אלו דברים לשבת פרשת כי תצא תשפ"ב ( חלק ב )

"ואז", ממשיך לוין ומספר,  "באחת מאותן דרכי פלא הבאות לידי המשורר בשעת צרה, נתקלתי בשורות הבאות:

I denounce everyone

who ignores the other half,

the half that can’t be redeemed,

who lift their mountains of cement

where the hearts beat

inside forgotten little animals 

and where all of us will fall

in the last feat of pneumatic drills.

I spit in all your faces."

טרם שמתי יד על התרגום העברי לשורות הנ"ל ( בהוצאת כרמל )  - אז הנה תרגום שלי

אני מגנה את כל אלה 

שמתעלמים מהחצי השני

החצי שאיננו ניתן לגאולה

אותם אלה שמרימים את הררי הבטון

שם פועמים הלבבות

בתוככי חיות קטנות נשכחות

ושם כולנו ניפול

במעשה ההרואי האחרון של פטישי האויר

יורק אני בפרצופיכם

ולוין ממשיך:

But now one Saturday afternoon became a miracle as I stood in the stacks of the Wayne University library, my hands trembling, and read my life in his words.

כעת, אחר צהריים אחד בשבת היה לנס, בעמדי בין ערימות הספרים בספריה של אוניברסיטת ווין, רעדו ידיי, בקראי את חיי בתוך דבריו של לורקה.

How had this strange young Andalusian, later murdered by his countrymen come to understand my life, how had he mastered the language of my rage ?

כיצד קורה שהאנדלוסי הצעיר המוזר הזה, שנרצח מאוחר יותר על ידי בני עמו, כיצד קורה שהוא הבין את חיי, כיצד הוא השכיל לדעת את שפת זעמי ?

This poet of grace and 'deep song' had somehow caught my emotions in a way I never had, and suddenly he opened a door for me to a way of speaking about my life. I accepted his gift. That's what they give us, the humble workers in the fields of poetry, these amazingly inspired geniuses, gifts that change our lives.

המשורר הזה, משורר החסד  ו'השירה העמוקה', הצליח איכשהו לתפוס את ריגשותיי באופן שאני מעולם לא הצלחתי לעשות. לפתע פתאום הוא פתח עבורי דלת, הראה לי דרך לדבר על חיי. קיבלתי את תשורתו. זה מה שהם נותנים לנו, העמלים הצנועים בשדות השירה, הגאונים המזהירים מעוררי ההשראה האלו, תשורות שמשנות את חיינו.

לקראת סיום דבריו מעיר  לוין את ההערה איתה פתחנו את חלק א לאלו דברים

I had to work another thirteen years before I was able to begin to realize his gift to me, which is not really very long when you consider the life of a poem that means something.

היה עלי לעבוד עוד שלש עשרה שנה לפני שיכלתי להתחיל ולממש את התשורה שנתן לי לורקה. לאמיתו של דבר אין זה זמן ארוך במיוחד כשאתה לוקח בחשבון את "חיי המדף" של שיר בעל משמעות.

שבת שלום

    ג'ף