונחזור בתשובה. לטעמו, אין זה משנה אם הצרה נגרמה בגלל החטא או מסיבה אחרת.[18]

אולם המחיר של דרך דיכוטומית זו כבד מנשוא.

---------------------------------

[15] על גישת 'שני העולמות' ראו בעמ' 158-152
[16] הושמטה
[17] לפי שיטת שני העולמות, במקרים רבים האמונה איננה נתפסת כקביעה ממשית-ריאלית. לדוגמה, הוויכוח על המשיח ועל המשיחיות: יהודי מאמין במשיח 'בכל עת שיבוא', אך אמונה זו איננה הנחיה לפעולה מעשית-פוליטית, או לכל פעולה אחרת.
[18] הושמטה

----------------------------------


[א] לעתים כשאני קורא ולומד הוגי דעות מודרנים כדוגמת ליבוביץ', אני נפעם משגב האמונה המתגלית בהם. זאת אמונה כל כך בלתי קבילה וחסרת היגיון, כל כך רחוקה מהשכל הישר והטבעי, שאני שואל את עצמי מדוע הם מאמינים. הרי אנשים משכילים, מפוכחים ורציונליים אלו, אנשי מדע ופילוסופים חריפי שכל, מגיעים לא פעם למסקנות הנראות אבסורדיות בעיניי. הם מצדיקים את מסקנותיהם הדתיות בלוליינות שכלית נפלאה, בפילוסופיה מורכבת ומתוחכמת, אבל בעצם לשם מה ? מסקנתי פשוטה: אמונתם עמוקה ורבה. אינני יודע אם הם רוצים בכלל להאמין, אבל כפי הנראה האמונה רוצה אותם - ובכל אופן אין הם מסוגלים להשתחרר ממנה. מבחינה חיצונית אובייקטיבית, אין לדעתי הצדקה לאמונה אבסורדית כזו.
על פי רוב, התשובות שההוגים האלו נותנים הן חלשות מהשאלות. המסקנה שאני מסיק מכל זה היא שכוחה של האמונה גדול מהם. האם אתן לכך פרשנות פסיכולוגית, סוציולוגית וכדומה, פרשנות של עין רעה; או שמא אומר רק שהכלים שלהם אינם מספיקים בשביל לשקף את האמת העמוקה המצויה בהם ? כאמור, אמונה היא קבלה עצמית, וכיוון שאני מקבל את עצמי, אני מבקש להאמין באמונה שלהם. ובכל אופ, יחסי שלי אל האמונה אינו רציונלי.

Dylan והרב שג"ר

אלו דברים לשבת פרשת ראה תשע"ז

השבוע בירוחם במפגש השל התקופתי  - אנחנו נפגשים מדי שבועיים - חודש והציבור מוזמן להגיע - דברנו בתחילת המפגש, מטבע הדברים על האירועים בשארלוטסביל בארה"ב. שמו של השל ויחסיו הקרובים עם מרטין לות'ר קינג ג'יוניור בשנות הששים עלה, לא אחת בדיונים בארה"ב סביב הנושא הזה.
נדמה שכולם אוחזים בדעה שהגזענות היא רוע. ראיתי במו עיני חבר הקו קלקס קלן ואשה לצידו , מכחישים שהם גזענים. משום מה זה לא דגל שאפילו הם מוכנים להניף.
אחת התובנות של השל היתה והינה שיש דבר מה שהוא גרוע מרוע. זו האדישות לתופעה הזו.

יש רוע שרוב רובנו מעלימים ממנו עין ואף אשמים בו: אדישות כלפי הרוע. אנו נותרים ניטרליים, אובייקטיביים, ואיננו מונעים בקלות מן העוולות  שנעשות לאנשים אחרים. אדישות לרוע חתרנית היא יותר מן הרוע עצמו; היא אוניברסלית יותר, מידבקת יותר, מסוכנת יותר. כהצדקה שקטה, היא מאפשרת את התפרצות הרוע; היוצא מן הכלל נהיה לכלל, ועקב כך מתקבל על הכלל.

א.י. השל, דת וגזע, בספר "אלוהים מאמין באדם", בהוצאת כנרת זמורה-ביתן, דביר, בתרגום ובעריכת דרור בונדי, עמ' 37

בהמשך המפגש קראנו בפרק 28 ( "מדע של מעשים" ) לספרו  "אלוהים מבקש את האדם", הפרק הפותח את החלק השלישי של הספר שכותרתו - "מענה". הגותו של מכילה בתוכה ניגודים לא מעטים והיא ניתנת לפרשנויות שונות.  אחד מעיקרי הגותו הוא שהתורה מדברת אל כל אחד ואחת , בכל דור ודור. כדי לשמוע את דבר התורה, את דבר ה' - צריך להאזין. קולות רבים יש בעולם ומעל ומעבר לקולות כולם - קולו של בורא עולם שפונה לכל אחד מאתנו - בשאלה אחת עיקרית שמהדהדת מראשית הימים: אַיֶּכָּה ?

דיברנו על מה שדיברנו סביב דבריו של השל. אני טענתי שהשל נכשל במאמציו הנבואיים. הייתי, כך נדמה, בדעת מיעוט בנושא זה. לבסוף חשבתי שעל אף שהגזענות בארה"ב מרימה ראש, ומי ששולט היום שם, יש בו סממנים של פאשיסט, לא יהא זה נכון לומר שהשל נכשל.

בסוף המפגש, הגיע השל בכבודו ובעצמו והזכיר לכולנו, משמעותה של פרספקטיבה היסטורית מה היא. בראיון האחרון שנערך עימו ימים ספורים לפני מותו ב 1972, דיבר השל על תרומתו הייחודית של התנ"ך לאנושות.

מה הוא המיוחד שנתן לנו התנ"ך, אשר לא נמצאנו בשום מקום אחר ? הייתי אומר, כי זוהי ההכרה המיוחדת בגדולת האדם, בפוטנציאליות העצומה של האדם כשותף לאלוהים. רעיון זה , לדעתי, אינו נמצא בשום מקום אחר. 

המראיין הקשה עליו, על רקע פירוט רשימה של מצוקות חברתיות קשות על רקע גזעי בימים ההם ("עובדות")  ושאל:

כיצד מתיישבות עובדות אלה עם הגשמת הפוטנציאל ?

 תשובתו של השל :

הן אתה יודע, האם אני חייב לספר לך, כי החיים הם דראמה ? האם עלי לספר לך כי איננו מצויים בעיצומה של התפתחות אוטומאטית מתקדמת של האנושות ? יש עליות ויש ירידות. ברגע זה ממש, אנו נמצאים בירידה. יש שפל. אנו נתקלים בהתחדשות של דעות קדומות, וזו כמוה כרעל. 

וראו עוד ב  http://joshuaheschel.blogspot.co.il/2017/08/blog-post_17.html

שבת שלום
    ג'ף

אלו דברים לשבת פרשת עקב תשע"ז

עלה בדעתי להציב כאן שני טקסטים בתגובה לאירועי השבוע.

השבוע נתבשרנו בראש מהדורת החדשות - כי שני ילדיה של אם חד הורית סולקו מקייטנה של ויצ"ו  - משום שאמם פגרה בתשלומים. העובדה שידיעה זו הופיעה בראש מהדורת החדשות  - זו תעודת כבוד לתקשורת הישראלית. אמנם - היה זה למחרת התקפת ראש הממשלה על התקשורת ובתגובה להתקפה זו, כפי שיותר מרמז השדרן, אך בכל זאת...
הידיעה השנייה  - היא בדבר מותה הטרגי של נערה במסיבת טבע בדרום. היא שכבה שעות בשטח בשמש הקופחת, בלא שהסובבים אותה או המארגנים שמו עליה לב, וכשהגיעה סוף סוף לבית החולים מתה ממכת חום קיצונית.

בתגובה לאירועים הנ"ל חשבתי להציב כאן את סיפור פילגש בגבעה מפרק יט ספר שופטים. נמלכתי בדעתי וחשבתי שאולי הסיפור הזה הוא קיצוני מדי וחריף מדי, בלי למעט בחומרתם של שני האירועים שתוארו לעיל.

הטקסט השני שחשבתי להביא בפניכם הוא פסקה קצרה מתוך פסק הדין של בית המשפט העליון  משנות החמישים של המאה שעברה..פורסמו דברי ביקורת נגד הממשלה בשני עיתונים שהביאו את שר הפנים דאז להורות על סגירת אותם עיתונים. הנה דברים שכתב השופט אגרנט בפסק דין זה  הידוע כ"פס"ד קול העם" ( בג"צ 73/53 )

"העקרון של חופש הביטוי הוא עקרון הקשור קשר אמיץ עם התהליך הדמוקרטי. במשטר אוטוקרטי נחשב המושל כאדם עליון וכמי שיודע, איפוא, מה טוב ומה רע בשביל נתיניו. על כן אסור לבקר בגלוי את מעשיו המדיניים של המושל, ומי שחפץ להפנות את תשומת לבו לטעות זו או אחרת שטעה, חייב לעשות כן בדרך של פניה ישירה אליו ותוך הוכחת יחס של יראת כבוד כלפיו. ואולם, בין אם שגה המושל ובין אם לא, אסור לכל אדם למתוח עליו דברי ביקורת בפרהסיה, הואיל ואלה עלולים לפגוע במרותו."

לסיום, להלן דברים שאמרה דר' עינת רמון על דברי ביקורת של השל כלפי החברה המערבית בכללותה ועל חברה  האמריקאית בפרט. אליבא דרמון - טענתו של השל היא שהחברה המערבית - האמריקאית היא חברה אלילית מובהקת, ורמון מזמניה אותנו לחשוב על השלכותיה של טענה זו.



שבת שלום
     ג'ף

נאום מרלין על קו 58 בבוקר זה

"הפכנו לחברה אכזרית
חברה שאינה מכבדת את פרטיותו של שום אדם.
חברה שחושבת שהיא צריכה לדעת הכל על הכל, שיש לה זכות לדעת.
חברה חושדת.
חברה שבה האדם מן הרחוב נושא במלוא חומרת הדין על טעויותיו ואילו שועי העולם
נידונים אחרת מפני המערכת.
לשווא יחפש החייזר את חמלת הממסד עלי האדמה, את חמלת ההמון, המלת התקשורת"
על מה הוא מדבר ? ההוזה הזה.
"אני מדבר" אומר מי שהיה לפני שנים רבות קוסם ויועץ למלך ארת'ור וכעת שולית הנהג על קו 58 , "אני מדבר על בוקר יום תחילת מאסרו של אלאור. עיזבו אותו בשקט. תנו לו לעבור את היום הזה כאלמוני. אין לציבור באמת זכות לדעת, להציץ לתוך מקום כאבו הפרטי של הבחור הזה ושל משפחתו. לוחם צה"ל  שטעה ומשלם על זה מחיר. עיזבו אותו בשקט."

אלו דברים לשבת נחמו - פרשת ואתחנן תשע"ז

אחרי תשעה באב באה הקלה.
שלושת השבועות, תשעת הימים ותשעה באב, מלווים במועקה.
אירועי התקופה האחרונה הצדיקו את המועקה, העצימו אותה -
כמעט עד זרא.
אחרי תשעה באב באה הקלה.

"המזל הוא" אמר לי פעם יהודי חכם
עם נצנוץ בעיניים "המזל הוא שלא הכל תלוי בנו".
כוח השכחה וכוח ההדחקה שלנו
הוא עצום ורב.
כמה כמה מבקשים אנחנו את החיים הטובים

קצת שקט ושלווה,
"אמריקה וורסנו
אמריקה וורסנו
יושב בסן פרנסיסקו על המים
שוטף את העיניים בכחול ובירוק"

ומגיע לנו. כן כן מגיע לנו אחרי כל מה שעברנו.
אבל לצד הסיפור האישי של כל אחד מאתנו,
לצד הכמיהות של כל אחד ואחת מאתנו, המאוויים
והחלומות, בל כורחנו אנחנו נתונים גם בסיפורים
אחרים סיפורים שלא אנחנו כותבים

וחלק לא קטן מהסיפורים האלו - אינם קלים
חלק אפילו סיפורים קשים, סיפורים של כאב
פיזי ונפשי, סיפורים של בדידות אבדן ושכול
סיפורים של עוולות חברתיות, תאוות בצע מטורף
ועושק החלש

מחמת כל אותם סיפורים קשים , סיפורים שלא אנחנו כתבנו
אך אנחנו נתונים בהם בל כורחנו, אסור לנו לשכוח
את תשעה באב. אסור לנו להתבסם יותר מדי
מההקלה שבאה אחרי תשעה באב כי מסתבר
מסתבר לסיפורים הקשים יש מחברים רבים

חותמתם של אחדים ניכרת יותר בסיפור
אך איש אינו פטור לחלוטין מזכויות היוצרים של הסיפורים
הקשים. לא ראית את האיש השקוף שזה
אתה עברת לידו. לא ראית את האשה השקופה
שזה עתה עברת לידה

אתם אחראים. בחברה חופשית אחדים אשמים וכולם אחראים
אמר השל
 In a free society some are guilty, all are responsible
אחרי תשעה באב באה הקלה
אך לא הקלה טוטלית

וטוב שכך.
ללא המועקה המתמשכת, ללא נקיפות המצפון,
אין תיקון, אין תיקון חברתי. ואנחנו זקוקים
לתיקון. העולם זקוק לתיקון
כמו אויר לנשמה