אלו דברים לשבת פרשת קדושים תשפ"ב

 דברי הקדמה: במהלך השבת שעברה עלה בדעתי להביא באלו דברים את קטע הדברים שלהלן של צ'ארלס סימיק. אחר כך נזכרתי שהשבת היא שבת פרשת קדושים. האם זה מה שצריך להביא לכבוד פרשת קדושים ? שאלתי עצמי. אולי כדאי להתרכז בדברים פחות קשים. ואז נזכרתי באזהרותיו של ליבוביץ להלן והחלטתי להביא בהדי הדדי את הדברים

כותב סימיק במסה אוטוביוגרפית על קשריו עם ארץ מוצאו סרביה

"'איננו רוצים לחיות איתם יותר', היו אומרים לי חברים. הם רצו הפרדה טוטלית מהקרואטים ומהבוסניים ובעת ובעונה אחת רצו גם סרביה שתכלול את כל האזורים בהם חיו סרבים מאות בשנים. כשהסבתי את תשומת ליבם לכך שהפרדה זו לא ניתנת להשגה ללא שפיכות דמים, כעסו הם מאד עלי כיוון שהם היו אנשים הגונים שהתנגדו לאלימות. הם פשוט לא הסכימו לקבל את העובדה שמנהיגיהם והמדיניות בהם כל כך תמכו יובילו בהכרח לטבח.

'כיצד אתם יכולם לנתק עצמכם כשאתם כל כך מעורבבים זה בזה ? שאלתי אותם ולא קבלתי על כך תשובה ישירה. זכרתי את ה-תערבות האתנית שהיתה בשכונה שלנו בבלגרד ולא יכולתי לדמיין שמישהו ממש ינסה  לבצע משהו כזה כל כך מרושע. בנוסף, אהבתי את ה-תערובת הזו. רוב חיי ביליתי בתרגום שירה מכל פלך שביוגוסלביה. היה לי מושג כלשהו לגבי התרבויות השונות ולא יכלתי לראות יתרון כלשהו בלחיות בגטו עם 'אנשי שלומנו' בלבד.

הייתי, כמובן נאיבי. לא הבנתי את ה'ערך המוסף' העצום שיש אצל לאומניים לחוסר אנושיות ולברוטליות.   בנוסף, לא תפסתי את מידת אטימותם לשיקולים תבונתיים.  הצבעה  על התוצאות הבלתי נמנעות של מעשיהם לא הזיזה להם כיוון שהם סרבו להאמין בקשר סיבתי.

הקטע המקומם לגבי כל לאומנות, הוא שאין היא מבינה שהיא תמונת ראי של לאומנות אחרת ושמרבית הצהרותיה נשמעו כבר במקומות אחרים ובזמנים אחרים. בטוחים באתנוצנטריות שלהם, בטוחים בעליונותם, אדישים  לשיקולים תרבותיים, דתיים ופוליטיים של שכניהם, כל שהיו  זקוקים לו בשנת 1990 היה מנהיג שיוביל אותם לאסון."*

"והתקדשתם והייתם קדושים כי אני ה' אלוהיכם, ושמרתם את כל חקֻתי ועשיתם אותם, אני ה' מקדשכם...והייתם לי קדשים, כי קדוש אני ה''.

אומר ישעיהו לייבוביץ:

"אלה הם צווים וייעודים נעלים ביותר, ועם זה אין כמותם פסוקים, ביטויים וניסוחים המסוכנים יותר מבחינת האמונה. שהרי הם ניתנים להתפרש, וכך פורשו - בשגגה, ולפעמים גם בזדון - כאילו יש בעם ישראל מטבעו משהו שמַקנה לו משמעות של קדושה. תפיסה זו משחררת את האדם מישראל מן האחריות, ומקנה לו בטחון לגבי דברים אשר אסור שיהיה האדם בעל בטחון לגביהם, משום שהם מן הדברים שהם מגמה ותכלית וחיוב ומשימה ופרוגרמה, ואינם נתונים. הפיכת מושג הקדושה, כתפקיד וכמשימה המוטלת על עם ישראל, לתכונה המושרשת וטבועה בעם ישראל - זו הפיכת האמונה לעבודת אלילים."^

שבת שלום

ג'ף

*צ'ארלס סימיק, במסה שנקראת "The Renegade", בקובץ "החיים של  דימויים" ( The Life of Images ), בהוצאת  Harper Collins , כל הזכויות שמורות לצ'ארלס סימיק,  עמ' 250 -251, התרגום שלי - ג'ף

^י. ליבוביץ, הערות לפרשיות השבוע, הוצאת אקדמון, עמ'  78-77

מתוך הביוגרפיה על אדמס ( של מקללו )

 

"[ Samuel ] Johnson said when he sat upon his throne in a tavern, there he dogmatized and was contradicted, and in this he found delight. My throne is not a tavern but at my fireside. There I dogmatize, there I laugh and there the newspapers sometimes make me scold; and in dogmatizing, laughing, and scolding I find delight, and why should not I enjoy it, since no one is the worse for it and I am the better."

John Adams, quoted in "John Adams" by David McCullough, Simon and Schuster, p.589

אלו דברים לשביעי של פסח - ולשבת פרשת אחרי מות תשפ"ב טיוטה

פ ר ס פ ק ט י ב ה

"זה מה שצריך גודמן" אני אומר לעצמי.

זה מה שקשה לקבל עם הפצצות פיסות המידע החיוניות והמיותרות שנוחתות על מי שקשור הרבה יותר מדי למדיה בעידן הזה.

פרספקטיבה זה מה שקבלתי ביומיים בחול המועד כשהייתי מרותק לביוגרפיה של דוד מקללו על הנשיא השני של ארה"ב ג'ון אדמס.

גדלתי כילד עם הסיפור של המאבק לעצמאות של האמריקאים. להודות על האמת, הכרתי את הסיפור אך כילד, בספרים שנכתבו באנגלית לילדים אמריקאים. כשעליתי בגיל 12 הפסקתי כמעט כליל לעסוק בנושא, לקרוא עליו או ללמוד אותו.

באקראי, ככל שיש דבר כזה ( ואני מפקפק בכך ), ערב החג שלחה לי גיסתי עותק מהביוגרפיה הזאת שמצאה באחת מספריות הרחוב שבירושלים.

שמעתי על אדמס וגם על אשתו אביגיל אבל לא הכרתי כלל את סיפורם.

יש אנשים שאומרים לנו: "שום דבר אינו מובן מאליו".

זהו אחד הלקחים שאני לוקח מהסיפור של אדמס והמהפכה האמריקאית כפי שהוא מסופר על ידי מקללו.

כילד, אתה שומע אגדות.

יש גרעין של אמת באגדות, אך לרוב הקשיים שבמציאות החומרית היום יומית, קשיי המחלות, הרשעות, האטימות, הקנאה התאווה והטמטום שמלווים את הוויה האנושית ( וכאן "גולשים" למציאות הרוחנית )  - כל הדברים האלה אינם באגדות.

ובכל זאת בדרך פלא, ידם של האמריקאים היתה על העליונה ובזכות עזרה מחבריהם הצרפתיים ( הכוונה בעיקר לסיוע מהצי הצרפתי ) הם הצליחו לגבור על הבריטים ולצאת לעצמאות.

אדמס הבין שיש מסתורין בעולם. הוא הבין ש"יצר לב האדם רע מנעוריו" אך לא רק. יש גם אידיאלים של טוב ושל צדק. בנוסף אדמס הבין שעל  מנת להגשים אותם אידיאלים בפועל בעולם, צריך לפעמים להילחם. 

לפי בדיקה שלי בויקיפדיה כמעט ואין חומר על אדמס בעברית, ואני לא צופה שהביוגרפיה הזאת תזכה אי פעם לתרגום לעברית. על כל פנים, סדרת טלויזיה טובה נוצרה בעקבות הביוגרפיה וחומר למכביר קיים באנגלית.

אדמס ואשתו היו בין האבות המייסדים הבודדים בארה"ב שמעולם לא החזיקו עבדים. היתה להם "נקודה יהודית" וכנראה יותר מנקודה אבל אי אפשר למצות הכל בטור אחד קצר. ואין צורך בכך.

חג שמח ושבת שלום

       ג'ף

אלו דברים לפסח תשפ"ב

 

הרב שג"ר זצ"ל באחת הדרשות שמופיעות בקובץ "זמן של חירות - דרשות לחג הפסח " אומר :

"יציאת מצרים, העובדה שעם ישראל נלקח מבית עבדים לעם, נועדה לכונן תודעה לאומית של שוויון אוניברסלי. יציאת מצרים מתקשרת כאן עם הרעיון הסוציאלי של השוויון האנושי של הכול, גם של העבד והאמה, אך לא הבהמה. מטרת יציאת מצרים היא לכונן תודעה של פתיחות לסבל ולאומללות של הזולת, והיא היא מקור השוויון של השבת . שוויון זה  איננו תוצר של השביתה האלוקית, אלא קיים בתחום האנושי של השוויון הסוציאלי, וכל מטרת יציאת מצרים איננה אלא כדי לכונן פתיחות זו.

כך אנו מוצאים בציווי על אהבת הגר ושפיטת דין צדק :

וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר, בְּאַרְצְכֶם לֹא תוֹנוּ אֹתוֹ.  כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם, וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם  אֲנִי ה' אֱלֹקיכֶם. לֹא-תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט בַּמִּדָּה  בַּמִּשְׁקָל וּבַמְּשׂוּרָה. מֹאזְנֵי צֶדֶק אַבְנֵי צֶדֶק אֵיפַת צֶדֶק וְהִין צֶדֶק יִהְיֶה לָכֶם  אֲנִי ה'  אֱלֹקיכֶם, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. וּשְׁמַרְתֶּם אֶת כָּל חֻקֹּתַי וְאֶת כָּל מִשְׁפָּטַי וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם אֲנִי ה' ( ויקרא י"ט, לג-לו) .  

המלחמה בעוול מקורה בזכר הסבל שקדם ליציאת מצרים. זיכרון הסבל הזה חושף את האנושי המשותף, ומכאן ההתנגדות לפגיעה בחלש. על כן אין לראות במנוחת השבת רק סימן חיצוני - מנוחת העבד רק מזכירה לנו את גאולת מצרים - אלא העניין עמוק הרבה יותר. התורה רוצה לכונן את הזיכרון ההיסטורי של העבדות במצרים והגאולה ממנה כזיכרון מתמיד בעם ישראל. מי שבעצמו היה עבד לא יוכל להתעמר בזולתו. תפקיד הסבל והפדות ממנו ביציאת מצרים הוא לכונן תודעה לאומית  שתהיה רגישה לסבל של החלש. כשם שב'זכר למעשה בראשית' אנו מצהירים שהעולם כולו שווה לפני הקב"ה, ולכן אין היררכיה ואל לו לאיש להשתעבד ברעהו, כך על ידי זיכרון היציאה ממצרים בשבת הכול זוכים לחירות מכוח החירות של גאולה זו."*

חג שמח ושבת שלום

       ג'ף

*הרב שג"ר, בקובץ "זמן של חירות - דרשות לחג הפסח"  הוצאת מכון כתבי הרב שג"ר, עמ' 49

אלו דברים לשבת הגדול -פרשת מצורע תשפ"ב

בחיפזון יצאנו ממצרים.

ללמדנו שגם דברים "רעים"  ("החיפזון מן השטן" ) יכולים לפעמים להיות "טובים".

קפקא העיר:

שני חטאים עיקריים חטא האדם, ומתוכם נגזרים כל השאר: קוצר־רוח ועצלות. מחמת קוצר־רוח גורש מגן־עדן, מחמת עצלות אינו חוזר. ואולי אין אלא חטא עיקרי אחד: קוצר־רוח. מחמת קוצר־רוח גורש, ומחמת קוצר־רוח אינו חוזר.

פרנץ קפקא, מחברות האוקטבו, תרגום שמעון זנדבנק, הוצאת עם עובד, עמ' 28-27

הרב שג"ר העיר:

"אל השתיקה מצרף רבי נחמן מאפיין נוסף: ההמתנה. הספירה הגבוהה, ספירת הכתר, מתוארת כאן כהמתנה, המוסברת כאן כתנאי לקיום עצמאי של האדם. מצב זה הוא האמצעי הנדרש לתשובה, כניסוחו של רבי נחמן: 'וְהַכָּ"ף הוּא כֶּתֶר, בְּחִינַת אֶהֱיֶה, בְּחִינַת תְּשׁוּבָה...וְזֶה בְּחִינַת כֶּתֶר כִּי כֶּתֶר לְשׁוֹן הַמְתָּנָה'. במצב של 'כבוד מלכים' הווייתו של האדם היא הוויה שאינה שרויה בעצמה אלא עסוקה בתגובה לסביבתה, לכן היא אינה קיימת. לעומת זאת, באמצעות ההמתנה זוכה האדם להוויה עצמית ממשית. המתנה זו היא הפסקת הרדיפה של האדם אחר העולם החיצוני לו, רדיפה שהיא בסופו של דבר ביטוי לחוסר קיום. לכן,  מצב השתיקה שתיארנו אל מול הפגיעה של הזולת איננו מבטא שפלות וגם לא גאווה, אלא תודעה של סבלנות, של חיים במישור גבוה יותר. רצון האדם בשליטה על חייו הוא עצמו ביטוי לחוסר אמונה; לעומת זאת, היכולת לאפשר למציאות  להתרחש , לא להאיץ בה, היא עצמה לוז האמונה; הכושר להמתין, להאריך רוח, לתת לדברים לעשות את שלהם - מזוהה בתורה זו ובמקומות נוספים ( ראו תורה ז, כד,ז)  כשייכת לספירת הכתר, או בשמה האחר 'אריך אנפים', קרי אריכות אפיים, הסתכלות מפרספקטיבה רחבה של נצח, בנשימה ארוכה המביאה לשלווה ולהרמוניה. זו , כאמור, איננה פרשנות אלא הוויה ראשונית של הקיום. ללא שלווה זו, מסתבכים ברדיפה, בדאגה ובדיבור שלילי."

הרב שג"ר, שיעורים על ליקוטי מוהר"ן (חלק א) הוצאת מכון כתבי הרב שג"ר בעמ' 51  

הרב עדין אבן־ישראל שטיינזלץ העיר:

"מהותה של יציאת מצרים היא בהחלטה הראשונה שבאה מתוך אמונה, לעזוב את סדר החיים המורגל וללכת אחרי ה'. הפירוש וההרחבה של הדברים באים אחר כך, אולם המהות  והעיקר מתחילים מהרגע בו נוצרה עצם ההחלטה - זוהי נקודת ההתחלה האמיתית, הכוללת בתוכה את הכל.

נקודת הבראשית הזאת מצויה בכל אדם בעצם היותו אדם, ולכן זכה חג הפסח, חג האמונה הפשוטה, למקומו המרכזי בין החגים. חודש ניסן, חודש האביב, בו מצויה עדין הדרך באיבה, בראשית צמיחתה, הוא משום כך ' ראש חדשים' - ראשון הוא לכם לחודשי השנה'" <שמות יב, בת>

הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ , "'חיי שנה' מאמרים לחגים ומועדי השנה היהודית",מתוך המאמר " חסד נעוריך",  המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, ומשכ"ל - הוצאה לאור מיסודן של ידיעות אחרונות וספרי חמד, עמ' 199

שבת שלום

    ג'ף