|
|
|||||
  
|
|
"האדם חייב להבין שהוא תמיד נמצא בהתחלה, שהוא עדיין יושב בחוץ לפני פתח הכניסה. 'וירא אליו ה' והוא יושב פתח האוהל' (בראשית יח, א). מדוע מוזכר שאברהם אבינו יושב בפתח האוהל כשאלוהים נראה אליו ? - אלוהים נראה לאברהם אבינו דרך קבע, אך אברהם עצמו היה כה פחות בעיני עצמו, עד כי תמיד נדמה לו שהוא עדיין יושב ליד הדלת ולא בפנים."
אברהם יהושע השל, "קוצק במאבק למען חיי אמת", תרגום דניאל רייזר ואיתיאל בארי עריכה : דרור בונדי, ספרי מגיד, הוצאת קורן, עמ' 113
שבת שלום
ג'ף
ב1957 הזמין זלמן שז"ר, שבאותה עת כיהן כיו"ר מחלקת החינוך של ההסתדרות הציונית העולמית, את אברהם יהושע השל לשאת דברים בכנס עיוני לבירור אידיאולוגי שנערך בירושלים. ב2014 נערך כנס במכון ון ליר שהוקדש לעיון בהגותו של השל. בכנס הזה נשא דברים פרופ' ארנולד אייזן יבדל"א, מה Jewish Theological Seminary בניו יורק. אייזן עסק בדבריו ברלוונטיות של דברי השל הראשונים הנ"ל לימינו אנו.
השל נשא את דבריו בעברית והם פורסמו בקובץ בעריכת דרור בונדי שנקרא "אלוהים מאמין באדם" תחת השם: "ייחודו של הקיום היהודי". הדברים באנגלית פורסמו תחת השם: "The Individual Jew and His Obligations".
אני רוצה להביא כאן לעיון את הפסקה הפותחת לדברים, בעברית ובאנגלית, למטרה צנועה אחת לעת עתה: להתרשם מכושר הכתיבה הפיוטית של השל בשתי השפות הללו. בהמשך, בלי נדר יבוא עיון נוסף בגופם של כלל הדברים שנשא השל בכנס בזמנו.
אומר השל:
"שלושה דברים עומדים ברומו של העיון בדורנו: השואה, הישע, ומבוכת הדור הן הן גופי תורה, ובני אדם מזלזלים בהם. השואה משתכחת מן הלב; הישע נהפך למצוות אנשים מלומדה; ועל המבוכה חושבים שאין רפואה באה אלא בהיסח הדעת".
ובדילוג על פסקה אחת ( ולכבוד החג ) :
Disaster, deliverance, dismay - these three words mark the supreme issues of Jewish existence in our day. Yet though involving the heart and center of our existence, they remain at the periphery of our thinking. The memory of the disaster is being effaced from our minds, the deliverance we take for granted, and dismay we suppress.
A.J. Heschel, The Individual Jew and His Obligations, in The Insecurity of Freedom, FS&G, p 187
כאמור, עיון נוסף בשאר הדברים יבוא בלי נדר בהמשך
חג שמח
ג'ף
אחת המסות שכתב שיימוס היני מוקדשת לעיון ב"מצב העכשווי של השירה בצפון אירלנד". עכשווי - הכוונה במועד כתיבת הדברים ב1984. המאמר נקרא באנגלית : Place and Displacement. בתרגום לעברית זה אומר: מקום ועקירה. משחק המלים שבאנגלית הולך לאיבוד בתרגום.
אומר היני בפתיחה לדברים, בתרגום חופשי של הח"מ:
"במבוא שלו לפסיכולוגיה של יונג, נותן אנתוני סטור דיווח על מקרה שנוגע מאד למצבו של המשורר בצפון אירלנד, ולמעשה למצבו של המשורר בכל מקום שהוא:
יונג מתאר כיצד חלק ממטופליו העומדים בפני מה שנראה כעימות שאין לו פתרון, פתרו אותו על ידי 'צמיחה מעליו', על ידי פיתוח של 'רמת תודעה חדשה'.
המקור:
Jung describes how some of his patients, faced with what appeared to be an insoluble conflict, solved it by 'outgrowing' it, by developing a 'new level of consciousness'.
הוא כותב: ' איזה שהוא אינטרס גבוה יותר או רחב יותר הופיע באופק של המטופל, ובאמצעות הרחבת האופקים הזאת, הבעיה הבלתי פתירה איבדה מחיוניותה. הבעיה לא נפתרה באופן לוגי במונחים שלה אלא התמוססה כשניצבה מול כח חיים חדש וחזק יותר.
He writes: 'Some higher or wider interest appeared on the patient's horizon, and through this broadening of his outlook the insoluble problem lost its urgency. It was not solved logically on its own terms but faded out when faced with new and stronger life urge.'
בהמשך מציין שיימוס היני שכל זה הוא אמנם כללי מאד ושיונג אינו נותן דוגמאות לדבריו. היני נותן את הדוגמאות בעצמו, במסה הזאת, מתוך עבודתם של המשוררים וורדסוורת' וטי.אס. אליוט ובעקבותיהם משוררי צפון אירלנד בני דורו כגון דרק מאון, מיכאל לונגליי וג'יימס סימונס.
הדברים צריכים כמובן עוד עיון והרחבה אך נציין כי כל קשר בין הדברים לבין הנעשה אצלנו בארץ אינו מקרי.
שבת שלום
ג'ף
Seamus Heaney, "Place and Displacement: Recent Poetry from Nothern Ireland" in "Finders Keepers", FS&G, p 122
1) שימרו על הכנרית שלכם תחת מנעול ובריח. ברעננה, נצפה כלוב חשוד בעודו ריק, משוטט מחוץ לחנות לחיות מחמד, על ידי יפה באומן, אחות מוסמכת, שמכוניתה נתקעה בדרך באחד הלילות בשובה מן העבודה.
והמקור:
Keep your canary under lock and key. In Seattle a suspicious- looking empty cage was observed lurking outside of a pet store by Elisabeth Bauman. a registered nurse, whose car had broken down one night on her way back from work.
מותו של אהוד עדני, זצ"ל, בערב יום כיפורים בסיום סליחות וריקודים עם תלמידיו, זעזע את את קהילת ירוחם ולא רק את קהילת ירוחם.
פנחס שדה אמר בראיון עם אהוד בן־עזר שנערך ביוני 1970 ושפורסם בקובץ " אין שאננים בציון" "כי אלוהים מדבר אלינו בשתי מלים בלבד: המלה האחת היא אהבה, והמלה השנייה היא מוות."
אני די בטוח שדברי שדה אינם ממצים. ובכל זאת הם מעוררים למחשבה, בעיקר על רקע מותו של אהוד, אהוד שהיה מחנך למופת, מוכשר, אידיאליסט, בעל חוש הומור ועניו. תראו, בין השאר, הפוסטים עליו בפייסבוק.
דבר הבולט שנחרט בזכרוני מתוך דברי ההספד שהושמעו בהלווייתו היה - שאהוד פעל בתחום החינוך ואני מניח שלא רק בתחום הזה, מתוך תחושת שליחות עמוקה.
מסתבר שלמרות המנגינות הרווחות בשיח הציבורי, מנגינות שמדגישות את השלילה שבתוכנו, - המנגינות אלה אינן משקפות כדבעי את המציאות. "כל הזמן " אני מסתובב בתחושה שמצבה של החברה הישראלית יותר טוב מאשר נשקף מבעד לשדה הפוליטי ומתוך "התקשורת". בא מותו של אהוד ומוכיח קבל עם ועדה שעדיין יש בתוכנו נשים וגברים בעלי דוגמה אישית ומעוררי השראה.
המצב אינו - לא קל ולא פשוט, לא שחור ולא לבן.
יש גבול למה שמילים יכולות לעשות.
מילים מדברות הרבה יותר חלש ממעשים.
בשבת ייקראו בבתי הכנסת את שירת האזינו.
במדרג המילים - מקום גבוה מוקדש לשירה.
דברים שכתב אסא כשר יבדל"א בהקשר לסיפורים נכונים גם לגבי שירה:
"סיפור טוב מזמין אותנו, לא לעבור אותו , אלא לחיות בו. לא לחצות אותו מקצה אל קצה, כשם שעוברים בין עצי יער עבות, אלא להתמסר לו, לשוטט בו, כשם שמתרפקים על היער הקסום.
בסיפור כזה, אנחנו יכולים לשקוע, להניח לו לגרוף אותנו בין פרקיו. בתוך הסיפור אנחנו יכולים למצוא את עצמנו לא שקועים, מרותקים, אלא משקיעים, מפעילים את הדמיון, כדי להשלים את החסר, לפענח את הנרמז, להבין בין השורות, לראות בין הקווים. בסיפור טוב אנחנו בתוך הסיפור, אנחנו לא רק צופים, אנחנו גם יוצרים."
- אסא כשר ב"ספר קטן על משמעות החיים", הוצאת הקובוץ המאוחד ועמותת יהורז, עמ' 69
לפעמים שירת חייו וסיפור חייו של אדם משתלבים זה בזה.
כך היה אצל אהוד.
יהי זכרו ברוך.
שבת שלום
ג'ף
