מתוך מאמרו של שג"ר "אמונתי" ( "לוחות" עמ' 412 ואילך):
"את דרך המלך המודרניסטית לקיום אמונה דתית למרות הפער העמוק בינה ובין העולם בו חי המאמין המודרני אני מכנה 'שיטת שני העולמות' [15]. דרך זו מכוננת הפרדה בין פנים לחוץ, בין האמונה לעולמו של האדם. על פיה, התורה שייכת לעולם אחר, עולם הערכים, ואין לה ולא כלום עם העולם הזה, שבו שולט המדע.
זוהי העמדה האורתודוקסית המרכזית. שותפים לה רבים מבין האורתודוקסים כיום, חלק מהאידיאולוגים החרדים הגדולים והנוהים אחריהם, וכן במידה כזו או אחרת, הוגי דעות מודרנים כגון הרב יוסף דב סולובייצ'יק [16], והפרופסורים ישעיהו ליבוביץ' ואליעזר גולדמן. עיקרה: ההגנה בפני הביקורת של המודרנה היא הפרדה בין העולם וערכיו לבין האמונה. זו גישה דואליסטית חריפה. אמונתו של ליבוביץ' בעולם המתנהל לפי חוקי הטבע המתוארים במדע עזה לא פחות מאמונתו הדתית; האמונה היהודית, כמו גם הערכים כולם, מצויה במישור אחר לחלוטין. היא אינה מלמדתדבר על העולם החיצוני, ואין לה לרלוונטיות ל'עולם התופעות'. היא שייכת לממלכת החירות, ואת מובנה היא מקבלת מאורח החיים ההלכתי שהיהודי מקבל על עצמו. המרד של האדם הנוטל את חירותו לידיו, האוטונומיה האנושית העומדת לא פעם בניגוד לאמונה, הפכו אצלו למקור האמונה, לחירות להכריע לצד האמונה, ואולי אפילו לייצר אותה [17]. זו עמדה מרשימה ללא ספק, [א] מפני שהיא מקבלת עליה עול מלכות שמים לשם שמים מתוך ויתור על תועלת והבטחה כלשהי שהדת נוהגת להעניק. על פי גישתו של ליבוביץ', למשל, מוטל עלי להתפלל, אולם לציווי זה אין כל תלות בשאלה ( העובדתית,ולכן מופקעת מהאמונה ) אם התפילה משפיעה על העולם ואם ניתן בכלל להשפיע על מהלכים טבעיים. לפי גולדמן הציווי הנו נורמטיבי: הקב"ה ציווה שבעת צרה נפשפש במעשינו ונחזור בתשובה. לטעמו, אין זה משנה אם הצרה נגרמה בגלל החטא או מסיבה אחרת.[18]
אולם המחיר של דרך דיכוטומית זו כבד מנשוא.
---------------------------------
[15] על גישת 'שני העולמות' ראו בעמ' 158-152
[16] הושמטה
[17] לפי שיטת שני העולמות, במקרים רבים האמונה איננה נתפסת כקביעה ממשית-ריאלית. לדוגמה, הוויכוח על המשיח ועל המשיחיות: יהודי מאמין במשיח 'בכל עת שיבוא', אך אמונה זו איננה הנחיה לפעולה מעשית-פוליטית, או לכל פעולה אחרת.
[18] הושמטה
----------------------------------
[א] לעתים כשאני קורא ולומד הוגי דעות מודרנים כדוגמת ליבוביץ', אני נפעם משגב האמונה המתגלית בהם. זאת אמונה כל כך בלתי קבילה וחסרת היגיון, כל כך רחוקה מהשכל הישר והטבעי, שאני שואל את עצמי מדוע הם מאמינים. הרי אנשים משכילים, מפוכחים ורציונליים אלו, אנשי מדע ופילוסופים חריפי שכל, מגיעים לא פעם למסקנות הנראות אבסורדיות בעיניי. הם מצדיקים את מסקנותיהם הדתיות בלוליינות שכלית נפלאה, בפילוסופיה מורכבת ומתוחכמת, אבל בעצם לשם מה ? מסקנתי פשוטה: אמונתם עמוקה ורבה. אינני יודע אם הם רוצים בכלל להאמין, אבל כפי הנראה האמונה רוצה אותם - ובכל אופן אין הם מסוגלים להשתחרר ממנה. מבחינה חיצונית אובייקטיבית, אין לדעתי הצדקה לאמונה אבסורדית כזו.
על פי רוב, התשובות שההוגים האלו נותנים הן חלשות מהשאלות. המסקנה שאני מסיק מכל זה היא שכוחה של האמונה גדול מהם. האם אתן לכך פרשנות פסיכולוגית, סוציולוגית וכדומה, פרשנות של עין רעה; או שמא אומר רק שהכלים שלהם אינם מספיקים בשביל לשקף את האמת העמוקה המצויה בהם ? כאמור, אמונה היא קבלה עצמית, וכיוון שאני מקבל את עצמי, אני מבקש להאמין באמונה שלהם. ובכל אופ, יחסי שלי אל האמונה אינו רציונלי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה