על יצירתו של יואל הופמן ז"ל כותב יגאל שוורץ יבדל"א, בין השאר, את הדברים הבאים:
"הנחת המוצא ההגותית העומדת ברקע כל המפעל האמנותי הגדול של [יואל הופמן] היא שאם התפרצותם של מאורעות השואה קץ הקץ על עולם התרבות המערבית ובמיוחד על עיקריו של המוסר האירופי 'האוניברסלי'. מאורעות השואה נתפסים בכתבי הופמן - שלא סולח ולא שוכח ( דברי הברכה ששלח לגוף שארגן את אירועי התרבות לכבוד אירופה היו: The Jews too/ Greet the Union of Europe/ In their ancient Yiddish/From below ) - כאיבוד עצמי לדעת של העידן המודרני, עידן הנאורות האירופי, ואת מקומו תפסה לדעתו, הברבריות, כמופע טכטוני מחודש, נאצי־פגאני. זו הרימה ראש, ניסתה וכמעט הצליחה לחסל את היהודים, שהם, בעיני הופמן - לצדו של ישו - הנציגים האולטימטיבים של המוסר, הצדק והחסד במרחב המונותיאיסטי."*
חלקים רחבים בארה"ב יצטרכו לעכל את ניצחון טראמפ השבוע. ימים יגידו מה תהיה השפעת ממשל טראמפ השני על העולם. בראיון האחרון שנערך עימו, במענה לשאלה של המראיין על מצבה של ארצות הברית בתחילת שנות השבעים של המאה הקודמת, מצב שבעיני המראיין היה בכי רע, השיב השל: "האם עלי להזכיר לך שדברי ימי העולם אינם הולכים במישור, יש עליות ומורדות. כיום אנחנו במורד." ואז ביקש המראיין אישור מהשל לגבי משפט שאמר בראיון אחר שנתן כמה חודשים קודם "אף על פי כן הינך אופטימיסט ?" הקשה המראיין, "אמרת בראיון קודם : אני אופטימיסט בניגוד למיטב הכרתי האם עודך סבור כך ? " והשל אישר שכך אמר ושזאת דרכו.
יש שיגידו : זהו סיפור חיינו. סיפורם של יהודים ולא רק של יהודים.
על פרשת לך לך כותב הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ את הדברים הבאים
*יגאל שוורץ במאמר "'צופה ואונייה נטרפת' - הפואמות הפוסט־אפוקליפטיות של יואל הופמן" ב נילי רחל שרף גולד ויגאל שוורץ, "ללכת ברחובות הפנימיים - היקום של יואל הופמן", הוצאת ידיעות אחרונות - ספרי חמד, עמ' 102
