ריכוז על קו 58 עד 2/9/18

ריכוז על קו 58 שפורסמו ( עד 2/9/18)

נשלח לפרסום ב2/9/18  - על קו 58 לראש השנה  - לא בטוח אם פורסם

"מה שאתה רואה אינו מה שאתה מקבל".

במידה מסוימת זוהי התמצית של "קו 58"

"לך תבין" אומר דר' ק.

"בסך הכל רציתי להגיע הביתה בשלום"

זוהי התמצית של הסיפור הישראלי.

כל אחד ואחת מאתנו מבינים זאת 

אינטואטיבית מכח העובדה שאנחנו חיים כאן

ונוסעים על קו 58 , כזה או אחר.

בזה היופי של החיים בארץ.

יש כאן שילוב של דברים שמובנים לחלוטין

מאליהם מצד אחד ומיסתורין

מן העבר השני.

שנה טובה לנוסעי הקו, להולכי הרגל 

ולכלל היושבים בציון

נשלח לפרסום ב20/8/18

קו 58 נוסע על קו התפר

התפר שבין מציאות לדמיון

בין צפון לדרום

מזרח ומערב

בין המרכז לבין הפרפריה

קו 58 נוסע על קו התפר

התפר ביני לבינך

בין הגשם לבין הרוח

בין הכאן ועכשיו

לבין המחר

קו 58 נוסע על קו התפר

התפר שבין העיר למדבר

בין ימות החול

לבין השבת

בין הרצוי למצוי

קו 58 נוסע על קו התפר

התפר שבין המציאות

לבין החלומות

נשלח לפרסום ב13/8/18 – ייתכן ופורסם ב16/8/18

בטור הקודם הבטחתי "מבצעים" בהם "יתארחו באולפן"  - קרי בבית המדרש שעל "קו 58", דמויות כגון ש"י עגנון, רבי נחמן מברסלב ואחרים לקראת חגי תשרי הבאים עלינו לטובה. אנחנו פותחים את "מבצע השידורים המיוחד" בדברים של  רבי מנחם מנדל מקוצק:

שתיקה  

 - היפה שבקולות.

------------------------------

"דרך ארץ קדמה לתורה"

(תנא דבי אליהו פרק א)

- כשם שמן ההקדמה לספר, ניתן לעמוד על תוכנו, כך מתוך התנהגותו והליכות דרך הארץ של אדם, ניכרת מהות התורה שבו.

-------------------------------

רצוני שלא תחטאו,

לא מפני שאסור לחטוא,

אלא מפאת חוסר פנאי לחטוא.

-----------------------------

מטבע האדם, להעריך את זולתו

לפי מידותיו הוא.*

הרבי מקוצק, אחד ממקורות ההשראה של אברהם יהושע השל, הוא אוצר בלום של הגיגים תורות ותובנות על החיים מנקודת מבט שבה הערך העליון הוא ערך האמת. בהתייחס ל"אמת", בפרפרזה  על דברי תלמיד אחר של הקוצקר  - בוב דילן - בעניין קרוב־אחר  אפשר להוסיף "Whatever that means" - קרי יהא אשר יהא פירושו של הדבר. תורת הקוצקר היא בבחינת ראשיתה של דרך, קושיה, אפשר לומר,  כמעט ללא סוף . והדברים ראויים  לעיון.

מקורות :

*כל  הציטוטים הם של  

רבי מנחם מנדל מקוצק, בקובץ "כוכב השחר"  שבעריכת שמחה רז, הוצאת יריד הספרים , עמ' 62, 121, 104, ו116 בהתאמה

נשלח לפרסום בחדשות המקום ב6/8/18 ייתכן שפורסם ב 9/8/18

הפעם הראשונה ששמעתי על ישראל אלירז היתה בפינתו השבועית ברדיו של שלמה ניצן. השיר של אלירז שהוא הקריא התחיל בשורה: "התשוקה לחיות באושר נראתה לאבי מופרכת מעיקרה".

נתפסתי.

 "להיות כמו כולם", המשיך שלמה להקריא, "לא היה שורש נחשב בעיניו." ראו את המשך השיר בקובץ "לפני הדלת, מעבר לקיץ" ישראל אלירז, הוצאת הקיבוץ המאוחד עמ' 68.

כשהייתי בתיכון - לפני מיליון שנה - המורה לספרות דרש מאתנו לדעת בעל פה, כמה שירים. מסתבר כי טקסטים שאתה יודע בעל פה, פועלים על התת־מודע, ממילא בדרכים שאינך יכול לשער.

הנסיעה בקו 58 היא הזדמנות נהדרת לשנן, טקסט כזה או אחר כאוות נפשך.

באותה שיחה בין אלירז לחוה פנחס-כהן שהבאנו דברים ממנה ב"על קו 58" שפורסם ב"חדשות המקום" ב6/7/18 אומר אלירז:

"אני רוצה לומר שהשירה, כמו הפילוסופיה, מנהלת חקירה. בחקירה הזאת אנחנו מחפשים את מה שניתן להביע. השירה היא הניסיון האין־סופי שלנו לצבור עדויות. העדויות הללו לעולם תהיינה סותרות ומשלימות זו את זו. החקירה הזאת, מעצם מהותה, לא תגיע לעולם לקיצה. יש לי רצון לומר משהו על רוח האדם בתוך העולם, ולשכנע את הקורא בחקירה המתנהלת. ולזה אין קצה.." ראו בספרה של חוה פנחס-כהן "אסכולה של  איש אחד" דיאלוג עם ישראל אלירז, הוצאת הקיבוץ המאוחד, עמ' 167.

במהלך הנסיעה על קו 58, לכל אחד ואחת מאיתנו ניתנת הזדמנות לנהל חקירה. חקירה בשאלה איך עבר היום ? מה אני רוצה לעשות כשאגיע בין לעבודה ובין הביתה ? מה אני רוצה שיקרה ושלא יקרה, עם חיי ועם חיי קרוביי ? בחלק מזמן הנסיעה אנחנו ישנים אמנם, בוהים בחלל, שטים באינסטגרם בפייס וכדומה,  משחקים משחקים...אך ההזדמנות ניתנת.

הזדמנות לחשבון נפש.

חודש אלול כידוע הוא הזמן בה"א הידיעה לחשבון נפש.

במהלך  החודש - ייערכו מבצעים בבית המדרש שעל קו 58, מבצעים בהם "יתארחו באולפן" דמויות כגון ש"י עגנון ורבי נחמן מברסלב, לצד החבורה "המוכרת" שעל הקו בראשותם של  מרלין ושל מוגלי, כל זאת על מנת להנעים עבורנו את זמן הנסיעה עד חגי תשרי וכן לספק קצת חומרים למחשבה בעניני דיומא

עקבו בדף הפייסבוק של קו 58 

קו 58 הוא הקו שלנו. ( פורסם ב 3/8/18)

יש בקו הזה - בקו הדמיוני - דמויות מדמויות שונות, כל אחת עם תפקיד משלה.

מכיוון שמדובר בקו של כולנו  - כל אחד רשאי להביא איתו לנסיעה - את מה ואת מי שירצה, 

בכפוף כמובן לתקנון ולשכל הישר.

"אני ער לכך", אומר העורך של הקו ברגע של הרהור בינו לבין עצמו, "שלפעמים אני מערבב בין הקו הממשי האמיתי, זה שנוסע הלוך ושוב בין באר שבע לירוחם, לבין הקו הדמיוני. זה חלק מהחן של הענין. הרי כולנו חיים בסרט. השאלה היא רק באיזו מידה ומהו בדיוק אותו הסרט. ניחא. יש גם נהג ונוסעים אחרים לצד שלל הדמויות כך שזו לא רק אחריות בלעדית שלי" מנסה העורך לנחם עצמו.

כל ההקדמה הזאת נועדה  - לטובת הפסקה הבאה. דברים שהעורך בחר הפעם לשתף בהם את הציבור. זכותו. ויובהר - כל אחד, כפי שאמרנו, רשאי להביא איתו לקו  מה שהוא רוצה ומי שהוא רוצה.

"לחיות כיהודי משמע: להרגיש בכול את הנשמה, זו של הזולת וזו של ישותנו אנו. ונשמה צורך עליה היא. כל דבר שיש בו רוח חיים מלא כיסופים לתיקון. כפתילות הנר להדלקה ממתינים אנו למעשה שיש בו פורתא של כוונה טהורה, קורטוב של התעדנות.

הנשמה שבנו אינה עשויה למצוא קורת רוח בשובע גשמי בלבד. בכל אחד מאתנו מהבהבים  געגועים לשבתיות. וכל מי שכובל וכובש את הגעגועים האלה, ונותן לכוחות הנשמה להתפזר ללא טוב, לא רק שהוא מטיל זוהמה בנפשו, אלא נותן יד לחורבן העולם. כי הנשמה שהתנוונה היא אם כל חטאת ומקור כל הזדונות. וכל הפגעים הרעים, כגון: שנאה, גאווה וקנאה, נובעים מרוחו של האדם." 

א.י. השל ,מתוך  "פיקוח נשמה,מכבשונה של ההוויה היהודית", בקובץ "אלוהים מאמין האדם", בהוצאת כנרת זמורה ביתן דביר, בעריכת דרור בונדי, עמ' 49 

נסיעה טובה

הערות תגובות וכדומה נא לgoodmnj@gmail.com

על קו 58 שפורסם ב13/7/18

יש גם מקום לסיפורים קשים על קו 58

כמו הסיפור הבא :

" פעם כשדיבר רבנו [מדובר ברבי נחמן מברסלב] מדרכי ה' הנעלמים ומעִניין שאין שום שכל להבין נפלאות דרכי ה' - סיפר שהיה יהודי עני אחד מטופל בילדים, שהיה שוכר כל שלוש שנים את בית המרזח ('רענדר') מהפריץ, והיה דר שם ומתפרנס ממנה, וכך היה שוכרו שנים רבות. ובכל שלוש שנים, כשנגמרה השכירות והכריז הפריץ על שכירות המרזח, לא שכרוֹ אף אחד אפילו מהנכרים, כי ידעו שיהודי זה היה עני ומטופל בילדים וריחמו עליו, כי ידעו שמזה מקור פרנסתו. אולם שנה אחת בא יהודי אחד והפריז על הסכום ושכר הוא את בית המרזח, ונאלץ היהודי העני לצאת משם באמצע החורף עם בניו הקטנים. היהודי הזה, ששכרו - לא היו לו שנים רבות ילדים, ובאותה שנה ששכר את בית המרזח וקיפח את העני, נולד לו בן זכר. והיה הדבר לפלא, שלא די שעשה עוולה לעני כזה, עוד זכה לבן זכר לאחר שנים רבות שלא היו לו בנים...וסיים רבנו : וכך מנהיג הקב"ה את עולמו^ !

אני לא מבין את הסיפור הזה. אני גם לא מבין את הדיון סביבו של הרב שג"ר בשני הספרים שבכתביו שהוא מופיע (פרק הסיום שבכרך ב "לשיעורים על ליקוטי מוהרן"  עמ' 467 -468 והפרק הראשון בקובץ שנקרא "איש חי באמת" עמ' 18-17^; שני הספרים בהוצאת ישיבת שיח יצחק - מכון כתבי הרב שג"ר)

אז למה להביא אותו  כאן על קו 58 ?

הסיבה די פשוטה. 

חלק ניכר מהמנהיגים בכל התחומים, לרבות התחום המדיני, הכלכלי והרוחני מאכילים את הציבור לוקשים.

רבי נחמן והרב שג"ר בעקבותיו - אינם נוהגים כך.

פרק ב' בספר של השל שביידיש "קוצק במאבק למען חיי אמת", דן בשאלת האמת.

בדרך הקשה במסע אחר תפיסה כלשהי של הסיפור לעיל, אחת התחנות תהיה אותו פרק ב'. 

לעת עתה נכנס  קו 58 לבסיס בדרך הביתה...

על קו 58 שפורסם ב 6/7/18

מישהו במחסן הספרים ראה "ירו" - והוא לא המתין ל"חם" השלים בעצמו את ה"שלם" החסר ושלח את ספר שהזמנתי לירושלים במקום לירוחם.

וכך ספר שהזמנתי בסוף שבוע הספר השנה הגיע אלי אחר חודש ימים, במשלוח שני.

"אסכולה של איש אחד", קוראים לספר ומדובר בסדרה של שיחות של חוה פנחס כהן עם ישראל אלירז, שיחות שנערכו כמה שנים לפני שאלירז הלך לעולמו.

כהקדמה להמשך נבהיר כי במורפיקס מתרגמים את "פרגמנט" ל שַׁבְרִיר, רְסִיס; קֶטַע, פְרַגְמֶנְט; חֲתִיכָה

"לפי טעמי" אומר אלירז"...השיר הוא אוסף של פרגמנטים. השיר אינו יכול להיות שלם, בבחינת יחידה שלמה עם התחלה, אמצע וסוף. השירה בכללה, מבחינת הצורה, היא אוסף פרגמנטים של יש ושל העדר, והקורא צריך להשלים את החלקים החסרים. בזה איני אומר" מוסיף אלירז, "שהשירה היא אוסף מקרי. הפרגמנטציה היא טבע השיר שאני נמשך אליו. השיר במהותו הוא הערוֹת, הוא מבקש מהאחר לקחת קצה ולהתפתח איתו. הייתי  אומר שאנחנו המשוררים בעצם מעירים הערות על תולדות טבע האדם ועל תולדות העולם, ואין בכל החתיכות הללו משום חידוש, כי הן נמצאות כל הזמן נגד עינינו, טבע האדם ודרך העולם הם פרגמנטריים מעצם טבעם".*

ירוחם היא סוג של שבריר

קו 58 הוא סוג של שבריר

מכאן שירוחם וקו 58 הם סוג של שיר

הרי ידענו את זה תמיד.

​לתגובות הערות וכדומה: goodmnj@gmail.com​

​*חוה פנחס-כהן, אסכולה של איש אחד, דיאלוג עם ישראל אלירז, הוצאת הקיבוץ המאוחד, עמ' 165​

קו 58 שפורסם ב29/6/18

אלמלא קו 58 היו החיים קודרים יותר.

תארו לכם  - ללכת ברגל עד באר שבע ?!

בחום המדברי.

אלמלא קו 58 - היינו צריכים להמציא אותו

גם על מנת להגיע בסופו של דבר 

לבאר שבע בתחבורה ציבורית 

וגם על  מנת להרגע מטרדות היום

יום שמציקות לנו יום יום

אלמלא קו 58 היו המצוקות שהזמן

גרמן עומדות באויר כמו בחדר

בבית עשוי בטון שהמזגן בו התקלקל

מזמן. יש אמנם איזה מזגן שם 

על הקיר אבל זהו קישוט, אפילו

לא המלצה, שלא לומר מליץ יושר

ליצרן שחזק הרבה יותר בשיווק

מאשר בייצור.

אלמלא קו 58 היו כאן על הדף, עוד פרסומות

ואולי לא, אולי טור של מישהו אחר

"כל ביקורת טובה" אמר השל 

מתחילה בביקורת עצמית".

אבל במידה באבא.

הכל במידה

על קו 58 שפורסם ב 22/6/18

יש לי חדשות לכל הקוראים
תקופת הבחירות תחלוף.
ובמהלך הבחירות, כשתעלו על הקו, לא תדעו, שמסביב יהום הסער.
אין כניסה לקו , למועמדים, למועמדות, לתעמולת בחירות ולכל דבר שקשור לבחירות.
כי קו 58 הוא מה שמאחד אותנו. איך היינו מגיעים לבאר שבע בלעדיו ? כיצד היינו ממתינים בתחנה, מביטים בשעון ומבינים ששוב פעם הקו מאחר או לא מגיע או עבר זה עתה ?
בחירות הן אמנם הספורט הלאומי אצלנו. יש אולימפיאדות מקומיות וארציות שמוקדשות לספורט הזה.
אבל כפי שיכולתם להבין - אם הגעתם עד כאן - וזה לא היה רחוק מדי נכון ? - קו 58 הוא לא טיפוס ספורטיבי.
תנו לו את השגרה, פעם בכמה זמן - פנצ'ר זה מקסימום האקשן שהוא יכול להכיל.
קו 58 הוא האב־טיפוס של השגרה, הכלים בכיור והכביסה בגיגית, הילדים לגן ולבית הספר, ואנחנו לעבודה, יום חמישי, וערב שבת ושבת. 
וכיצד היינו זוכרים שלמעשה חיים אנו בארץ הקודש, אלמלא בית המדרש שעל הקו.
יום יום מסיע אותנו הקו הזה בדרכנו לבאר שבע ובחזרה הביתה; זה לא אומר שאנחנו יודעים באמת לאן פנינו. רבים עוסקים לפרנסתם - במלאכת השכנוע - "לעשות את מה שמעולם לא נעשה, לנצח מה שאף פעם לא נוצח, בינתיים החיים ממשיכים מסביבנו" ( בוב דילן ב "הכל טוב אמא - אני רק מדמם").
זהו אם כן סיפורו של הקו, קו 58, או לכל הפחות חלק מהסיפור לעת עתה.

על קו 58 שפורסם ב 15/6/18

לכבוד שבוע הספר, חודש הקריאה או מה שתרצו - דברים של דוד וינפלד באחרית דבר לקובץ של שירים של צ'סלוב מילוש "אור יום":

"בצעדיו העצמאיים הראשונים במערב , התקרב מילוש, אם כי באורח מסויג, אל חוגי המהגרים הפולנים ופירסם את 'הרוח השבויה' ( 1953). ספר זה הקנה לו פרסום רב ותורגם לשפות רבות...בראש הספר מובא מוטו, משמו של חסיד זקן המופנה גם כנגד יריביו וגם כנגד עצמו:

אם שניים רבים ואחד מהם צודק ב55 אחוזים, זה טוב מאוד ובן אדם לא צריך להרעיש עולמות בגלל זה. ומי שצודק ב־60 אחוז ? זה יפה מאוד, מזל גדול שמן הראוי לתת עליו שבח והודיה להקב"ה! ומה להגיד על הצודק ב75 אחוזים ? חכמים אומרים שזה חשוד מאוד. נו, ומה עם הצודק ב 100 אחוז ? אחד שאומר שהוא צודק בכל מאת האחוזים, הרי זה חמסן מתועב, גזלן נוראי, גדול הנבלים.

זה ספר המתאר - בברק סגנוני ובמיזוג של צלילות ראייה, פאתוס סלאבי, רגישות של משורר, פרספקטיבה של היסטוריון ועין של רפורטר * - את אקלים המחשבה של פולין  המשתקמת מהריסותיה."^

הפעם הקשר היחיד לקו 58 הוא שבחרתי להביא את הדברים בטור "על 'קו 58'".

ג'ף

* כתב שטח בעיתון

^דוד וינפלד, אחרית דבר (א), "אור יום" מבחר שירים של צ'סלוב מילוש בתרגום דוד וינפלד, הוצאת אבן חושן הוצאה לאור בע"מ עמ' 383-382

שלושה מקבצים על קו 58 ועוד משהו ( פורסם משובש לחלוטין לא כפי שמופיע כאן ב080618)

מבט מהתחנה

נוף מדבר
נווה מדבר
קפה מר
תה מתוק
חמישים
ושמונה

קו 58 ישן שנת ישרים
על מה הוא חולם ? על קווים מקבילים ?
קווים נפגשים ? על קווים אדומים ? 

קו 58 עוצר על שפת הכנרת.
קו 58 עוצר על שפת המכתש.
קו 58 חונה על שפת המדבר.

קו 58 מקדם את פניו של הנוסע המתמיד הבוקר כך : "בוקר טוב גודמן. 

דע לך שאני קו א פוליטי. אני מסיע אנשים ללא הבדל דת גזע או מין."

 "טוב לדעת" משיב הנוסע. 

על קו 58  ( פורסם ב1/6/18)

נדמה לי שעוד לא עניתי על השאלה : מה ל"קו 58" ולבית מדרש. 

אחרי שבדקתי בטורים הקודמים ראיתי שהשאלה אמנם נשאלה אך לא ניתנה אליה תשובה ממשית וממצה. כתבתי בטור קודם

" הנסיעה ב"קו 58" היא הזדמנות לחשוב על דברים אלו ואחרים. במובן הזה - "קו 58" הוא מעין בית מדרש. נרחיב על כך בטור הבא."

הנה , "הטור הבא":

בסידור אנחנו מוצאים נוסח של "אלו דברים", על בסיס דברי חז"ל במסכת שבת  שאומר כך:

אלו דברים שאדם אוכל פרותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא. ואלו הן: כבוד אב ואם, וגמילות חסדים, והשכמת בית המדרש שחרית וערבית, והכנסת אורחים, וביקור חולים, והכנסת כלה, ולוית המת, ועיון תפילה, והבאת שלום בין אדם לחברו ובין איש לאשתו - ותלמוד תורה כנגד כולם 

תלמוד תורה כנגד כולם. אני רוצה לטעון שאנחנו היום זקוקים לתלמוד תורה במובן הרחב ביותר של מונח זה. למה הכוונה ?

.

אברהם יהושע השל, בדרשה שנתן לקהילת יהודי אוטאווה שבקנדה בסוף שנות הששים של המאה הקודמת אמר:.*

"אחד משורשי החוויה היהודית הדתית", אמר השל , "הוא פתיחות למה שקורה בעולם...

פתיחות למה שקורה בעולם...."

ככלל, היהדות הדתית בארץ הינה עולם סגור ומסוגר, אין כמעט יוצא ואין בא. בנאום שנשא השל  בביקורו הראשון בארץ בשנת 1957, בכנס של ההסתדרות הציונית העולמית לציון עשור להקמת המדינה תיאר השל כך את הדברים:

שערי הדת סגורים. אין יוצא ואין בא. אלה שבפנים אינם דואגים לעומדים בחוץ. ואלה שבחוץ אינם מבינים את העומדים בפנים. נעלו את הדלת בפני הדופקים. גם אנשי תשוקה נלאו למצוא את הפתח. רווחה השיטה בחיי ישראל האומרת, או שתקבל הכול או לא כלום. תפסת מועט לא תפסת. אבל מכיוון שרק מועטים מוכנים לקבל את הכול, דוחפת השיטה הזאת את הרוב המכריע של האומה באמת הבניין.^ השיטה הזאת אינה רוצה לוותר על קוצו של יוד, אבל מוכנה לוותר על המוני ישראל. **

הפתיחות שהשל דורש מאתנו אינה פתיחות בבחינת "קירוב", לקרב יהודים לעולם הדתי בנוסח של העולם החרדי או בנוסח של הציונות הדתית. בראש ובראשונה הדרישה לפתיחות של השל מופנית אל אנשי העולם הדתי בבחינת: היו פתוחים לעולם כפי שהוא היום - במאה העשרים ואחד על מעלותיו ( הטכנלוגיות ) ועל מגרעותיו ( החברתיות והמוסריות). היהדות של השל היא יהדות לא דוגמטית. 

הדברים, אני יודע דורשים הסבר והרחבה נוספים. אלא שקו 58 נכנס כבר ליישוב והגיע הזמן לרדת מן האוטובוס אז...המשך יבוא

הערות תגובות וכדומה תתקבלנה בשמחה לgoodmnj@gmail.com או לדף הפייסבוק של קו 58 ברשת

*https://www.youtube.com/watch?v=JpIhkpsbTk4&t=795s

^.בהערת שוליים כאן מופיע: "כך דחה שמאי את הגר שביקש להתגייר כאשר הוא עומד על רגל אחת. בעוד שהלל לימדו 'מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך' וגיירו, וראו שבת לא, ע"א" 

  **א.י השל, "ייחודו של הקיום היהודי", ב"אלוהים מאמין באדם", תרגם וערך דרור בונדי, בהוצאת כנרת זמורה ביתן דביר, עמ' 136

על קו 58 ( שפורסם  ב25/5/18)*

פעם חשבתי שאם אמנם אין בידי "קו 58" להועיל לציבור הכללי, למדינה, יש בו, לכל הפחות כדי להועיל לנוסע המתמיד. הנוסע המתמיד הודיעני זה עתה שהוא נפרד מקו 58. נותרתי לבדי. בוהה במציאות; מתמודד עם החום; חוגג את נצחון הפועל באר שבע; מביט בנוף החולף מבעד לחלון ...תוהה היכן טעינו ? ומתי אוכלים ? ומה אוכלים ? מתייצב מולי המלצר ושואל: "ההזמנה הרגילה ?" ואני אומר לו : "כן, המבורגר,צ'יפס עם הרבה קטשופ ודיאט קולה". "כמה זמן נותר ?" שואלת אותי הנוסעת לידי. "כרבע שעה" אני משיב, מתוך הנחה שהיא מתכוונת לשאול כמה זמן נותר לנסיעה הזאת."אתה אופטימי ? " היא שואלת אותי."יותר מתמיד." אני משיב. מכאן הדברים תפסו תאוצה לכיוון ההזוי. פ.ק.ב צנזורים בע"מ נכנסו לתמונה, ונאלצו לבצע פעולות כירורגיות בטקסט כדי לאפשר את פירסומו ברבים. הלהקה הצועדת the marching band  ניגנה מנגינה של מצעד כמו פעם, בלונים בשלל צבעי הקשת הופרחו באויר, מד"א הועמדה לשווא בכוננות, מחירי הפופקורן האמירו. זה המעט שמותר לומר לעת עתה

·         זה פורסם עם טעות סופר בכירורגיות שתוקן לעיל.

על קו 58 לעצמאות תשע"ח      ( 20/4/18)

ראשית לכל תיקון טעות : המשפט האחרון של הטור הקודם יצא משובש. הנה המשפט המתוקן:

"הנסיעה ב"קו 58" היא הזדמנות לחשוב על דברים אלו ואחרים. במובן הזה - "קו 58" הוא מעין בית מדרש. נרחיב על כך בטור הבא."

גיליון השבת האחרון של "שישבת" מוסף השבת של "ישראל היום" הוקדש לתיאור דיוקנן של 70 דמויות מופת בתרבות הישראלית - דמות לכל שנה. המשורר ארז ביטון מדבר באותו גיליון על יהודה עמיחי בראיון שנתן לנעמה לנקסי. הדברים נוגעים הן ליום העצמאות, הן לשירה והן למדבר - ומצאתי בהם, בלי משים, מהרוח הנושבת על קו 58, מהרוח הנושבת ב"בית המדרש שעל קו 58" שנמצא בהקמה- "בהרצה".

אומר ארז ביטון שם:

"המפגש הדרמטי ביותר בינינו התרחש לפני שנים רבות, כשהופענו עם עמוס  עוז בערד, ובתום האירוע חלקתי עם עמיחי מונית חזרה לירושלים. בשלב מסוים בדרך פניתי אליו וביקשתי ממנו שיתאר ויסביר לי מהו מדבר.

עמיחי שתק שתיקה ממושכת, ואז לקח את ידי בידו וכך ישבנו שנינו, דוממים, בלי שהוא הוציא מילה מפיו, הרגשתי שאני מצליח להבין בעזרתו מהו מדבר.

לימים כתבתי על כך שיר:' ידך השותקת/ שרטטה לפניי / נאות מדבר/ ירוק על ירוק. כמו בכלים שלובים/ יד נוגעת ביד/ עברו דרך עיניך/ אלי/ גדולת הדיבר / ופלא / הסנה הבוער'

14 שנה לאחר מותו בשנת 2014, זכיתי בפרס עמיחי לשירה. חנה, אשתו, עלתה לבמה, ואז קרה דבר מדהים: היא הקריאה שיר שלא הכרתי, שעמיחי כתב על המסע הזה שלנו: 'פעם נסעתי / לאורך ים המלח/ עם משורר עיוור. רציתי לתאר לו את המראות / ושתקתי. הוא ראה / הוא הבין'. הדמיון בין שני השירים היה מצמרר, בלתי ייאמן, וחשתי התרגשות עצומה."

חג עצמאות שמח

      ג'ף

על קו 58 "הטור השלישי" - הרביעי אם סופרים את הטור לפסח

מה ל'קו 58' ולבית מדרש ? 

כפי שאמרנו בטור הראשון  - המדיה  - השינויים הטכנולוגיים המופלאים של ימינו משנים את חיינו באופנים שאיננו יכולים להעלות על הדעת. תשאלו את החברה' ממיינד-סט. אנחנו איננו יכולים אמנם להעלות על דעתנו אבל אנחנו חייבים לנסות, וחייבים להתמודד גם עם שהשינויים האקלימיים על גבי הגלובוס , שינויים בטבע ובמזג האויר, וגם עם השינויים בנפש האדם. שינויים בנפש האדם ? יש גבול ללחץ שאדם יכול לשאת.

בעבודתו ההגותית במאה שעברה, העלה אברהם יהושע השל תהיות לגבי כיוון ההתפתחות של האנושות, לאור המהפכות הטכנולוגיות שרק הלכו והעצימו מימיו ועד ימינו. עוד נתעכב אי פה אי שם בטורים עתידיים בהגותו של השל...

בכל אופן, הלחצים המופעלים עלינו, על כל אחד מאתנו, נותנים אותותיהם. בהתמודדות הזאת,

אומרים ההמשוררים ש- שירה עוזרת.

וולאס סטיבנס אמר זאת במפורש: "השירה עוזרת לנו לחיות את חיינו. מדובר באלימות מפנים שנוגדת את האלימות המופנית כלפינו ללא הרף מבחוץ". ישראל אלירז אמר זאת במילים שלו כך, במשתמע בשיר שמתחיל:

"התשוקה לחיות באושר נראתה לאבי

מופרכת מעיקרה"

בהמשך הוא כותב:

"לא שזה הקל עליו את אלימות היש

או את חרון היומיום"

( ההדגשות שלי - אלה מילות המפתח לעניינו )

תורה היא שירה. כך אומרים חז"ל. ראו מאמר של ברוך ברמן ז"ל במגדים* יח-יט שכותרתו "כתבו לכם את השירה הזאת". וראו גם ספרו של אביה הכהן "תפילה לאל חי - מסע הנפש ונשמת השיר בספר תהילים".^

הדברים צריכים כמובן עיון.

הנסיעה ב"קו 58" היא הזדמנות לחשוב על דברים אלו ואחרים. במובן הזה - "קו 58" הוא מעין בית מדרש. נרחיב על כך בטור הבא.

* מגדים בטאון לענייני מקרא בהוצאת מכללת הרצוג - http://herzogpress.herzog.ac.il/ktav.asp?id=1

^ הוצאת ישיבת הקיבוץ הדתי , עין צורים, תשס"ז

 ( 30/3/18  ) "על 'קו 58'" לפסח

"התורה רוצה לכונן את הזיכרון ההיסטורי של העבדות במצרים והגאולה ממנה כזיכרון מתמיד בעם ישראל. מי שבעצמו היה עבד לא יוכל להתעמר בזולתו. תפקיד הסבל והפדות ממנו ביציאת מצרים הוא לכונן תודעה לאומית  שתהיה רגישה לסבל של החלש."

הרב שג"ר, בקובץ "זמן של חירות - דרשות לחג הפסח"  הוצאת מכון כתבי הרב שג"ר, עמ' 49

קו 58' נוסע עם סרט שחור על דש  בגדו.

זה המעט שניתן לעשות במחאה על רצח העם שמתרחש בסוריה.

אני אומר את הדברים על אף הסכנה בפוליטיזציה של הקו. סכנה שהעורך דואג להמנע ממנה עד כמה שניתן. סכנה לאמיתו של דבר לא של פוליטיזציה אלא של זיהוי עם הימין או עם השמאל. זיהוי שהוא אבי אבות כל הטומאות בפוליטיקה הישראלית. זיהוי המאפשר למי שנוקט בו לחדול מלחשוב, להמנע להתמודד עניינית עם טענות הצד שכנגד ועוד ועוד.

ואולי לא ? 

אולי יש קונסנסוס בקרבנו שצריך לעשות משהו נגד הזוועות המתרחשות בסוריה מן הצד האחד עם הכרה מפוקחת שלא נשלח את בנינו לעשות שם סדר תוך סיכון חייהם מן הצד השני.

אז סרט שחור ילבש הקו על דש בגדו.

ונמשיך בנסיעה.

יש עוד כמה עניינים שמצדיקים לענוד על דש בגדנו  סרט שחור - המצב הבטיחותי באתרי הבניה בארץ. זה בושה וחרפה. זלזול גס ובוטה בערך היסודי של כבוד לחיי אדם.

אנחנו מתקרבים לפסח והנסיעה על הקו מתקרבת לסיומה. לא ניתן לענוד  סרט שחור בכל רגע ורגע.גם אם בכל רגע ורגע יש סיבה,  היה זה מאבד מהאפקט של המחאה.

אז נמשיך בנסיעה. נרד בתחנה היעודה. ונזכור את רבי טרפון שצודק לעולם : לא עליך המלאכה לגמור ולא אתה בן חורין להיבטל ממנה.

פסח כשר שמח ומשמעותי

שבת שלום

ג'ף

ניתן לראות עדכונים על 'קו 58' בדף הפייסבוק של "הקו". לכבוד פסח מתפרסמים שם במסגרת "בית המדרש של הקו" הגיגים אודות החירות ממורשתו של אברהם יהושע השל."

https://www.facebook.com/קו-58-1045656872197705

בנוסף מוזמנים להגיב, להעיר וכו' ל goodmnj@gmail.com

על ' קו 58 2 - 2 עד למעון קבוע

אחרי שהטור הראשון יצא לאויר העולם, ללא קושי מיוחד, הגיע הזמן לשאול ( את עצמי בעיקר ) לאן אני רוצה לנסוע עם ה"קו 58" הזה. אחרי שבטור הראשון, סקרנו בקצרה את הולדתו של הקו, גורמים שונים שהביאו להיווצרותו, יהיה זה נכון לסקור כאן, מה קורה עם הקו לעת הזאת.

אולי לפני כן, מילה לגבי הדמויות המאיישות את הקו  - למי שלא מכיר. מאחורי הקלעים  - כמו בכל כתיבה - עומד העורך. על פי רוב הוא אמנם מאחורי הקלעים, מדי פעם הוא מגיח לעולם ב"הערת עורך" כזו או אחרת. יש אומרים שהדמות הראשית בקו 58 הוא מרלין. מרלין מבטאים merlin ולא marlyn. מרלין היה יועץ למלך ארת'ור והכרתי אותו בסרט האחרון שראיתי בארה"ב לפני שעלינו ארצה לפני "מיליון שנה". מדובר בסרט Camelot בכיכובם של ריצ'ארד הריס וונסה רדגרב. כנראה שהסרט הותיר בי רושם עז, אם אני עוד זוכר אותו וכותב בהשראתו. אני יודע שהוא השאיר בי רושם עז, אבל זה נושא לטור אחר.

מלבד מרלין מופיעים בטור, מוגלי, שאין צורך להציגו, אסתר המלכה, הנהג כמובן ( של הקו) , כבוד הרב, ואחרון אחרון חביב ( כמעט ) יוסריאן ( ממילכוד 22 ). מי שירצה לראות את הדמויות האלו בהקשר לקו - יוכל  לעשות כן בעיון בדף פייסבוק שלי  אבל הנה אנחנו בגלגול אחר של "קו 58", בטור בעיתון החדש ישן של חיים וחני  וכל החבורה, כך שייתכן שלהפנות אנשים לפייסבוק לא ממש לעניין. הדמויות תאמרנה את דברם כאן בעתיד. כאן לא 11. ימים יגידו.

לחזור לעניינו - מה קורה עם הקו לעת הזאת.

ובכן עיקר עניינו של הקו - בית מדרש. 

מה ?

בית המדרש שעל 'קו 58' ולפעמים הוא מכונה "בית המדרש של קו 58".

מה לקו 58 ובית מדרש ?

על כך בטור השלישי

על ' קו 58' - 1 עד למעון קבוע

ראיתי שקו 58 מככב לאחרונה בתקשורת שלא בטובתו והצטערתי על כך. הצטערתי על הראליה של הקו מצד אחד - מדברים על הדוחק , האיחורים, העדר הנימוסים של הנוער שממתין בתור , הלכלוך,  אזלת היד של ההנהלה של מטרופולין, היחס לפרפריה ועוד ועוד  והצטערתי על כך שהמקבילה הדמיונית שיצרתי לקו אינה מוכרת דיה.

אמרתי בליבי ננסה לתקן מה שאפשר, קרי את החשיפה של 'קו 58' הדמיוני. הקו נולד בתקופה שהייתי עושה את דרכי על  קו 58  ה"אמיתי" יום  יום מירוחם לבאר שבע בדרך לעבודה שלי. הקו נולד מתוך איזה שעמום בנסיעה, איזה צורך להעסיק את עצמי, מתוך רצון לכתוב, ליצור, להעביר את הזמן, לתעד את חיי וחיי הסובבים אותי, מתוך אהבת המדבר, ומתוך התבוננות במלחמה בין הציביליזציה הטכנולוגית הדורסנית שלנו לבין הטבע האלוהית ( השל ) 

גורם מכריע בהיוולדו של "קו 58" היה הסמרטפון - אוקסימורון לעילא ולעילא וכן "ליבו" - הפייסבוק. את הנסיעות העברתי בכתיבת פוסטים ולפעמים גם בשידורים חיים של הנוף החולף על פנינו.

כמי שנולד בעידן שקדם למהפכת המדיה שאנו נתונים בה, אני יכול - במידת מה  - להעריך את עוצמתה.  נדמה לי שככלל, "המערכות"  - מערכת השלטון במיוחד אך גם מערכת החינוך ומערכת המשפט אינן מעריכות לאשורו את השינוי שמתחולל במציאות חיינו. ניגע במקצת ההשלכות האפשריות של המהפכה הזו בטורים עתידיים.

כאן בירוחם, השינוי הגדול ביותר, שאנו חווים אותו לנגד עינינו - הוא השינוי הפיזי. מסבבינו מקימים עוד כארבע חמש שכונות. כיצד נולד השינוי הזה ומה יהיו השלכותיו  - גם כן בטורים עתידיים אינשאללה.

הגיע הזמן, כפי הנראה לברך את עצמנו - בברכת הדרך, נכלול בברכה זו את העיתון החדש, וכל מי שנוטל חלק ביצירתו. אחרי שעברנו את פורים ו"האביב" עלינו  - אין זמן יותר יותר טוב להתחלות חדשות 

דרך צלחה לכולנו