אלו דברים לשבת פרשת במדבר תשפ"ב

 תזמון ומינון. 

בעבר עלה בדעתי לפתוח את אלו דברים בשתי המילים : תזמון ומינון.

שני רעיונות שהם רעיונות יסודות בכל הקשור לשיג ושיח בין בני אדם.

דוגמה קטנה ומובהקת לענין תזמון. אתה רוצה משהו ממישהו. לא משנה מה, נאמר טובה כלשהי, ביצוע פעולה כלשהי.  המישהו הזה עסוק. עסוק וטרוד ואולי עצבני. לא זה הזמן לבקש ממנו משהו. הדבר נראה טריוויאלי אבל  מניסיוני יש לא מעט אנשים שלא שמים לב ל"זוטות" שכאלו כגון " מצבו של האחר ".

לענין מינון. כל מי שנמצא ברשתות מכיר את נושא המינון ולשם המחשה נביא כאן עוד מילה : גודש.

בעצם נמחיש זאת בביטוי מאנגלית too much of a good thing. סוכריה אחת היא סבבה.  שתים - "סבבה באבי "- שלוש - חבל על הזמן. שלש מאות - כאב בטן לכל הפחות.

כמובן , כמו כל הדברים ביקום, תזמון ומינון קשורים זה בזה. אך אין כאן  המקום והזמן להרחיב בזה.

הנושא שלנו השבוע הוא שגרה. ליתר דיוק שבירת השגרה. בני ישראל היו   משועבדים במצרים מאות שנים. אנשי ונשות ישראל - דור יוצאי מצרים היו עבדים מלידתם עד לשחרור המיוחל ביציאת מצרים. זו שבירת שגרה. אולי שבירת השגרה האולטימטיבית. סיפור יציאת מצרים ,קורותיו של עם ישראל במדבר במשך ארבעים שנה ובכלל ההיסטוריה של עם ישראל בהמשך הדרך, מצביעים על כך ש"שבירת שיגרה" איננה ענין של "זבנג וגמרנו". עם זאת, בהחלט מדובר בהזדמנות להתבוננות בדברים מפרספקטיבה שונה מהרגיל, בהזדמנות עם פוטנציאל לשינוי חיובי....

אצלי "שבירת השגרה" השבוע "כולו מדובר" בבילוי כמה ימים באילת. ובכל זאת גם זו שבירת שגרה, הגם בקנה מידה אחר לגמרי.

אבי ז"ל היה רופא ובין השאר גם, ארכיאולוג חובב .  כילדים היינו מבלים איתו בצוקים מעל חוף אפולוניה, עם העיניים באדמה, תרים אחר חרסים ו/או מטבעות עתיקים שעל פני הקרקע.  כן, היו אלו ימים אחרים. שנות הששים של המאה הקודמת. בנוסף לארכיאולוגיה אהב אבי ז"ל להתבונן באנשים. אולי על כן הוא התמחה בגניטיקה. ואולי לא. הוא התבונן באנשים לא כפי שמתבוננים בחרסים או מטבעות עתיקים ; בנוגע לאנשים מדובר היה בהתבוננות מתוך אהבה, הזדהות, חמלה והכרה בחולשות. בראש ובראשונה החולשות שלך, וכן גם של אחרים. שורש חכמה זו מצוי באמרת חז"ל "הפוסל במומו פוסל".

נחזור לאילת.

באילת ראיתי אנשים שבדרך כלל אני לא רואה במצבים שבדרך כלל אני לא נמצא בהם: בחדר אוכל בבית מלון, באולם במלון עם הרבה כסאות להרצאה ו/או פאנל . באותם מקומות התבוננתי גם אני באנשים. אולי זו תכונה שירשתי מאבי. ואולי זה לא גנים אלא למידה סביבתית נרכשת ואולי שילוב...

ברקע, מעבר לבר הסלטים ושיחה על התפתחויות בדיני מכרזים, המשיך השבוע עולמנו המטורף בשלו. פוליטיקאים ישראלים, אנשי מעלה ונשות מופת, הציגו את מרכולתם לעיני כל בכנסת ישראל; המלחמה באוקריינה נמשכת וחולה נפש צעיר עם נשק בפלורידה רצח 21 ילדים קטנים ומורותיהם בכיתותיהם.

חוה אלברשטיין שרה שבלונדון הייאוש נעשה יותר נח. היה זה לפני שנים. האם זה נכון היום ?! איני יודע.

בפעם המי יודע כמה, אזכיר כאן שבפועל השל "אסר"  -בראש בראשונה על עצמו - את הייאוש. ( "אני אופטימיסט בניגוד למיטב הכרתי" אמר )

וכן, בוב דילן חגג השבוע יום הולדת.

מה רע ?

שבת שלום

  ג'ף