ראשית לכל תיקון טעות : המשפט האחרון של הטור הקודם יצא משובש. הנה המשפט המתוקן:
"הנסיעה ב"קו 58" היא הזדמנות לחשוב על דברים אלו ואחרים. במובן הזה - "קו 58" הוא מעין בית מדרש. נרחיב על כך בטור הבא."
גיליון השבת האחרון של "שישבת" מוסף השבת של "ישראל היום" הוקדש לתיאור דיוקנן של 70 דמויות מופת בתרבות הישראלית - דמות לכל שנה. המשורר ארז ביטון מדבר באותו גיליון על יהודה עמיחי בראיון שנתן לנעמה לנקסי. הדברים נוגעים הן ליום העצמאות, הן לשירה והן למדבר - ומצאתי בהם, בלי משים, מהרוח הנושבת על קו 58, מהרוח הנושבת ב"בית המדרש שעל קו 58" שנמצא בהקמה- "בהרצה".
אומר ארז ביטון שם:
"המפגש הדרמטי ביותר בינינו התרחש לפני שנים רבות, כשהופענו עם עמוס עוז בערד, ובתום האירוע חלקתי עם עמיחי מונית חזרה לירושלים. בשלב מסוים בדרך פניתי אליו וביקשתי ממנו שיתאר ויסביר לי מהו מדבר.
עמיחי שתק שתיקה ממושכת, ואז לקח את ידי בידו וכך ישבנו שנינו, דוממים, בלי שהוא הוציא מילה מפיו, הרגשתי שאני מצליח להבין בעזרתו מהו מדבר.
לימים כתבתי על כך שיר:' ידך השותקת/ שרטטה לפניי / נאות מדבר/ ירוק על ירוק. כמו בכלים שלובים/ יד נוגעת ביד/ עברו דרך עיניך/ אלי/ גדולת הדיבר / ופלא / הסנה הבוער'
14 שנה לאחר מותו מותו בשנת 2014, זכיתי בפרס עמיחי לשירה. חנה, אשתו, עלתה לבמה, ואז קרה דבר מדהים.
היא הקריאה שיר שלא הכרתי, שעמיחי כתב על המסע הזה שלנו: 'פעם נסעתי / לאורך ים המלח/ עם משורר עיוור. רציתי לתאר לו את המראות / ושתקתי. הוא ראה / הוא הבין'. הדמיון בין שני השירים היה מצמרר, בלתי ייאמן, וחשתי התרגשות עצומה."
חג עצמאות שמח
ג'ף
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה