הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ זצ"ל, בדבריו על פרשת השבוע בספר "חיי עולם" מדבר על אחד הנושאים החביבים עלי: התזמון.
וכך אומר הרב עדין:
"הפרשה הקודמת נגמרת בדבר תמוה: 'ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו'. הייתכן ? אדם יכול להיות עם זיכרון טוב יותר או פחות - אבל אדם כמו יוסף וסוג כזה של סיפור לא אמורים לשכוח כל כך מהר. מה קרה לשר המשקים ? מדוע הוא היה צריך לחכות עד ל'מקץ שנתים ימים' ?
הרבה מהעניין", אומר הרב עדין, " ברמה הפשוטה ביותר, הוא שאפילו אם שר המשקים רוצה לעשות מעשה לטובתו של יוסף - הוא צריך למצוא ההזדמנות הראויה לכך, וזה לא דבר כל כך פשוט. לוקח זמן עד שיש הזדמנות כאשר המלך מבקש עצה, ובינתיים הדבר נשכח מהלב. בספר נחמיה (פרק ב) ישנו סיפור על שר משקים אחר, נחמיה בעצמו, שנמצא במצב דומה. הוא שמע את הסיפור על ירושלים החריבה כבר לפני זמן, והוא רוצה לבוא ולעזור, אבל הדבר איננו ביכולתו. נחמיה לא פונה למלך ומבקש ממנו:' אדוני המלך שלח אותי', משום שגם אצלו יש בעיה של תזמון, וגם שם מגיע הרגע, שבו 'ולא הייתי רע לפניו'; המלך במצב רוח טוב, אפשר להגיע איתו לשיחה - ואז הוא יכול להציע את ההצעה מתוך סיכוי שהיא באמת תתקבל.
בסיסם של שני הסיפורים הללו עומד על כך שדברים מחכים להבשלה, מחכים לזמן המתאים עבורם להתרחש - ואז הם יכולים לקרות. פנימיות העניין היא, שלכל דבר ולכל התרחשות, יש איזשהו זמן בו הם אמורים לקרות - ותפיסה זו נמצאת גם ברש"י וגם במדרשים. הבנת העניין חשובה להבין השתלשלות של דברים לא רק בתנ"ך, אלא גם במקומות אחרים."*
"דברים מחכים להבשלה" מזכיר לי שני אפוריזמים של קפקא:
"כל טעויותיו של אדם הן קוצר־רוח, קיטוע בלא עת של השיטתי, גידור לכאורה של דבר שלכאורה."
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה