בעקבות סימיק ( לד )

 

“Aesthetic sense can be cultivated or developed, but what of the comic ? Is one born with a sense of humor, or can it be acquired ?

I suppose both, but it’s not easy. If you love yourself too much, your chances are poor. The vainglorious want the world to tiptoe around them and draw near only to gaze at them in wordless admiration. The whole notion of hierarchy and its various supporting institutions  depends on the absence of humor. The ridiculousness of authority must not be mentioned. The church, the state, and the academy are in complete accord about that. The emperor who has no clothes always strolls past silent courtiers. All that is spiritual, lofty and abstract regards the comic as profane and blasphemous.”

Charles Simic, “Cut the Comedy”, in “The Life of Images”, Harper Collins Publishers, p 104

תרגום:

אפשר לטפח או לפתח חוש אסתטי. מה לגבי [החוש] הקומי ? האם אדם נולד עם חוש הומור או האם ניתן לרכוש אותו ?"

אני מניח ששתי האופציות קיימות אומר סימיק "אבל זה לא קל. אם אתה אוהב את עצמך יותר מדי, סיכוייך קלושים.  הגאוותנים רוצים שהעולם יהלך על ביצים סביבם ושיתקרב רק כדי להביט בהם בהערצה בלי מילים. כל רעיון ההיררכיה ומוסדותיה התומכים, תלוי בהעדר חוש הומור. הס מלהזכיר את המגוחכות ( ridiculousness ) של [בעלי ה] סמכות. הכנסיה, המדינה והאקדמיה, כולן מסכימות בענין הזה. השליט חסר הבגדים תמיד צועד מול אנשי חצר שותקים. כל דבר רוחני, נשגב ומופשט - מביט על הקומי כחולין וככפירה (profane and blasphemous )."

צ'ארלס סימיק,  Cut the Comedy,  ב"חיים של דימויים", הוצאת הרפר קולינס, עמ'  104 התרגום לעיל שלי -ג'ף  אשמח להערות לגביו ובכלל. המאמר פורסם לראשונה בבטאון לספרות של אוניברסיטת הראוורד מס' 11 ( קיץ 1996 ) - זהו ההסבר לאיור להלן.