אלו דברים לשבת פרשת אחרי מות - קדושים תשע"ח

ביחס לבני אדם שיחיו כאן על פני כדור  הארץ בעוד חמש מאות שנים- אם יחיו - אנחנו, כפי הנראה, פרימיטיביים נהיה בעיניהם.

אני אומר את הדברים בעקבות שיחה ששמעתי לאחרונה מפי רחל אליאור על פרשת השבוע  במסגרת סדרת "פותחים שבוע" בון ליר;  שיחה שנסבה על מיתוסים, כיתות מדבר יהודה בתקופת בית שני, חז"ל ועוד.

נדמה לי שיש אנשים שלנוכח השינויים המפליגים שהתרחשו במהלך היסטוריה ולאור "הישגי" האדם בתחום הטכנולוגי החל מהמהפכה התעשייתית ועד ימינו - הגיעו למסקנה שהדת היא עניין מיושן ו"לא שייך".

אברהם יהושע השל לא חשב כך. הוא חשב שתפקידה של הדת חיוני היום בדיוק כפי שהיה בעבר, וייתכן שתפקידה חשוב היום אף יותר מבעבר.

אמנם כבעבר יש "אלף ואחת בעיות עם הדת", בעיות אינהרנטיות לכל ממסד, ממסד שלטוני או ממסד דתי זה לא משנה,; כל ממסד נוטה להתאבן, ולהמשיך להתקיים הרבה אחרי ובמנותק מהסיבות שהביאו  או הצדיקו את הקמתו. עובדה זו  לא שינה את הערכתו של השל לגבי חיוניותה של הדת. צריכים להבהיר שבדברו על דת - השל לא התכוון לדת הממוסדת, וודאי לא לרבנות הראשית של ישראל או כל מקום אחר. השל דיבר על מצבו הקיומי של האדם מול העולם ומול אלוהים. המצב הזה אליבא דידו, לא השתנה באופן מהותי מהימים שהאדם החל להסתובב על גבי כדור הארץ, ותר אחר מזון, מעון, מלבוש, מורה ומרפא. השל לא מיעט בחשיבותה של ההלכה, הוא כן ביקש לשנות את האיזון בינה לבין האגדה. הנושא הזה יחד עם נושאים רבים נוספים שמסתעפים מהגותו של השל ראוי להתייחסות בעתיד. 

כעת מבקש אני להביא כאן דברים של הרב שג"ר בהמשך לדברים שלו שהובאו ב"אלו דברים לעצמאות" מתוך מאמרו "מלכות שלעתיד לבוא".

השל הגיב והתייחס, בין השאר, לזמנים המשתנים שנפגש איתם באירופה ובארצות הברית במחצית השניה של המאה הקודמת. הרב שג"ר הגיב והתייחס, גם הוא בין השאר, לזמנים המשתנים שנפגש איתם כאן בארץ בסוף המאה הקודמת ותחילתה של המאה הנוכחית. עם זאת, במידה רבה, שניהם יונקים מאותם מקורות. קשרי הגומלין שבהגותם של השל והרב שג"ר הוא אחד הנושאים שראוי לעסוק בהם בהמשך הדרך.

בדברים להלן ראיתי ושמעתי דברים על הקשר בין "אתחלתה דגאולה" לבין מדינת ישראל שלא ראיתי ולא שמעתי עד כה, ועל אף שהם נכתבו לפני מספר שנים  התובנות של הרב שג"ר לקורות אותנו בכל הקשור למדינה עודן תקפות ועודן עשויות לעורר למחשבה.

"רק על ידי הרטט הנבואי של המלוכה שלעתיד לבוא ניתן יהיה למצוא את הגאולה המיוחלת גם במדינה. כפי שעולה מתפילת ראש השנה, המלכות העתידית המתוארת בדברי הנביאים, המלכות שלהתגשמותה אנו מתפללים רבות בימי הדין והתשובה, הנה מלכות הצדק שבה יבואו הרשעים על עונשם והצדיקים ישמחו ויעלזו - ' וכל הרשעה כולה כעשן תכלה, כי תעביר ממשלת זדון מן הארץ'. אולם הנבואה אינה מסתפקת במציאות זו. היא חוזה אחרית שבה לא יהיה כל צורך בכוח. הפאתוס הנבואי נעוץ בשאיפת הצדק ובהתקוממות נגד העוול; בתחושת הכלימה המתעוררת בעקבות מפגש עם מי שנהגו בו שלא בצדק, שהפשיטו אותו עירום וניצלו את חולשתו. הנבואה מביטה לעבר הנשגבות האלוקית ותפקידה ליצור ממלכה של צדק, שבה לא יהיה החלש מרמס לרגליו של החזק, מפני שהכוח, החוזק והשלטון לא יהיו במוקדה. שאיפתנו איננה למדינה ולעולם שישלוט בהם כוח - צודק ככל שיהיה, אלא למציאות שהכוח אינו נדרש בה; סוף התהליך מתברר בפסוק שאנו אומרים בתפילות בימים הנוראים: 'וַיִּגְבַּהּ ה' צְבָאוֹת, בַּמִּשְׁפָּט; וְהָאֵ-ל, הַקָּדוֹשׁ, נִקְדָּשׁ, בִּצְדָקָה' ( ישעיהו ה', טז) - נקדש בצדקה - ולא בפחד.

ואכן, כאשר הרמב"ם מתאר את המדינה העתידית, הוא מצייר מדינה שיבוא בה לידי ביטוי דווקא עקרון העונג; מציאות של הנאה ושמחה, של צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם והם נהנים מזיו השכינה: 'ובאותו הזמן לא יהיה שם לא רעב ולא מלחמה, ולא קנאה ותחרות, שהטובה תהיה מושפעת הרבה, וכל המעדנים מצויין כעפר, ולא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד, ולפיכך יהיו ישראל חכמים גדולים ויודעים דברים הסתומים וישיגו דעת בוראם כפי כח האדם' <משנה תורה, הלכות מלכים פי"ב ה"ה. וראו עמ' 167>.

זו מדינה לא קפיטליסטית, מכיוון שאין בה קנאה ותחרות, ולא הכוח הוא השאיפה בה, וגם לא הרווחה החומרית; מדינה של פרגון כלפי הזולת ואהדה עמוקה בין בני האדם. זו ממלכה שלאנשים החיים בה יש זמן, והם אינם רצים לקראת העתיד, ולכן הם יכולים לדבר זה עם זה; הרי כדי להצליח לדבר צריך להתקיים אמון בין שניים, וכדי לבנות אמון כזה נדרש זמן, ובממלכה זו יש זמן.

האם מדינת ישראל מתקדמת למימוש החזון הזה ? קברניטי המדינה מתגאים לא אחת בהישגיה הכלכליים, אך לא שמענו מהם דבר וחצי דבר על הישגיה המוסריים או החברתיים. כלפי לייא, אנו חשים דווקא הידרדרות בתחומים אלו: האבטלה גדלה והפערים החברתיים והניכור מתגברים והולכים. בעקבות מציאות זו, יש לשוב ולעודד את הרטט הנבואי הצופה למדינה שלעתיד לבוא. רטט הקושר אותנו אל ההתקוממות נגד העוולות המוסריות, שהיא נחלת השמאל הישראלי, סוג של ציפייה משיחית הצופה אל עבר ההתקדשות בצדקה הנקייה מן הפחד. זו ציפייה היכולה להציף בנו את הרטט הנבואי של גאולת העתיד, ורק בעקבותיו יכולה הגאולה להיות שייכת למדינת ישראל. הרטט הזה הוא הוא שורש השמחה שביום הזה."*

שבת שלום

     ג'ף 

* הרב שג"ר, "מלכות שלעתיד לבוא" ב-קובץ  "ביום ההוא - דרשות ומאמרים למועדי אייר", הוצאת מכון כתבי הרב שג"ר, עמ' 138 - 140