כותב מנחם מאוטנר בסוף ספרו "אוטונומיה ושגשוג - לקראת ליברליזם סוציטאל־דמוקרטי" כך:
"אם אנחנו מבקשים לדבוק בהומניזם ובליברליזם של השגשוג, כי אז איננו יכולים להסיר עינינו ממה שקורה מחוץ לגבולותינו. וכאשר אנחנו מסתכלים על העולם, התמונה המתגלית היא כמעט תמיד לא פחות ממחרידה.
האזרחים של מרבית מדינות העולם סובלים מהפרות קשות של זכויות האדם שלהם על ידי ממשלותיהם ( למשל, טבח של אזרחים באל סלוואדור; מחנות לחינוך מחדש בסין; מעצרים המוניים בסין ובהודו; עינויים של מתנגדי המשטר וגם העלמתם, בעשרות מדינות ). אזרחים במדינות רבות ( למשל, תימן, דרום סודאן, סוריה, מיאנמר, הרפובליקה המרכז אפריקאית, ניגריה, אתיופיה ) נתונים במלחמות אזרחים, והדבר כרוך לא אחת לא רק בהרג המוני של אזרחים, אלא גם ברעב, בגירוש, בהצתת כפרים, באונס ובגיוס ילדים ללחימה בכפייה ( מאז תום מלחמת העולם השנייה התקיימו בעולם מאות מלחמות כאלה ). אזרחים של מדינות ( למשל, סוריה, קונגו, ונצואלה, אריתריאה ) נעשים פליטים. ב־2019 הגיע מספר הפליטים בעולם לשיא שמאז מלחמת העולם השנייה - 79.5 מיליון בני אדם הוגדרו בסוף שנה זו עקורים מבתיהם. זו הפעם הראשונה ששיעור העקורים באוכלוסיית העולם גבוה מאחוז אחד. כ־40% מהעקורים הם ילדים מתחת לגיל 18. זוהי עלייה חדשה של כתשעה מיליון איש לעומת 2018. כ־47.5 מיליון מכלל העקורים נמלטו לאזורים אחרים בתוך ארצותיהם. השאר ( כ־34 מיליון ) נעקרו בכפייה אל מחוץ לארצותיהם. בעשור השני של המאה ה־21 לפחות 100 מיליון בני אדם נאלצו להימלט מבתיהם בחיפוש אחר מקלט והגנה בתוך ארצם או מחוצה לה. שיעור העקירה הכפויה כמעט הוכפל מאז 2010 - אז עמד מספר העקורים העולמי על 41 מיליון. במדינות כמו אלג'יריה ולוב פליטים סובלים מהתעללות נרחבת ( רעב, התעללות מינית, כליאה, מכירה לעבדות). במדינות מסוימות ( למשל, עיראק, פקיסטן, סרי לנקה ) מתקיימים פיגועי התאבדות. אזרחים של מדינות רבות בעולם ( למשל, ונצואלה, צ'אד, זימבבואה ) סובלים מתת־תזונה, ובוודאי ממחסור בתזונה בריאה, ומעל 10,000 איש צפויים למות מדי יום ברעב. זאת, למרות שכמות המזון המיוצרת בעולם מסוגלת להזין את כל בני האדם החיים על פני הכדור, ואולם שיבושים בשרשאראות האספקה אינם מאפשרים זאת. במדינות רבות פועלות מערכות בריאות נחשלות ותוחלת החיים בהן נמוכה. מדינות סובלות מהיעדר תשתיות ראויות ( ברוב מדינות אפריקה, לרוב המכריע של האזרחים אין גישה למים נקיים, ולפעמים אין להם גישה למים בכלל; למיליוני בני אדם באפריקה אין בתי שימוש והדבר גורם למחלות, ומונע מילדות להמשיך בלימודיהן כאשר הן מגיעיות לגיל המחזור החודשי ). מדינות רבות סובלות ממשלות לא מתפקדות או מושחתות ( למשל, ניגריה, אנגולה,, רוסיה ). במדינות רבות מתקיימת פשיעה נרחבת. בין השאר, במדינות רבות ארגוני פשיעה שולטים בשטחים נרחבים ובענפי כלכלה, מעֵבר לשלטון החוק. בעולם מתקיימים סחר בנשים, זנות ועבדות ( כולם לרבות של קטינים ) בהיקפים נרחבים. תנאי העבודה של עובדי 'סדנאות היזע' בדרום מזרח אסיה ושל עובדי המכרות באפריקה - נוראים. בני האדם הם מחוללים שינויי אקלים קטלניים, ומספר עצום של זנים של בעלי חיים מוכחדים בשיטתיות על ידם.
בתנאים אלה, הגבלת התאוריה הפוליטית לגבולות המדינה, כפי שעושים מרבית ההוגים הליברלים, היא לא רק חסרה; היא כמעט מעשה של אנוכיות. לא חסרה תאורטיזציה להבנת מצבם של בני האדם החיים במדינות הבלתי מתוקנות של העולם - מרבית המדינות ! - החל מהדוקטרינה של זכויות האדם, דרך כלכלת הפיתוח ( שבעשורים האחרונים הבינו אנשיה שכדי לשפר את מצבן הכלכלי של מדינות, אין די באימוצה של מדיניות כלכלית נכונה, אלא בראש ובראשונה נדרש שינוי בתרבות הפוליטית של מדינות, משימה שהיא לאין ירוך קשה יותר ), ועד לתאוריות מרקסיסטיות על האימפריאליזם וביקורת הגלובליזציה. מה שנחוץ אינו אפוא תאורטיזציה, אלא עשייה, וראוי להדגיש: הכוונה לעשייה בגדרי הפעולה התרבותית. אם יש הֶקשר אחד בחיינו שבו היעדר הפעולה התרבותית או כישלון הפעולה התרבותית זועקים לשמיים, זהו ההֶקשר של הצורך בשיפור דרסטי של מצב מרבית בני האדם החיים עמנו כעת על הכדור. למרבה הצער, הצורך בשיפור יתקיים גם ביחס לחייהם של בנות ובני הדורות הבאים."
מנחם מאוטנר, "אוטונומיה ושגשוג - לקראת ליברליזם סוציטאל־דמוקרטי", הוצאת כרמל, ( 2021 ) עמ' 273 -274
שבת שלום
ג'ף
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה