מותו של אהוד עדני, זצ"ל, בערב יום כיפורים בסיום סליחות וריקודים עם תלמידיו, זעזע את את קהילת ירוחם ולא רק את קהילת ירוחם.
פנחס שדה אמר בראיון עם אהוד בן־עזר שנערך ביוני 1970 ושפורסם בקובץ " אין שאננים בציון" "כי אלוהים מדבר אלינו בשתי מלים בלבד: המלה האחת היא אהבה, והמלה השנייה היא מוות."
אני די בטוח שדברי שדה אינם ממצים. ובכל זאת הם מעוררים למחשבה, בעיקר על רקע מותו של אהוד, אהוד שהיה מחנך למופת, מוכשר, אידיאליסט, בעל חוש הומור ועניו. תראו, בין השאר, הפוסטים עליו בפייסבוק.
דבר הבולט שנחרט בזכרוני מתוך דברי ההספד שהושמעו בהלווייתו היה - שאהוד פעל בתחום החינוך ואני מניח שלא רק בתחום הזה, מתוך תחושת שליחות עמוקה.
מסתבר שלמרות המנגינות הרווחות בשיח הציבורי, מנגינות שמדגישות את השלילה שבתוכנו, - המנגינות אלה אינן משקפות כדבעי את המציאות. "כל הזמן " אני מסתובב בתחושה שמצבה של החברה הישראלית יותר טוב מאשר נשקף מבעד לשדה הפוליטי ומתוך "התקשורת". בא מותו של אהוד ומוכיח קבל עם ועדה שעדיין יש בתוכנו נשים וגברים בעלי דוגמה אישית ומעוררי השראה.
המצב אינו - לא קל ולא פשוט, לא שחור ולא לבן.
יש גבול למה שמילים יכולות לעשות.
מילים מדברות הרבה יותר חלש ממעשים.
בשבת ייקראו בבתי הכנסת את שירת האזינו.
במדרג המילים - מקום גבוה מוקדש לשירה.
דברים שכתב אסא כשר יבדל"א בהקשר לסיפורים נכונים גם לגבי שירה:
"סיפור טוב מזמין אותנו, לא לעבור אותו , אלא לחיות בו. לא לחצות אותו מקצה אל קצה, כשם שעוברים בין עצי יער עבות, אלא להתמסר לו, לשוטט בו, כשם שמתרפקים על היער הקסום.
בסיפור כזה, אנחנו יכולים לשקוע, להניח לו לגרוף אותנו בין פרקיו. בתוך הסיפור אנחנו יכולים למצוא את עצמנו לא שקועים, מרותקים, אלא משקיעים, מפעילים את הדמיון, כדי להשלים את החסר, לפענח את הנרמז, להבין בין השורות, לראות בין הקווים. בסיפור טוב אנחנו בתוך הסיפור, אנחנו לא רק צופים, אנחנו גם יוצרים."
- אסא כשר ב"ספר קטן על משמעות החיים", הוצאת הקובוץ המאוחד ועמותת יהורז, עמ' 69
לפעמים שירת חייו וסיפור חייו של אדם משתלבים זה בזה.
כך היה אצל אהוד.
יהי זכרו ברוך.
שבת שלום
ג'ף
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה