שמעתי פעם, באיזה בית מדרש חסידי, "שכל אחד צריך ל'תיבת נח'", למקום שאפשר לשהות בו, מוגן בפני "המים הסוערים" שבחוץ, מקום שאפשר בו, להקשיב ולהתבונן, פנימה ( לתוך עצמו ) והחוצה ( לנעשה בעולם).
השירה, על פי משוררים ואנשי ספרות היא לעתים בגדר תיבה שכזו.
השבת, לפי השל בספרו על השבת, היא "ארמון בזמן" ומעין "אי בזמן". וכן , אפשר לראות בשבת גם סוג של "תיבת נח".
לצד הקשבה והתבוננות , זקוקים אנו לחשיבה ביקורתית.
וכך כותב השל בנושא זה, בתחילת ספרו "אלוהים מבקש את האדם" :
"ביקורת הדת חייבת לחול לא רק על טענות היסוד שלה, אלא על כל משפטיה, בלי יוצא מן הכלל. הדת נתונה לסכנה של השחתה מבית ושל סילוף מחוץ. כיוון שהיא מרבה לקלוט רעיונות שלא צמחו בקרקע הרוחנית שלה, יש צורך להבחין בין האותנטי מכאן לבין המדומה או המזויף מכאן. אמונות תפלות, גאווה, צדקנות, דעה קדומה שלילית וגסות עלולות לטמא את המסורת הנעלה ביותר. האמונה נוטה בשעת קנאתה להיהפך לחוסר סבלנות ולשנאת חינם. מכאן שהביקורת מצד התבונה, האתגר והספקות שמעמיד האדם שאינו מאמין עשויים לסייע לשלמות האמונה יותר מאשר הסתמכותו הפשוטה של האדם על אמונתו."*
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה