משהו על "בית התוהו".
בתרגום של דוד וינפילד של שיר של צ'סלוב מילוש שנקרא " על אודות השירה / לרגל הטלפונים אחרי מותו של הרבט" מופיעות בהקשר להגיגים על שירה, השורות הבאות:
איננה צריכה להתקיים, אבל היא קיימת.
זה שעבד אותה,
מוטל לארץ, היה לחפץ,
הוסגר להתפרקות, מלחים ופוספטים,
קורס
אל בית התוהו של עצמו."*
בתרגום לאנגלית של מילוש ושל רוברט האס של אותו השיר מופיעות אותן שורות כך:
"It cannot exist, and yet it exists.
He, who served it,
is changed into a thing,
delivered to decomposition
into salts and phosphates,
sinks
into the home of chaos."^
השינויים - ההכרחיים יש לומר - בין הנוסח העברי לבין הנוסח האנגלי הם מאירי עיניים. כך למשל, ב"בית התוהו" אתה "מקבל" ניחוחות של התוהו ובוהו הבראשיתי שאינך מקבל בגרסה האנגלית. לעומת זאת הchaos שולח אותנו לעולמות של אלים יוונים אלימים ושרירותיים - שאינך שומע בעברית. והבית. הביתיות אובדת ( הhome נאלם ) בסמיכות של "בית התוהו" - בדומה לבית המרקחת או בית הספר. אין שם בית. אותו הבית ש"החייל של הרב שג"ר" נאנח לקראתו כשהוא נכנס לטרמפ בדרך הביתה מהצבא. הבית של אמא.
למי שכמוני אינו יודע פולנית, "זה מה יש". לא יבוא הכתוב השלישי להכריע בין שני הכתובים דלעיל. לא כעת בכל אופן.
ציארלס סימיק טוען בהרצאה על נפלאות התרגום שניתן לצפות בה ברשת כי התרגום הוא ראשיתו של הרב־תרבותיות. זה נשמע הגיוני. לדידי, אגב, רב־תרבותיות איננה דבר שבוחרים. היא באה - או שכן או שלא - על פי הטריטוריה של הביוגרפיה האישית שלך.
למי שאינו מכיר את הסיפור של הרב שג"ר על החייל השב הביתה, ולכבוד חודש אלול הקרב ובא, נביאו כאן:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה