שמעתי פעם כי מי שלא כואב את כאב האנשים, לדתי אינו יכול להיחשב.
ושמעתי פעם שכדי להבין משהו לאשורו צריך לשמוע אותו בשתי שפות שונות, לפחות.
"או שהכל קדוש או ששום דבר לא קדוש."
אלו דברים של יהודה עמיחי, בראיון באנגלית להנרי לימן.
כאן צריך לומר כנגד, שהכל נכון כמו גם היפוכו של דבר, תלוי בהקשר.
יש שירים שהוא מקריא בתרגום לאנגלית ויש שירים שלא יכול היה להסתפק אך בתרגומם ונזקק לומר אותם בשפת המקור, שפת הקודש.
שיר כזה הוא "קוטר הפצצה".
הסבל אינו יודע גבולות.
כמו ארוחת בוקר טובה בחופשה במלון,
יש בו משהו מאחד ומפריד כאחד.
שיר כזה - ואולי קטע שיר - מתחיל: " עוד לא אמרתי את המילה האחרונה".
הערות לסיום: את "קוטר הפצצה" מצאתי ברשת.
את השיר האחרון שעמיחי הקריא בראיון איתרתי אחר חיפושים ברשת; מדובר בשורות מתוך הפואמה : "מסעות בנימין האחרון מטודילה " שהופיעה בספרו של עמיחי "עכשיו ברעש".
מומלץ להאזין לדברים בראיון בלינק להלן
שבת שלום
ג'ף
https://www.youtube.com/watch?v=m-SyD56wHZo
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה