קוי 58 שטרם פורסמו

קוי 58 שטרם פורסמו

נכתב ב270918 :

יום אחד הבנתי 

שאני לבד על קו 58

היה זה בלילה

הלילה האחרון של פסטיבל

הפיוט בדרך רגלית למשימה

סודית. כל הנוסעים האחרים

בקו לא ראו לא שמעו

או עשו עצמם ככאלה.

ואני בדרכי למשימה 

הסודית בתוככי הגבול

בתוככי הישוב. קו 58

עובר ואני בתוכו. לבד

לבד נע ברחובות הריקים

מאדם, כולם בהופעה של 

עידן עמדי חוץ ממני

ושאר הנוסעים על הקו.

הקו התוהה היכן אבדה

הדרך ואיך פספס את הסייל 

האחרון לפני החג, הצונאמי

הגדול שלפני שמחת תורה

מחרוזת שירי שמש על קו 58

על קו 58 בשמש בהמתנה במגרש החנייה של פרץ סנטר בדימונה בחוה"מ סוכות תשע"ט

פעם היה היהודי נע ונד.

פעם היה הבדואי נע ונד.

זמנים משתנים.

לטובה ולרעה.

ראיתי סיפור חסידי הבוקר

שהלין על "המצאת הכבישים"

שהביא למיגור המנוחה*. 

על הכביש שבין באר שבע

לירוחם נוסע קו 58 הלוך

וחזור. מחזוריות קבועה.

אפילו לאיחורים של הקו יש

מימד של קבע. בתוך המחזוריות

הזאת עלינו לנוע, לצקת תוכן

לזמן שבין הקוים, לנצל את התחנות

בדרך. להתבונן מסביב, להביט

כפי שאמר רבי נחמן בשמים,

כי בעוד 50 שנה גם אני ואת

לא נהיה פה :-)

אפשר להתווכח על יתרונותיו של זמן

המתנה. בשמש ללא כובע -

לא מומלץ. לי יש כובע. תיקו.

ובכל זאת - הענין הזה שעל אתר - 

אתה יכול להביא את דבריך

לעולם קבל עם ועדה הוא

בעייתי. אנחנו זקוקים לזמן המתנה

זמן הבשלה, כמו גם המילים

הנרשמים על ידי המקלדת

שלנו. מצד שני הנה אנחנו שוב

בתרבות של דיבור, תרבות של תורה שבעל

פה על אתר, דברי הרב נאמרים

על ידי מי שנמצא בסביבה, 

על ידי מי שמקשיב, במקרה 

או שלא במקרה. כמו גם דברי

ליצן החצר. גם אם אין חצר, הוא

מופיע ברחובה של עיר...לפעמים

מחופש לאיש ידוע שאינו מעלה

בדעתו שהוא ליצן חצר...או נוסע 

על קו 58.

לתשומת ליבך גודמן מין ars poetica מאותו מגרש חנייה תחת אותו שמש  באותו  היום

לא כתוב בשום מקום

שמה שאתה רושם 

אתה חייב לשלוח.

אני יודע אומר גודמן.

אני יודע ובכל זאת

תודה על התזכורת.

I'll keep it in mind

אנסה לרשום את הדברים

על לוח ליבי, לזכור אותם

וליישם אותם. זה אמנם תפקידם 

של העורכים אך בידוע הוא

שעל כל כותב להיות

בראש ובראשונה העורך של עצמו.

להאזין למה שהוא כותב, לשקול

את הדברים ולבצע הערכה ראשונית

האם הם ראויים לעיון נוסף בעתיד

או לאלתר לפח.

בני ישראל ישבו בסוכות במדבר.

להם היתה סוכה לפחות

לך אספלט תחת הרגליים ושמש

מעל הראש. מזל שיש כרוז מטעם

שס שקורא לתושבי דימונה

ליטול 4 המינים למי שלא נטל. וכך

הוא מזכה אותם במצווה

למי שאין לו פייסבוק - "על קו 58" לחול המועד סוכות תשע"ט ( נשלח לגרופים ב26/9/18)

הדבר הראשון שפייסבוק שואל אותך כשאתה פותח הדף שם הוא: "על מה אתה חושב ?". זה הרקע לדברים הבאים:

זה מיותר לשאול אותי על מה אני חושב.

התשובה ברורה מאליה.

"חופים הם לפעמים...

געגועים לנחל..."

הנה . לא ממש. הקוצקר דרש שכל יום

יהיה שונה בעיניך מקודמו...

השל, תלמידו, חלק על קהלת, הוא

טען שקהלת טעה - כי יש חדש 

תחת השמש למעט אנשים

שהפכו להיות עם הזמן

כלחם יבש.

על קו 58 יש מקום לכולם

מיץ תפוזים, ברגים חלודים

סטייק עסיסי ופלאפל...

אמנם אין בו סוכה אבל 

עובדים על זה

עלה לפייס ב21/8/18

מפקח עלה היום על "קו 58"
"אל תאמינו למה שכתוב כאן" אמר
והמשיך לבקש מהנוסעים להציג
בפניו את הרב־קו ואת שעוניהם.
"בדיוק פספסת את קפקא" העיר
אחד הנוסעים לעבר המפקח.
"זה מה שאתה חושב" השיב המפקח.
"רוצה מסטיק ?" לא תודה השיב
הנוסע. "את דילן גם ראית כאן ?"
"וודאי וודאי" השיב המפקח "ההוא
מ'בריחתו של הנווד' 'חייב להיות מכאן 
מוצא' אמר הגו'קר לנבל'".
"שמעתי שהוא זכה בפרס נובל לספרות"
הוסיף המפקח לפני רדתו מהקו
"זה נכון ?"

קו 58 נוסע להודו.
לפחות מבחינה מנטלית 
ראו השיר היפהפה של
ג'יימס טיילור
In my mind i'm going to Carolina
לפחות כשאיפה. 
בעקבות הבן, הבנים והבנות.
הרחק ממדי הזית, הבלונים המעופפים,
התעברה, החום של הקיץ, הלחץ
של כל הטראומות האופפות אותנו,
עול ההסטוריה היהודית הכבדה
שלא לומר מכבידה.
קו 58 נוסע להודו על גבי הקו הזה
שעושה את דרכו הלוך ושוב בתוככי המדבר
בתוך החלום הציוני היפהפה והקשה.
הוא נוסע מיד.
אחרי הקפה

עלאףשקו 58 הואקואוטובוסאנימשתדללעוףאיתו.

לצאתאיתולארקמתחוםהשיפוטשלירוחם, לצאתאיתואףמגבולותהארץ, לעוףאיתומעברלמגבלותכחהכבידהשלכדורהארץ.

אדםצריךשיהיהלושניפתקים, אמראחדהמוקיםהדגוליםשלהעםהיהודיבכלהזמנים, רבישמחהבונםמפשיסח. בפתקאחדצריךלהיותכתוב : אניעפרואפר. עלהפתקהשניצריךלהיותכתוב : בשביללינבראהעולם.

אנחנוamphibiansאמרתלמידושלרביבונם ( בהפרששלדורות ) . חייםאנובעולםהחומר, אךגםבעולםהרוח.

אנחנוצריכיםלחיותאתהכאןוהעכשיו , החייםהארציים, אךנכוןמפעםלפעםלהביטעלהדבריםממעוףהציפור.

זואחדמתפקידיושלהקו: לשמשכליטיסלמעבר. נכוןלנסותלהביטעלהדבריםמלמעלהבמיוחדבחודשאלול. כשםשנכוןלעשותכךזהלאקל.

................................................................

אתהיושבוממתיןלקו 58, לאהבתחייךאולשיעורשיעבורכבר.

חלקגדולמחיינועוברבהמתנהל.

השאלההיאאואחתהשאלותהיא : מהאנחנועושיםעםזמןההמתנההזה ? אנילמשלכותבאת "עלקו 58" בזמןהזה.

זהלאשהשתעממתימהנוףבנסיעותהלוךושובמירוחםלבארשבעעלהקובמשךכ30 שנה. ההפךהואהנכון. הנוףותנועתהאוטובוס, הנוסעיםהנהגוהפייסבוק, נתנוליהשראה.

חלקמןהזמןהרעיוןהיהלתעדאתמהשקורהמסביב. חלקאחרמהזמןהרעיוןהיהלהפליגלמרחקיםוחלקאחרשלהזמן - כלדברבצהלמתחלקהרילשלשהוכןגםביקום - הרעיוןהיהלהשתעשעולברוחמהחדשותהקשותשלהמציאותהישראליתוהעולמית. מהשישראלאלירזקורא : "אלימותהיש" ו"חרוןהיוםיום".

ובכלזאתהגענולמרותהכל. יוםאחדנכתוב "עלשיריהדרךבזמרהישראליובתרבותהאמריקאית -מחקרהשוואתי".  בינתייםאנחנועוסקיםבסוגיותאחרות...כמולמשלהיכןהנחתיאתהארנק, מהאוכליםלארוחתערב,  מהיהיהב"אחהגדול" , מיגנבאתהאפיקומןלפנישלששנים ? האםהשקינואתהצמחים ? מהקרהלשעוןהשבת ? מיראהאתאפי ? ועודכהנהוכהנהשאלותהרותגורל, גבעותגורל,

הופההולההולההולהוכדומה