אלו דברים לשבת פרשת קדושים תשפ"ב

 דברי הקדמה: במהלך השבת שעברה עלה בדעתי להביא באלו דברים את קטע הדברים שלהלן של צ'ארלס סימיק. אחר כך נזכרתי שהשבת היא שבת פרשת קדושים. האם זה מה שצריך להביא לכבוד פרשת קדושים ? שאלתי עצמי. אולי כדאי להתרכז בדברים פחות קשים. ואז נזכרתי באזהרותיו של ליבוביץ להלן והחלטתי להביא בהדי הדדי את הדברים

כותב סימיק במסה אוטוביוגרפית על קשריו עם ארץ מוצאו סרביה

"'איננו רוצים לחיות איתם יותר', היו אומרים לי חברים. הם רצו הפרדה טוטלית מהקרואטים ומהבוסניים ובעת ובעונה אחת רצו גם סרביה שתכלול את כל האזורים בהם חיו סרבים מאות בשנים. כשהסבתי את תשומת ליבם לכך שהפרדה זו לא ניתנת להשגה ללא שפיכות דמים, כעסו הם מאד עלי כיוון שהם היו אנשים הגונים שהתנגדו לאלימות. הם פשוט לא הסכימו לקבל את העובדה שמנהיגיהם והמדיניות בהם כל כך תמכו יובילו בהכרח לטבח.

'כיצד אתם יכולם לנתק עצמכם כשאתם כל כך מעורבבים זה בזה ? שאלתי אותם ולא קבלתי על כך תשובה ישירה. זכרתי את ה-תערבות האתנית שהיתה בשכונה שלנו בבלגרד ולא יכולתי לדמיין שמישהו ממש ינסה  לבצע משהו כזה כל כך מרושע. בנוסף, אהבתי את ה-תערובת הזו. רוב חיי ביליתי בתרגום שירה מכל פלך שביוגוסלביה. היה לי מושג כלשהו לגבי התרבויות השונות ולא יכלתי לראות יתרון כלשהו בלחיות בגטו עם 'אנשי שלומנו' בלבד.

הייתי, כמובן נאיבי. לא הבנתי את ה'ערך המוסף' העצום שיש אצל לאומניים לחוסר אנושיות ולברוטליות.   בנוסף, לא תפסתי את מידת אטימותם לשיקולים תבונתיים.  הצבעה  על התוצאות הבלתי נמנעות של מעשיהם לא הזיזה להם כיוון שהם סרבו להאמין בקשר סיבתי.

הקטע המקומם לגבי כל לאומנות, הוא שאין היא מבינה שהיא תמונת ראי של לאומנות אחרת ושמרבית הצהרותיה נשמעו כבר במקומות אחרים ובזמנים אחרים. בטוחים באתנוצנטריות שלהם, בטוחים בעליונותם, אדישים  לשיקולים תרבותיים, דתיים ופוליטיים של שכניהם, כל שהיו  זקוקים לו בשנת 1990 היה מנהיג שיוביל אותם לאסון."*

"והתקדשתם והייתם קדושים כי אני ה' אלוהיכם, ושמרתם את כל חקֻתי ועשיתם אותם, אני ה' מקדשכם...והייתם לי קדשים, כי קדוש אני ה''.

אומר ישעיהו לייבוביץ:

"אלה הם צווים וייעודים נעלים ביותר, ועם זה אין כמותם פסוקים, ביטויים וניסוחים המסוכנים יותר מבחינת האמונה. שהרי הם ניתנים להתפרש, וכך פורשו - בשגגה, ולפעמים גם בזדון - כאילו יש בעם ישראל מטבעו משהו שמַקנה לו משמעות של קדושה. תפיסה זו משחררת את האדם מישראל מן האחריות, ומקנה לו בטחון לגבי דברים אשר אסור שיהיה האדם בעל בטחון לגביהם, משום שהם מן הדברים שהם מגמה ותכלית וחיוב ומשימה ופרוגרמה, ואינם נתונים. הפיכת מושג הקדושה, כתפקיד וכמשימה המוטלת על עם ישראל, לתכונה המושרשת וטבועה בעם ישראל - זו הפיכת האמונה לעבודת אלילים."^

שבת שלום

ג'ף

*צ'ארלס סימיק, במסה שנקראת "The Renegade", בקובץ "החיים של  דימויים" ( The Life of Images ), בהוצאת  Harper Collins , כל הזכויות שמורות לצ'ארלס סימיק,  עמ' 250 -251, התרגום שלי - ג'ף

^י. ליבוביץ, הערות לפרשיות השבוע, הוצאת אקדמון, עמ'  78-77