אלו דברים לשבת פרשת במדבר תשפ"ב

הרב דניאל אפשטיין הכתיר  את ספר במדבר כ"ספר מסע".

תיאור קולע של המסע הזה נמצא בדברי הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ  זצ"ל על פרשת מסעי בספרו חיי עולם:

"פרשת מסעי פותחת בתיאור מפורט אודות דרכם של בני ישראל מאז היציאה ממצרים: 'ויסעו ויחנו...ויסעו ויחנו', עוד ועוד - ארבעים ושנים מסעות. מהי משמעותה של אריכות הדברים הזו, מה ראתה התורה לספר לנו כל זאת ?

דבר אחד שעולה מרוב המפרשים הוא ש'אלה מסעיהם למוצאיהם', איננו קו ישר שהולך במסלול ברור, ויש בכך נפקא-מינה לדורות: דרכו של אדם לעולם איננה חלקה וישרה, כשם שגם בדרכם של ישראל ברור שהיו כמה סיבובים בדרך; הם הולכים צפונה, ואחר כך פונים שוב מזרחה, ודרומה ומערבה - המסלול מעוות את דרכיו ואת הליכותיו, הדרך איננה ברורה והכיוון איננו ידוע...

.....

גם אדם פרטי בסופו של דבר עובר את המסעות האלה והולך בדרך הזאת.' אלה מסעיהם למוצאיהם' - של כל בני האדם, אלא שאנחנו לא יודעים איך קוראים לתחנות. 'ויסעו מהר שפר ויחנו בחרדה' - מתי אדם עובר מהתחנה הזו לתחנה הזו ? אלה שתי תחנות עם שמות שיותר קל לראות את משמעותם - מתי אני נמצא בהר שפר ומתי אני נמצא בתחנה של חרדה ? מתי אני נמצא בתחנה של מטה ומתי אני נמצא בתחנה של מעלה? מתי אני נמצא על הר ומתי לא ? זהו 'נעו במעגלותיה לא תדע'."

המובאות הן מספרו של הרב עדין אבן ישראל , "חיי עולם, שיחות על פרשת השבוע", הוצאת קורן ירושלים, ספרי מגיד, עמ' 377, 379

שבת שלום

    ג'ף

אלו דברים לשבת פרשת במדבר תשפ"ב

 תזמון ומינון. 

בעבר עלה בדעתי לפתוח את אלו דברים בשתי המילים : תזמון ומינון.

שני רעיונות שהם רעיונות יסודות בכל הקשור לשיג ושיח בין בני אדם.

דוגמה קטנה ומובהקת לענין תזמון. אתה רוצה משהו ממישהו. לא משנה מה, נאמר טובה כלשהי, ביצוע פעולה כלשהי.  המישהו הזה עסוק. עסוק וטרוד ואולי עצבני. לא זה הזמן לבקש ממנו משהו. הדבר נראה טריוויאלי אבל  מניסיוני יש לא מעט אנשים שלא שמים לב ל"זוטות" שכאלו כגון " מצבו של האחר ".

לענין מינון. כל מי שנמצא ברשתות מכיר את נושא המינון ולשם המחשה נביא כאן עוד מילה : גודש.

בעצם נמחיש זאת בביטוי מאנגלית too much of a good thing. סוכריה אחת היא סבבה.  שתים - "סבבה באבי "- שלוש - חבל על הזמן. שלש מאות - כאב בטן לכל הפחות.

כמובן , כמו כל הדברים ביקום, תזמון ומינון קשורים זה בזה. אך אין כאן  המקום והזמן להרחיב בזה.

הנושא שלנו השבוע הוא שגרה. ליתר דיוק שבירת השגרה. בני ישראל היו   משועבדים במצרים מאות שנים. אנשי ונשות ישראל - דור יוצאי מצרים היו עבדים מלידתם עד לשחרור המיוחל ביציאת מצרים. זו שבירת שגרה. אולי שבירת השגרה האולטימטיבית. סיפור יציאת מצרים ,קורותיו של עם ישראל במדבר במשך ארבעים שנה ובכלל ההיסטוריה של עם ישראל בהמשך הדרך, מצביעים על כך ש"שבירת שיגרה" איננה ענין של "זבנג וגמרנו". עם זאת, בהחלט מדובר בהזדמנות להתבוננות בדברים מפרספקטיבה שונה מהרגיל, בהזדמנות עם פוטנציאל לשינוי חיובי....

אצלי "שבירת השגרה" השבוע "כולו מדובר" בבילוי כמה ימים באילת. ובכל זאת גם זו שבירת שגרה, הגם בקנה מידה אחר לגמרי.

אבי ז"ל היה רופא ובין השאר גם, ארכיאולוג חובב .  כילדים היינו מבלים איתו בצוקים מעל חוף אפולוניה, עם העיניים באדמה, תרים אחר חרסים ו/או מטבעות עתיקים שעל פני הקרקע.  כן, היו אלו ימים אחרים. שנות הששים של המאה הקודמת. בנוסף לארכיאולוגיה אהב אבי ז"ל להתבונן באנשים. אולי על כן הוא התמחה בגניטיקה. ואולי לא. הוא התבונן באנשים לא כפי שמתבוננים בחרסים או מטבעות עתיקים ; בנוגע לאנשים מדובר היה בהתבוננות מתוך אהבה, הזדהות, חמלה והכרה בחולשות. בראש ובראשונה החולשות שלך, וכן גם של אחרים. שורש חכמה זו מצוי באמרת חז"ל "הפוסל במומו פוסל".

נחזור לאילת.

באילת ראיתי אנשים שבדרך כלל אני לא רואה במצבים שבדרך כלל אני לא נמצא בהם: בחדר אוכל בבית מלון, באולם במלון עם הרבה כסאות להרצאה ו/או פאנל . באותם מקומות התבוננתי גם אני באנשים. אולי זו תכונה שירשתי מאבי. ואולי זה לא גנים אלא למידה סביבתית נרכשת ואולי שילוב...

ברקע, מעבר לבר הסלטים ושיחה על התפתחויות בדיני מכרזים, המשיך השבוע עולמנו המטורף בשלו. פוליטיקאים ישראלים, אנשי מעלה ונשות מופת, הציגו את מרכולתם לעיני כל בכנסת ישראל; המלחמה באוקריינה נמשכת וחולה נפש צעיר עם נשק בפלורידה רצח 21 ילדים קטנים ומורותיהם בכיתותיהם.

חוה אלברשטיין שרה שבלונדון הייאוש נעשה יותר נח. היה זה לפני שנים. האם זה נכון היום ?! איני יודע.

בפעם המי יודע כמה, אזכיר כאן שבפועל השל "אסר"  -בראש בראשונה על עצמו - את הייאוש. ( "אני אופטימיסט בניגוד למיטב הכרתי" אמר )

וכן, בוב דילן חגג השבוע יום הולדת.

מה רע ?

שבת שלום

  ג'ף

אלו דברים לשבת פרשת בחוקותי תשפ"ב

 אומר הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ על פרשת בחוקותי בספרו "חיי עולם":

"בתוכחה ישנם כמה ביטויים שחוזרים  יותר מאשר פעם אחת, ואחד מהם הוא העניין של 'והלכתם עמי קרי'. רש"י ואחרים מפרשים זאת כחטא שבקבלת הדברים כ'מקרה'; אדם  אומר: מקרה קרה, כך וכך ארע, קורים כל מיני דברים - אז מה ?

   כשחושבים על חמישים או מאה השנים האחרונות, שייך בהחלט לדבר על הבעיה הזו; קרו במהלך התקופה כמה וכמה מאורעות רבי משמעות והתרחשו תהליכים שונים, שהשפיעו רבות על העולם ועל החיים בו. ועל כל אחד מהם צריך לשאול: מה מוסר ההשכל ? מה אני לומד מזה ? איזה שינוי אני יכול להגיד שאני מוציא ממנו מסקנה ? השאלה הזו רלוונטית בין אם מדברים על השואה, על הקמתה של המדינה או על ההתבוללות, שלמרות שהיא איננה דרמטית כמו מאורעות אחרים, היא לא פחות משמעותית לטווח הרחוק.

ההתבוללות של ימינו הגיעה לממדים שלא ראינו שכמותם לכל הפחות זה אלפיים ושלוש מאות שנה, ואולי אף יותר: המצב כיום הוא שלרובו של העם היהודי אין עניין ביהדות. מאז תקופת המתייוונים, אולי, לא היינו בתקופה בה להיות יהודי זה עניין של לאום, של גזע, של משפחה, ועוד כל מיני דברים - אבל לא עניין של דת. הסטטיסטיקה כיום היא שבערך על כל ניע של מחוג השניות יש יהודי אחד פחות בעולם; לא מפני שהורגים אותו, אלא מפני שהוא נטמע בין הגויים. המצב הזה, שאיננו שייך רק ליחידים יוצאי דופן, אלא לכלל - הוא שינוי עצום שעובר עלינו, וכבר שכחנו איך מטפלים בבעיה כזו. אנחנו יודעים איך מטפלים במשומד אחד, או מה עושים עם צרה קטנה, אבל איך מתמודדים עם מהלך חיים כזה של עם שלם ? המאורעות עכשיו הם אחרים לגמרי, שונים לחלוטין ממה שהתרגלנו אליו.

דברים כגון אלה הם מה שנקראים בפרשה 'והלכתם עמי קרי', שלא למדנו שום דבר. בתור אנשים פרטיים , תמיד יש אחדים שכן לומדים משהו; אותו אדם שאחרי השואה עזב את אמונתו, לפחות היה אדם שאמר: 'ריבונו של עולם, אני לא יכול יותר, אני לא יכול להגיד שזה היה מקרה. אם אתה נמצא, אתה לא משגיח, ואם אתה משגיח אז לא יכול להיות דבר כזה'. האיש הזה איננו הולך בקרי, ולא מייחס את הדברים ואת המציאות של העולם לידי המקרה. צריכה להיות משמעות לדברים ואם אכן יש להם משמעות, בן אדם לא יכול להישאר שליו אחריהם, הוא צריך להוציא מהם מסקנות. אבל כשמדברים על הכלל, מה מוסר ההשכל של הכלל מכל זה ? שום דבר.

יש מי שרואה עוף פורח לפניו ומצפצף, והוא מבין מה העוף אומר. רבי נחמן מברסלב אמר שאחרי שהוא הגיע לארץ ישראל הוא למד מדוע ערמת קש מונחת ברחוב לאורך ולא לרוחב. אז זה עניין גדול. אבל לא מדובר על ערמת קש ברחוב, או על כך שאני שומע את הציפור מצפצפת. מדובר על קטסטרופות, דברים שכל העולם מזדעזע מהם. מהי המסקנה מכל הדברים האלה ? המסקנה היא לא כלום. ומה יוצא מזה ? שום דבר. מפטירים כדאשתקד."*

וראו המשך דברי הרב עדין שם.

שבת שלום

     ג'ף

*הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, חיי עולם, הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן ירושלים בשיתוף המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, עמ' 285- 286

אלו דברים לשבת פרשת בהר תשפ"ב

בעבר מקובל היה לחשוב של"דת"* יש  "אמירה" בענייני מוסר, אמירה מכובדת.

אין זה  כך היום.

היום "הדת" בכל הקשור למוסר תופסת לכל היותר נישה חרדית, לאומנית, לאומית, ליברלית. נישה מגזרית.

בהקשר הזה אני רוצה להפנות לדברים שכתב הרב דר' אברהם יהושע השל בפתיחה לספרו השני שפורסם ב1955, כארבע שנים אחר ספרו הראשון.

הספר הראשון נקרא : Man is Not Alone  - האדם אינו לבדו וטרם תורגם לעברית

הספר השני נקרא : God in Search of Man -  תורגם ופורסם  בעברית כ"אלוהים מבקש את האדם " בשנת 2002

הנה הדברים בתרגומו של עזן מאיר־לוי :

"נהוג להאשים את המדע החילוני ואת הפילוספיה האנטי דתית בדחיקת רגליה של הדת מן החברה המודרנית ובהעמת זוהרה. נכון יותר להאשים את הדת עצמה בתבוסותיה. הדת שקעה לא משום שהופרכה, אלא משום שהפכה לבלתי רלוונטית, משעממת, מעיקה ותפלה. כאשר עיקרי דת תופסים לגמרי את מקומה של האמונה, כאשר מצוות אנשים מלומדה באה במקום עבודת אלוהים וכאשר ההרגל תופס את מקום האהבה, כשמתעלמים מן המשבר של ימינו בגין תפארתם של ימים עברו, כשהאמונה היא דבר העובר בירושה ולא מעיין מים חיים, וכאשר הדת מדברת רק בשמה של סמכות ולא בשם החסד - אזי המסר שלה הופך לחסר משמעות."

מהו בעצם תפקיד הדת. 

התשובות המקובלות מוכרות.

השל טען שתפקיד הדת "היא להוות אתגר לייצוב ערכים." מה פירוש "ייצוב" ? זהו תרגום לא הכי מוצלח של המלה באנגלית שהשל השתמש בה - stabilization. 

ייתכן והדברים יהיו יותר ברורים אם נעיין באמירה אחרת של השל אבל לפניי כן אני רוצה להביא כאן את הפסקה מלאה שמופיע בסופה "האתגר לייצוב ערכים". פסקה זו מופיעה בפרק הלפני האחרון של "אלוהים מבקש" ( פרק מס' 42 שכותרתה רוח היהדות ) . וכך כותב השל :

"הדת הופכת חטאה שעה שהיא מתחילה לדגול בבידולו של אלוהים ושוכחת שלמקדש אמתי אין כתלים. מאז ומעולם סבלה הדת מן הנטייה להפוך למטרה בפני עצמה, לבודד את הקודש, להפוך לקרתנית, לשקוע בהתעסקות עצמית ולבקש את טובת עצמה; כאילו אין משימתה האצלת טבע האדם אלא האדרת כוחם ויופיים של מוסדותיה או הרחבת גופי עיקרי האמונה. לא פעם עשתה הדת יותר לקידושן של דעות קדומות מאשר להתמודדות עם האמת; יותר לאיבון הקודש מאשר לקידוש החול. ברם משימתה של הדת היא להוות אתגר לייצוב ערכים."

לסיום הנה אותה אמירה שהזכרתי קודם:

"אנשים שקולים סבורים, כי אמונה היא תשובה לכל בעיות האדם. אולם, לאמיתו של דבר, האמונה היא אתגר לכל התשובות האנושיות."

שבת שלום

     ג'ף

​* נדמה לי שגם הטוענים שהיהדות אינה דת, כגון הרב שרקי יודו שיש בה אלמנטים שנהוג לכנותם דתיים. הדברים שלהלן נועדו לעורר להמשך עיון ומחשבה - לא להציג נושא או טענה כלשהם  באופן ממצה​

שני המובאות הראשונות לעיל  הם מ: א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצאת מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמי 3 ועמ'  326 בשינויים מסוימים שלי בתרגום למובאה השניה - ג'ף 

המובאה השלישית היא מ א. י. השל,  ישראל : הווה ונצח, הוצאת ההסתדרות הציונית, דפוס רפאל חיים הכהן, בע"מ, ירושלים, (תשל"ג) תורגם  ע"י דוד  בר-לבב (ריינהלץ) עמ' 227

אלו דברים לשבת פרשת אמור תשפ"ב

יש רגעים שצריך לשתוק.

אלו הם רגעים שכאלו.

שבת שלום

     ג'ף

אלו דברים לראש חודש אייר תשפ"ב

 האם עלינו להניח כי אילו היה הדבר תלוי ב"מבקר המדינה" - היה הוא מגרש אחת ולתמיד את האבסורד מחיינו הציבוריים, לכל הפחות ?

השאלה הזאת לא נולדת כמובן בחלל ריק.

אין לנו לישראלים, קושאן על האבסורד, על אף מה שאנחנו חושבים, שאנחנו מרכז היקום, עם כל מה שתוכו, הטוב הרע הנערה והבמבה.

מרצים באוניברסיטה יעבירו קורסים, שהערך המוסף היחיד שלהם, הוא תרגום יצירות או רעיונות מאנגלית, צרפתית או ווטאבר לעברית, תוך ההנחה שהסטודנטים לא יגיעו לספריה ( לא יכנסו לגוגול ) ויגלו בעצמם את הדבר.

וצ'ארלס סימיק. - חושך , אגב, בחוץ עכשיו. במדבר ובמקומות אחרים על פני הגלובוס. מנהטן, מומביי, ביירות, כפר שמריהו ועוד -

בין יצירותיו של סימיק מצוי קובץ של 27 פסקאות שנקרא : "הרפתקאותיו האמיתיות של הכלוב של פרנץ קפקא".

אחד האפוריזמים של קפקא שסימיק עשה בו שימוש כאפיגרף ליצירה זו אומר: "כלוב הלך לתור אחר ציפור".

כלוב ולא מלאך

ציפור ולא דוב

תייר ולא דייר של קבע

מבקר ארעי ולא מבקר המדינה

אחַר ולא לפני.

האפשרויות הן בלתי מוגבלות. כיאה לכל יצירה. כפי שהעירה אביבה גוטליב זורנברג בספרה הראשון :

For to create is precisely not entirely to control

מאחר וליצור פרושו במדויק : לא לשלוט לגמרי.

ואידך זיל גמור

חודש טוב

ג'ף

4אבי אזולאי, Mark Kirschbaum ו2 נוספים

3 תגובות

לייק

תגובה

שתף