באחת הדרשות שלו לפני תפילת נעילה ביום כיפור תשנ"ה אומר הרב שג"ר:
"'פתח לנו שער בעת נעילת שער כי פנה יום'. כעת כשפסע בינינו לבין נעילת השער אנו מתפללים על פתיחת השער. הדבר החשוב איננו איך עבר עלינו היום , אלא מה ניקח ממנו הלאה. האם נוכל לקחת מקצת מעוצמתו של היום הזה, יום הכיפורים, לשנה החדשה? האם הקסם יתפוגג כלא היה, או שמא נוכל לחיות בתוך הארת הפנים ותחושת ההתפייסות, השלימות והטהרה גם הלאה ?"
ברוח השאלות הנ"ל של הרב שג"ר אני רוצה להביא כאן עוד שתי פסקאות מדבריו בשיחות אחרות שבקובץ "על כפות המנעול".
בשיחה שנקראת "שאלת הריע: אני ואתה" דרשה לערב יום הכיפורים תשס"ד אומר הרב שג"ר, בין השאר, את הדבר הבא:
"הבעל שם טוב לימד שאם אדם חושב על זולתו רע, הדבר משקף את הרוע שלו עצמו, אולם רבי נחמן מפליג עוד ואומר שהרוע שלך הופך אותו לרע, ושהמחשבה הרעה עליו הופכת אותו אמנם להיות כזה. אלה שני סודות עמוקים שאם נפנים אותם, הם יהיו מפתח רב עוצמה לתיקון היחסים החברתיים. אך הדברים אינם פשוטים כלל ועיקר."
בשיחה שנקראת "אשמה וכיפורים" שנאמרה בערב יום הכיפורים תשנ"ט אומר הרב שגר:
" ללא הרף שופטים אנו את הזולת. כבר בפגישתי הראשונה עם הזולת אני קובע את יחסי כלפיו, בדרך כלל באמצעות השיקול של האינטרס האישי - הגלוי והסמוי - שלי; מיד אני יוצא בהתניה של ' הלנו אתה אם לצרינו'. העמדה הבסיסית שלנו צריכה להיות אי שפיטת הזולת, השעית השפיטה. כאשר אני מחליט ומקבל על עצמי להימנע משפיטתו, אני בו זמנית מקבל אותו, אני נפתח לאנושיותו הנוכחת. הוא פוסק מלהיות מושא החדיר למחשבותי ותביעותי, וממילא לשיפוטי.
רבי נחמן מסביר את דברי חז"ל 'אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו' באופן שאף פעם איני יכול להיות במקומו של הזולת. הסיבה לכך איננה רק משום שאין בידי את כל הנתונים שיש לזולת על מנת להיות הזולת, אלא שעצם העמידה שלי מחוצה לו לא מאפשרת זאת, ולכן עלי להסתלק משפיטתו. רק אלוקים שהוא מקומו של עולם יכול לשפוט, 'המשפט לאלוקים הוא'."*
ברור שהרב שג"ר וכן רבי נחמן אינם מדברים על השפיטה שהיא הכרחית לקיום תקין של חברה, שפיטה בידי המוסדות המוסמכים וכו' - הם מדברים על השפיטה שאכנה אותה לצורך הענין "שפיטה בלתי פורמלית" שכולנו, לרבות אמצעי התקשורת, עוסקים בה כל הזמן.
שבת שלום
ג'ף
* להלן המקורות לדברי הרב שג"ר. כל הדברים הם מתוך הקובץ "על כפות המנעול - דרשות לימי התשובה וליום הכיפורים", הוצאת ישיבת 'שיח יצחק'. כל ההדגשות בטקסטים לעיל אינם במקור והם שלי - ג'ף
לפסקה הראשונה לעיל ראו שיחה שנקראת "אימה וחרדה" עמ' 85 לקובץ בעמ' 86
לפסקה השניה לעיל ראו השיחה שבעמ' 75, בעמ' 76
לפסקה השלישית לעיל ראו השיחה שבעמ' 31, בעמ' 35
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה