מנחם הרן על "בין הנבואה הקדומה לנבואה הקלסית"

 

מנחם הרן:

"אמת מוסכמת היא  שהנבואה הקלסית, שהופיעה בישראל במחצית השניה של המאה השמינית ונעלמה בתחילת המאה החמישית לפנה"ס, היא אחד החזיונות המופלאים בתולדות הרוח האנושית. התוך תקופת זמן קצרה למדי מתגלה בישראל שרשרת אישים, שאילו נודעו לנו שניים שלושה מהם בלבד, כבר היינו צריכים להתפלא על הזינוק הפתאומי של גדלות זו באותה השעה ובאותו המקום. כל שכן כשגדלות זו נגלית ברציפות ואף בצפיפות, והאישים באים זה אחר זה, זה ליד זה, בתוך שתיים,  ולכל היותר שלוש, שנות מאה. מקבילות היסטוריות לפלא כזה של 'התפרצות' פתאומית ומרוכזת של עָצמה רוחנית וכוחות יצירה גדולים אולי אפשר למצוא בתקופות הזוהר של פריקלס באתונה ושל הרנסנס באיטליה, ושמא גם באירופה המערבית של המאה התשע עשרה. אלא שהפלא של ישראל בתקופת המקרא, כמוהו כתופעות מקבילות לו בקורותיהם של עמים אחרים, באמת לא אירע פתאום ולא נתרחש בחלל ריק. קדמו לו דורות של הכנה, התעצמות רוחנית, גיבוש דפוסים של פעילות וליטוש כל ביטוי. הנבואה הקלסית המשך ישיר היא לנבואה הקדומה, שתחילתה  נעוצה הרבה לפני המאה השמינית לפנה"ס, וזו מצידה וודאי נקשרת לצורות מסוימות של מנטיקה  ושל פעילות אכסטטית שרווחו במזרח הקדמון וקדמו לנבואה עצמה. מצד שני, אפשר שהנבואה הקדומה נתגלגלה, או נתנוונה, לצורות מסוימות של נבואה עממית שנתקיימה במקביל לנבואה הקלסית."

מתוך מ. הרן, הפתיחה ל " בין הנבואה הקדומה לנבואה הקלסית", בקובץ "מקרא ועולמו", הוצאת מגנס, עמ' 412