אלו דברים לשבת פרשת בהעלותך תש"ף

שיימוס היני, המשורר האירי, זוכה פרס נובל בספרות לשנת 1995,  דיבר באחת משיחותיו על התמונה של הקטר הנכנס לאושוויץ כאחד הדימויים המעצבים של הדור.
היה זה בהקשר לשיר שכתב שנקרא "ספה בשנות הארבעים" a sofa in the forties. השיר מתאר ילדים משחקים ב"רכבת"' כולם ישובים על גבי הספה שבסלון הבית, אחים מגדול ועד קטן. אחד הילדים אוסף את הכרטיסים הדמיוניים ומנקב אותם, כולם מנענים את גופם על גבי הספה לשקשוק הרכבת הנוסעת. היני גדל כילד בחווה פסטורלית באירלנד, כ"שבחוץ" רוגשת המלחמה, מלחמת העולם השנייה. הוא מדבר על הסביבה השלווה העוטפת ומגינה, עולמו המוגן של הילד מצד אחד, לעומת הזוועות המתרחשות בחוץ, הרחק מתודעתו, זוועות המסומלות ברכבת אחרת, הרכבת השחורה הנכנסת לאוושוויץ. זוועות אלו נודעו כמובן לילד רק כעבור שנים כשבגר.
אנחנו חיים היום, בארץ ובעולם כולו, מרביתו בכל אופן, בימים סוערים.
מה אפשר לומר ?
מה צריך לומר ?
מה צריך לעשות ?
בשיחה אחרת של היני, ואולי היתה זו אותה שיחה, הוא מתאר את הדילמה הזאת כפי שתוארה על ידי משורר אחר , W H Auden. אודן שאל - למול מראה של בית שעולה באש - מה צריך לעשות ? היה זה בעידן הטרום שירותי הכבאות, אנשים היו מתארגנים בתור ארוך ובדליים מביאים מים ממקור מים סמוך כדי לנסות ולכבות השריפה. יש כבר באותו התור די והותר  אנשים, אולי הצטרפותו של האדם הנוסף הזה, המשורר, רק תפריע ?

אגב דילמות, אמיתיות או מדומות, סיפר השבוע חבר פייסבוק, את הסיפור הבא על הרב נחום לאם זצ"ל, מעמודי התווך של "האורתודקסיה המודרנית" באמריקה שהלך לעולמו השבוע. אני מביא את הדברים בתרגום שלי :

"סיפר לי פעם הרב לאם שנכנסו אליו תלמידים, למשרדו בישיבה והלינו על כך שהרב פלוני, מורה בישיבה אוניבריטי, אמר להם שאסור לתרום דם שמא הדם יגיע לגוי.

הרב לאם קרא לרב פלוני למשרדו ושאל אותו: 'האם נכון הדבר ?'. הרב פלוני הכחיש. 'זה לא נכון' אמר. מה שהוא אמר היה ש'הוא לא בטוח אם ההלכה מתירה זאת'. סיפר הרב לאם שאמר לרב פלוני כך:

'אתה לא בטוח ? אתה לא בטוח ? תקשיב טוב ! תדאג לכך מייד שתהיה בטוח וצא מהמשרד ותאמר לתלמידים שלך לתרום דם לכל בן אדם לרבות גוים !'"

השבוע, הופיע  בynet מאמר של הרב נפתלי רוטנברג יבדל"א אודות המצב היום בעולם. כותב הרב נפתלי כך בפתיחת הדברים :

"מצב האי-ודאות הוא שעתם הגדולה של אנשי הוודאות התמידית: יום-יום בחודשים האחרונים מוצף השיח הציבורי הגלובלי ב"הסברים" של פעילי סביבה, תיאולוגים, חוזים, נומרולוגים, מדיומים וקוראים בקפה ובקלפים - "למה זה קרה לנו?" ו"מה הטבע או אלוהים מנסה לומר לנו?". הם אומרים לנו שאחרי הקורונה ישתנה יחסנו לסביבה, או לדת, נהיה חומרניים פחות, רוחניים יותר, מוסריים וטובים יותר.

 תופעה זו מובנת ואין לבוא בטענות אל אנשי הוודאות התמידית ולדרוש דווקא מהם לוותר על הזדמנות שיווקית גלובלית של אחת למאה שנה. כמעט כמו למסכות ולאלכוג'ל, יש לסחורה הזאת דרישה בציבור הרחב ויש לכבד זאת. עם זאת, ראוי תמיד לאפשר למי שמבקש לבחון דברים מפרספקטיבה אחרת, לשמוע דברים פחות פופולריים".

להמשך המאמר ראו ב  https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5736610,00.html

אברהם יהושע השל כשדיבר על "בעיית הדור" אליבא דידו, העיר, ש"בעיה אמיתית היא בעיה אישית. אם בעיה כלשהיא לא טורדת את מנוחתך - אם אינה גורמת ללכת לאבד שינה בלילה - אין זו הבעיה שלך - שכח ממנה". בעיית הדור אליבא דידו אגב, היתה השאלה : "מיהו אדם ?".
רשמתי הדברים לעיל בארבע לפנות בוקר באחד הימים השבוע. אי אפשר לומר הכל בבת אחת, ממילא לא צריך. קל וחומר שאי אפשר לפתור את כל בעיות בהנף קולמוס או בבת כאחד. וכדברי רבי

טרפון הידועים:
" לא עליך המלאכה לגמור, ולא אתה בן חורין ליבטל ממנה."

לסיום, ואגב "דימויים מעצבים" ראו הצילום  להלן מהנעשה השבוע בארה"ב:

ראיתי הצילום בפייסבוק ללא ציון שם הצלם, נכון וראוי לתת את הקרדיט למי שצילם ואשמח לעשות זאת בעתיד כשיוודע שמו/ה.

שבת שלום

    ג'ף