ההמשך לדברים מהשבוע שעבר:
"האמירה המופשטת גדולתה במקומה, אבל הספרות מחייבת על־פי חוקתה לחזר אחר פכים, ומתוכם, ורק מתוכם, היא מנסה להעלות אמת כלשהי.
תביעה זו, ואם תרצו חוק זה, הם־הם שהחזירו אותי על כורחי אל עצמי. אומרים אנו 'שואה', ומיד עולים המושגים הגדולים: אלוהים, גורל, שכר ועונש, כל תמצית הגותו של האדם. אבל מה נעשה והספרות, גם אם היא רוצה לזעוק ולקרוע רקיעים, מחוייבת תחילה במצוות מעשיות, והמצווה המעשית הגדולה שלה: היחיד. אותו יחיד, שאביו ואמו נתנו לו שם, לימדו אותו את לשונם, העניקו לו מאהבתם, הורישו לו מאמונתם.
יחיד זה, שמפני הרבים נמחק סברו ונהיה לאחד מיני רבים, יחיד זה הוא עיקרו ותמציתו של כל חזיון ספרותי. וברגע שאמת פשוטה זאת ניגלית לך, שוב אין אתה בן־חורין לעסוק בגדולות; אתה למד לשאול בענווה. מיהו יחיד זה שאתה רוצה לנגוע בנפשו, ואם להתיימר , לרדת לשרשו. יחיד זה יהודי הוא. ברצונו או על כרחו יהודי הוא. ביודעין ובלא יודעין נושא הוא בקירבו את מורשת אבותיו, ויש לו לשון והוויה וקמטי־פנים וצחוק ובכי. כיוון שצימצמת עצמך לכדי אמות אלו - כל עניין יהודי הוא יקר לך. ואם סופר אתה, ומלאכת המלים היא מלאכתך, אין לך אלא ללכת אל האמנים הגדולים וללמוד מהם לשון, צירוף ודימוי. ממילא אתה בא לידי השתאוּת על מה שעשו ראשונים, שהכשירו לך כלים והעמידו מסד, כדי שבבוא היום תוכל גם אתה להניח לבנה משלך."*
"האמירה המופשטת גדולתה במקומה, אבל הספרות מחייבת על־פי חוקתה לחזר אחר פכים, ומתוכם, ורק מתוכם, היא מנסה להעלות אמת כלשהי.
תביעה זו, ואם תרצו חוק זה, הם־הם שהחזירו אותי על כורחי אל עצמי. אומרים אנו 'שואה', ומיד עולים המושגים הגדולים: אלוהים, גורל, שכר ועונש, כל תמצית הגותו של האדם. אבל מה נעשה והספרות, גם אם היא רוצה לזעוק ולקרוע רקיעים, מחוייבת תחילה במצוות מעשיות, והמצווה המעשית הגדולה שלה: היחיד. אותו יחיד, שאביו ואמו נתנו לו שם, לימדו אותו את לשונם, העניקו לו מאהבתם, הורישו לו מאמונתם.
יחיד זה, שמפני הרבים נמחק סברו ונהיה לאחד מיני רבים, יחיד זה הוא עיקרו ותמציתו של כל חזיון ספרותי. וברגע שאמת פשוטה זאת ניגלית לך, שוב אין אתה בן־חורין לעסוק בגדולות; אתה למד לשאול בענווה. מיהו יחיד זה שאתה רוצה לנגוע בנפשו, ואם להתיימר , לרדת לשרשו. יחיד זה יהודי הוא. ברצונו או על כרחו יהודי הוא. ביודעין ובלא יודעין נושא הוא בקירבו את מורשת אבותיו, ויש לו לשון והוויה וקמטי־פנים וצחוק ובכי. כיוון שצימצמת עצמך לכדי אמות אלו - כל עניין יהודי הוא יקר לך. ואם סופר אתה, ומלאכת המלים היא מלאכתך, אין לך אלא ללכת אל האמנים הגדולים וללמוד מהם לשון, צירוף ודימוי. ממילא אתה בא לידי השתאוּת על מה שעשו ראשונים, שהכשירו לך כלים והעמידו מסד, כדי שבבוא היום תוכל גם אתה להניח לבנה משלך."*
שבת שלום
ג'ף
*אהרן אפלפלד, מסות בגוף ראשון, הוצאת הספריה הציונית על יד ההסתדרות הציונית העולמית,ירושלים, תשל"ט, עמ' 91-90
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה