אלו דברים לשבת פרשת תולדות תשפ"ה

כותב הרב עדין אבן־ישראל שטיינזלץ זצ"ל על פרשת השבוע בספרו "חיי עולם" :

"בעצם העניין, עבודתו של יצחק היא חלק מבעיה כללית, והיא הקושי של התחדשות בהיקף גדול, הקושי של אדם שחופר את הבארות שחפר אביו. יש בעיה מהותית, קושי אמיתי, בלחפור בארות שכבר נחפרו."

ובהמשך הדברים שם:

"במדרש ( קהלת רבה א, יג ) נאמר שצריך להודות לקב"ה שברא בנו את מידת השכחה, מפני שמכח זה אנחנו יכולים ללמוד דבר יותר מפעם אחת. אילו לא הייתה לנו שכחה, כשהיינו לומדים עוד פעם איזה עניין - היינו מגלים שזה בדיוק אותו דבר כמו שלמדנו קודם. עכשיו, כשאנו שוכחים  - תמיד יש בלימוד איזה צד של התחדשות. ועם כל זה, כפי שכל אחד יודע, לפעמים קל יותר ללמוד שלושה דפים חדשים מאשר לחזור על דף אחד שכבר נלמד, מפני שבדברים החדשים יש כוח  והתחיות, ואילו בדבר ישן, גם אם הוא ערב לי, יש איזה צד של חסרון מעצם זה שהוא אינו חדש."

ועוד בהמשך הדברים שם, אומר הרב עדין:

"בכמה ספרים נאמר ( למשל: ליקוטי תורה שיר השירים לח,ד ) שכשם שקיימת מצוות 'פרו ורבו' בגשמיות, כך ישנה מצוות 'פרו ורבו' ברוחניות: אדם צריך לחדש בכל יום לפחות חידוש תורה אחד, והדבר נכון גם במשמעות הרחבה של העניין....עיקר העניין הוא לא להסתפק במה שמקבלים 'סתם', אלא לנסות להילחם במתכונת הקיימת של העולם ובשטף שלו על ידי העלאת שאלות."*

לוּ נזכה

שבת שלום

   ג'ף

*הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, "חיי עולם", הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן ירושלים בשיתוף המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, עמ' 54, 55 ו62 

אלו דברים לשבת פרשת חיי שרה תשפ"ה

 

במאמר שנקרא "משמעות סיפורי רבי נחמן לדורנו" שמופיע באתר דעת של מכללת הרצוג ופורסם במחניים מ"ו בשנת תש"ך כותב  ד"ר דוד פלוסר :

"רבים הם דרכי ה' יתברך בהנהגת עולמו, והיום אינו דומה לאתמול, ועל כן הרבה פנים לתורתו ולתולדותיה. בעם ה' האחד, ומי יבין את תעלומות העולם והתורה גם יחד? והנה אותם החסידים הדבקים בר' נחמן זצ"ל, שהוא, לדעתי, אחד מגדולי היהודים בכלל, אומרים שיש צדיקים לכל הדורות ולדורות הרבה - ויש צדיקים רק בשביל דור אחד, ואלו ואלו שווים בערכם; וכן הם אומרים שר' נחמן זצ"ל היה מן הסוג השני, שהוא צדיק דווקא בשביל הדור שלנו, ולדעתי הם אינם טועים. כי הרי כל דור ודור מסוגל להבין רק חלק מעומקה של תורת ישראל ועל-כן הוא ידבק באלה המגלים דווקא אספקט זה של התורה שהוא טוב ללבם. מה אפוא האספקט של היהדות שאנו מסוגלים לתפסו? בוודאי שלא האספקט ההרמוני, הרוגע, אותה - האחדות בין דת וחכמה, דביקות בה' ובעולמו שהוא ברא ברחמיו הרבים, אלא דווקא נטעם את אותה המתיחות בין האל ועולמו, בין האלוהי שבאדם לבין השפל, המבולבל, הטעות והתעות שבסדרי העולם הזה. ברור שהאספקט האופטימי והפסימי גם יחד, החזות שבפרדוכס, אינם כל האמת היהודית, אך טוב לנו היום להבין שאין אנו מצווים על שאננות של בעלי-בתים, אלא על דריכות, ערנות וערגה, טוב לנו היום להידמות לאותו הקבצן העיוור שבסיפורי ר' נחמן האומר:

'ואתם סוברים שאני עיוור, אין אני עיוור כלל,: רק זמן העולם כולו אינו עולה אצלי כהרף עין'.

היות ור' נחמן מגלה, על סמך תורת הנסתר, את הקלקול שבעולם הזה וסדריו, ונותן לנו יחד תקווה בטוחה שבלבול זה יתוקן, מהווים סיפוריו נחמה כבירה לכל אלה המסוגלים להאזין לפיו הקדוש." ראו המשך הדברים   ב - https://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/mahanaim/mashmaut-2.htm ב"לקט מעולמו של רבי נחמן מברסלב" שבחר אהרן אפלפלד ישנם ששה שערים. השער הראשון - סיפורים; השני - שיחות ותורות; השלישי -תפילות ;  הרביעי - על עצמו; החמישי - חלומות והאחרון מילון. בשער הרביעי מופיע: "איני יכול לומר דברי־מוסר, כי כל דיבור־מוסר שלי מוטבל ומרוחץ בדמעות."* שבת שלום     ג'ף *לקט מעולמו של רבי נחמן מברסלב  בעריכת דוד הרדן, מבחר ומבוא אהרן אפלפלד, הוצאת הספרים של הסוכנות היהודית תשל"א, עמ' 75

אלו דברים לשבת פרשת חיי שרה תשפ"ה ט

 היום 412 ימים  למלחמה

לעילוי נשמת הנופלים, 

לרפואת ינון גנון בן אילנית אבוטבול גנון, יהודה אהרן  בן מרים אסתר, נועם צבי אליעזר בן אפרת, וכל פצועי צה"ל וכוחות הביטחון 

להשבת החטופות והחטופים לחיק משפחותיהם

כותב הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ זצ"ל בתחילת דבריו על פרשת השבוע בספרו "חיי עולם", בין השאר:

"פרשת חיי שרה, כמעט בניגוד [ לפרשה הקודמת - לפרשת וירא ], היא פרשה מאוד שקטה. במה היא עוסקת ? יש את קבורת שרה במערת המכפלה, יש את השידוך בין יצחק לרבקה, ובסוף הפרשה מופיע תיאור סיום חייו של אברהם אבינו. בניגוד לפרשה הקודמת, בה כל מאורע הוא מאוד יוצא דופן שאין מתרחשים כמותו בכל יום, בפרשתנו יש דברים שלמעשה יכולים להיות בכל דור ודור. גם היום קורה שמתווכחים על חלקת קבר, אם לא עם החיתים - אז עם הגבאי של החברה־קדישא. גם סיפור השידוך של יצחק ורבקה הוא בסך הכל סיפור לא כל כך דרמטי. הסיפור של יעקב עם רחל הוא לפחות קצת רומנטי - יש שם בחור ובחורה ( אמנם הבחור בן שמונים וארבע ), יש אהבה, יש לפחות סיפור; כאן זהו סיפור שקט, שמתנהל על ידי שליח שהולך למקום שמשם באה המשפחה, כפי שעשו אנשים רבים, ומוצא מישהי מתאימה. אפילו אברהם, לאחר שסידר את בנו, הולך ונושא לו עוד אישה ומוליד ילדים, שבעצם אין לנו שום עניין בהם. אלה סיפורים שבכל יום, שאילולא היה מדובר באבות האומה, לא היו כותבים עליהם אפילו בעיתון, ולפעמים אפילו לא מספרים לשכנים.

הערץ עורך מס' 1

מי שקורא את הרב עדין צריך לדעת שהוא היה ג'ינג'י.

מה זה אומר ?

מי שיודע יודע.

מי שלא, או שיידע

בעתיד או שלא.

הערת עורך מס' 2 

ראיתי שלפני שנה הבאתי באלו דברים לשבת פרשת חיי שרה את הפסקה הראשונה בלבד בפרק ב"חיי עולם" על הפרשה. על כן החלטתי הפעם להתחיל הטור מהפסקה השניה. "בקצב הזה" ייתכן ובשנים הבאות, אם אזכה, תופענה כאן יתר הפסקאות שבפרק.

הערת עורך מס ' 3

בפייסבוק ראיתי :

There is a kind of sadness that comes from knowing too much, from seeing the world as it truly is. It is the sadness of understanding that life is not a grand adventure, but a series of small, insignificant moments, that love is not a fairy tale, but a fragile, fleeting emotion, that happiness is not a permanent state, but a rare, fleeting glimpse of something we can never hold onto. And in that understanding, there is a profound loneliness, a sense of being cut off from the world, from other people, from oneself.

— Virginia Woolf, To the Lighthouse

BOOK: https://amzn.to/4fW92IJ

הערת עורך מס' 4

אין הדברים ממצים.

סיפר הנהג על קו 58: "לא בטוח שיש פואנטה

ואם יש פואנטה, לא בטוח

שהיא נכונה תמיד."

אלו דברים לשבת חיי שרה תשפ"ה ט

 בספר על יסודות השירה ( אולי בעצם צריך לומר יוסות הקריאה ) כתב עזרא פאונד : אין סיבה להניח שהקורא בגיל 30 הוא אותו קורא שבגיל 60.*

נזכרתי באמירה הזאת השבוע כשניגשתי למסמך בארכיון שלי שנקרא "טקסטים מכוננים". ראיתי שהטקסטים המכוננים (שלי ) מן העבר אינם הטקסטים המכוננים שלי "דהיום".

בסה"כ "זה עושה שכל".

ברמה אחרת, במישור אחר, ישנם טקסטים מכוננים שלא נס לייחם. אלו הם , בין היתר, ספרים מ"ארון הספרים היהודי", וכן ספרים מן הקלסיקה של הספרות העולמית. וכו' וכו' 

אגב טקסטים מכוננים, התבוננות בגוף הפוליטי הישראלי בשנים האחרונות תגלה שהגוף הזה חולה במחלה קשה. מסתבר שאפילו המלחמה לא מצליחה למנוע את תופעות המחלה מלצוץ. סמלי השלטון תחת התקפה, לא רק מבחוץ אלא גם מבית       ( טילים על הבית של ביבי, וכן פצצות תאורה ); השתלחויות ביועצת המשפטית לממשלה על ידי חברי ממשלה וחברי כנסת הן דבר שבשגרה...

"באיזה טעם אתה אוהב את הרעל שלך ?" שאל אותי השבוע הנוסע לידי על קו 58.

"המממ", השבתי.

במקומות מסוימים, תשובה שכזו, רמיזה שכזו, מספיקה.

לא תמיד.

על כל פנים...

 

רבי שמחה בונים אמר שאדם צריך שני כיסים....

אמר רבי שמחה בונים מפְּשיסחָה:
לכל אחד צריכים להיות שני כיסים, ובהם ישתמש כשיצטרך לכך.
בכיס אחד יהיה כתוב – "בִּשְׁבִילִי נִבְרָא הָעוֹלָם" (משנה, סנהדרין, פרק ד משנה ה), ובכיס השני – "וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר" (בראשית יח, כז).
ועוד הוסיף: "הרבה טועים, ומשתמשים בכיס ההפוך מזה שהם צריכים לו."

ראו : https://zusha.org.il/story/%D7%A9%D7%A0%D7%99-%D7%9B%D7%99%D7%A1%D7%99%D7%9D/

* ABC of Reading

אלו דברים לשבת פרשת וירא תשפ"ה

היום 406 יום למלחמה

לעילוי נשמת הנופלים, 

לרפואת ינון גנון בן אילנית אבוטבול גנון, יהודה אהרן  בן מרים אסתר, נועם צבי אליעזר בן אפרת, וכל פצועי צה"ל וכוחות הביטחון 

להשבת החטופות והחטופים לחיק משפחותיהם

הכוונה המקורית היתה להניח כאן, לא בפעם הראשונה, את סיפורו של רבי נחמן : "תבואת השיגעון".

הערות ושאלות שונות שקבלתי בשלב הכנת הטור הביאו אותי לשנות מהכוונה המקורית. המעוניינים לעיין שוב בסיפור  יוכלו לראות אותו  - הן בבלוג של הח"מ והן באתר "זושא" והן באתרים נוספים ברשת (בגרסאות שונות ).

כותב הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ זצ"ל  על הפרשה, בין היתר, את הדברים הבאים.

מראש אני אומר שהדברים דורשים עיון ואף עיון חוזר.

"הניסיונות של אברהם הם הזדמנות בשבילנו לדבר על מסירות הנפש אצלנו. מתי אנחנו נדרשים למסירות  הנפש ? איפה נמצא הקושי הגדול בתוך העולם שלנו ? הרבה פעמים אנחנו צריכים לוותר על העולם הזה בשביל הקב"ה, אלא שזה הדבר הקטן; לפעמים אנחנו צריכים לוותר בשבילו גם על העולם הבא, וזה כבר הרבה יותר גדול. לוותר על העולם הבא בשביל העולם הזה - זה סתם מעשה בהמה; מהסיפורים על אברהם אנחנו לומדים לוותר על העולם הבא לשם שמים - וזה דבר שקורה כאשר האדם עומד מול ה'. כנראה שבשביל הקב"ה צריך לוותר גם על העולם הבא. נכון שהניסיונות הפשוטים הם בדרך כלל האם ללכת למועדון ליילה או לגן עדן; אך לעיתים בשביל הקב"ה צריך ללכת דווקא לתוך הגיהינום, לפעמים צריך ללכת בשבילו בתוך האש."*

וראו נא הדברים במלואם בספר.

שבת שלום

   ג'ף

* הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, חיי עולם, הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן ירושלים בשיתוף המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, עמ' 39

האיור : Jacques Callot

Praying for Divine Help, 1635

Courtesy National Gallery of Art, Washington

הציור הוא ברשות הרבים ( public domain )

אלו דברים לשבת פרשת וירא תשפ"ה

מספר הרבי נחמן מברסלב סיפור שנקרא "תבואת השיגעון" מפי אהרן אפלפלד:

"פעם אחת אמר המלך לאהובו המישנה למלך:

- באשר אני חוזה בכוכבים ראיתי באיצטגנינותי, שהתבואה של השנה כל אוכליה ייכנס בהם השיגעון. ובכן, תן עצה, ידיד: מה נאכל השתא ?

ענה ואמר המישנה למלך:

- אני זאת עצתי, אדוני המלך. תן צו להכין למעננו תבואה של אשתקד די צרכנו ולא נאכל כלל מיבול השנה.

חזר ואמר המלך:

- אבל מה הועלת, חכם, בתקנתך ? מה בצע שאנחנו לבדנו נהיה צלולי־דעה וכל יתר הבריות משוגעים ? הרי הכל יאמרו שאנחנו המשוגעים ולא הם. תאמר: נכין גם בשביל אחרים משל אשתקד - אין אנו מספיקים.

- ובכן , מה עצתך, אדוני המלך ? - שאל המישנה למלך.

ענה המלך ואמר: 

- אני, ידידי אהובי, עצתי, אין לנו ברירה אלא לאכול גם כן התבואה של השנה ולהיות משוגעים יחד עם כל העולם. אלא שרצוני כי שנינו ניבדל מיתר הבריות בזאת, שנדע לפחות כי הננו משוגעים. ואילו אחרים לאו.

שאל המישנה למלך:

- ילמדנו אדוני המלך, כיצד נעשה זאת.

ענה המלך ואמר:

- לזאת יש לי עצה. בוא ונחקוק על מצחינו סימן של שיגעון. וכל פעם שאתן עיני בך ואתה תתן עינך בי - נדע שאנחנו משוגעים."*

שבת שלום

    ג'ף

*לקט מעולמו של רבי נחמן מברסלב  בעריכת דוד הרדן, מבחר ומבוא אהרן אפלפלד, הוצאת הספרים של הסוכנות היהודית תשל"א, עמ' 21

אלו דברים לשבת פרשת וירא תשפ"ה טיוטה 2

 

"אין בכוחן של מילים להתייצב מול קטסטרופות גדולות; הן דלות, עלובות וחיש מהר מזדייפות. אפילו תפילות עתיקות אין בכוחן להישיר פנים מול אסונות."

אהרן אפלפלד, "סיפור חיים", כתר הוצאה לאור בע"מ, עמ' 96

אלו דברים לשבת פרשת וירא תשפ"ה טיוטה 1

"תמונת עולם מתרסקת."

טוב שהיתה קיימת התמונה רק בדמיון.

טוב ?!

נו - 

יהודי בדרך למשרפות יכול "לגבור" על הנאצי במשרד.

"הקוזק" יכול "להפסיד במלחמה" בזירה אחרת.

"שתוק" אומר הקב"ה למשה במדרש. "שתוק כך עלה במחשבה לפניי."

הילד אהרן שבגר בערבות אוקראינה רושם על דף את דברי "הרב משולם בר" ( משבוע שעבר )

הילד יואל שבגר ברמת גן אחרי מות אימו ( בהיותו בן שלוש) רושם על דף דברים שלו אודות "העולם"

סביבו.

תמונת עולם מתרסקת.

"קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת וגו'".

שבת שלום

   ג'ף

האיור: Henri de Toulouse-Lautrec

A Corner of the Moulin de la Galette, 1892

Courtesy National Gallery of Art, Washington

הציור הוא ברשות הרבים ( public domain )

אלו דברים לשבת פרשת לך לך תשפ"ה

 "למחרת בא אלינו הרב משולם בר. פניו היו חיוורים וידיו רעדו. 

להפתעת הכול פתח ודיבר על ענווה, שכל המידות נובעות ממנה. שאם אדם מכניע עצמו לענווה סופו שיגיע לדיבור נכון. יותר מדי אנו משתמשים בלשון אני. מי שמגיע למעלת הענווה שוב אינו אומר אני אלא אתה והוא, מחשבתו נתונה לזולתו. בדור שלנו אסור לדבר בלשון אני. כשאני לעצמי, מה אני. מי שמבטל את האני ומכוון את מחשבתו לזולתו מביא גאולה לעצמו. חוסו, אחים, על עצמכם והתנערו מן האני. אלוהים בשמים יודע כמה קשה הדבר, אבל אנחנו מחויבים בזה. יותר מדי צער ראינו בדור שלנו כדי שנדאג רק לעצמנו. אם נתרחק מלשון אני יחזור אלינו אלוהים וידבר אלינו כמו שדיבר אל אבותינו ולא תהיה שום מחיצה והסתרת פנים, ואנחנו נדע, כמו שידעו אבותינו, כי אלוהים אחד ושמו אחד, ואנחנו שליחיו בעולם הזה למען הרבים, שבלא הרבים אנחנו אבק פורח. חוסו על עצמכם, אחים.

אחר דבריו של הרב משולם בר היה שיתוק. תחילה לא הבינו אנשים למי מכוונים דבריו ולמה דיבר כמו שדיבר, שהרי לרוב אינו מדבר כלל. מאוחר יותר חש כל אחד שהוא דיבר אליו, רק אליו, והיו חרדה גדולה ואי שקט.

'משונה', אמר זיידל, ' כל שאנו מגבבים בספר שלם אומר משולם בר במשפטים אחדים, והוא עושה זאת טוב מאתנו ובצורה הולמת יותר. תודה לאל, שיש בתוכנו יהודי כמו הרב משולם בר.'"

א. אפלפלד, "לילה ועוד לילה", כתר הוצאה לאור, עמ' 183 - 184.

שבת שלום

ג'ף

אלו דברים לשבת פרשת לך לך תשפ"ה ט

היום 398 יום למלחמה

לעילוי נשמת הנופלים, 

לרפואת ינון גנון בן אילנית אבוטבול גנון, יהודה אהרן  בן מרים אסתר, נועם צבי אליעזר בן אפרת, וכל פצועי צה"ל וכוחות הביטחון 

להשבת החטופות והחטופים לחיק משפחותיהם

על יצירתו של יואל הופמן ז"ל כותב יגאל שוורץ יבדל"א, בין השאר, את הדברים הבאים:

"הנחת המוצא ההגותית העומדת ברקע כל המפעל האמנותי הגדול של [יואל הופמן] היא שאם התפרצותם של מאורעות השואה קץ הקץ על עולם התרבות המערבית ובמיוחד על עיקריו של המוסר האירופי 'האוניברסלי'. מאורעות השואה נתפסים בכתבי הופמן  - שלא סולח ולא שוכח ( דברי הברכה ששלח לגוף שארגן את אירועי התרבות לכבוד אירופה היו: The Jews too/ Greet the Union of Europe/ In their ancient Yiddish/From below ) - כאיבוד עצמי לדעת של העידן המודרני, עידן הנאורות האירופי, ואת מקומו תפסה לדעתו, הברבריות, כמופע טכטוני מחודש, נאצי־פגאני. זו הרימה ראש, ניסתה וכמעט הצליחה לחסל את היהודים, שהם, בעיני הופמן - לצדו של ישו - הנציגים האולטימטיבים של המוסר, הצדק והחסד במרחב המונותיאיסטי."*

חלקים רחבים בארה"ב יצטרכו לעכל את ניצחון טראמפ השבוע. ימים יגידו מה תהיה השפעת ממשל טראמפ השני על העולם. מדברים שראיתי הערב בפייס הבנתי ש"השמאל" בארה"ב התחיל לעשות חשבון נפש. זה טבעי וזה נחוץ. לא רק לשמאל שבארה"ב. 

בראיון האחרון שנערך עימו בתחילת שנות השבעים של המאה הקודמת, במענה לשאלה של המראיין על מצבה של ארצות הברית , מצב שבעיני המראיין היה בכי רע, השיב השל: "האם עלי להזכיר לך שדברי ימי העולם אינם הולכים במישור, יש עליות ומורדות. כיום אנחנו במורד." ואז ביקש המראיין אישור מהשל לגבי משפט שאמר בראיון אחר שנתן כמה חודשים קודם "אף על פי כן הינך אופטימיסט ?"  הקשה המראיין, "אמרת בראיון קודם : אני אופטימיסט בניגוד למיטב הכרתי האם עודך סבור כך ? " והשל אישר שכך אמר ושזאת דרכו.

יש שיגידו : זהו סיפור חיינו. סיפורם של יהודים ולא רק של יהודים.

693 הוא מספר הסעיפים בספרו של ויטגנשטיין, "חקירות פילוסופיות", שנערך סופית ופורסם אחרי מותו בידי מנהלי עזבונו.

מרבית ספריו של יואל הופמן הופיעו ב"צורה" של סעיפים, ( ללא מספרי עמודים ). כך ב"אפרים" יש 200 סעיפים; ב"מצבי רוח" 191 וב  Curriculum Vitae מאה סעיפים. בסעיף שלפני האחרון  ( 99 ) כותב הופמן:

"אני רואה חלום: פתיל שעליו חרוזות פנינים [על צווארו של מי תלויה המחרוזת ?] נקרע ואיהספור פנינים מתפזרות על הריצפה.

אני אוסף אותן אחת אחת מתחת לכיסאות ומתחת למיטה ומתחת לארון. אבל כמה יכולתי לאסוף ? לכל היותר מאה."^

קחו נא את "חיי עולם", ספרו של הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ זצ"ל על פרשות השבוע ליד ועיינו בדבריו על פרשת לך לך, בעיקר בדברים במחצית השניה של הפרק החל מכותרת המשנה "הליכה ללא כתובת".

שבת שלום

   ג'ף

*יגאל שוורץ במאמר "'צופה ואונייה נטרפת' - הפואמות הפוסט־אפוקליפטיות של יואל הופמן" ב נילי רחל שרף גולד ויגאל שוורץ, "ללכת ברחובות הפנימיים  - היקום של יואל הופמן", הוצאת ידיעות אחרונות - ספרי חמד, עמ' 102

^יואל הופמן, Curriculum Vitae, כתר ספרים (2005) בע"מ, פסקה 99, הטקסט במקור מנוקד