אלו דברים ליום ד' בניסן תשפ"ו

צוצלת.

מהי צוצלת ? ומה עושה כאן המילה הזאת ?

בין הפותרים נכונה יוגרל פרס חסר ערך למעט ערך סנטימנטלי למאן דהו

האיור: צוצלת - יציר ה chatGPT

אלו דברים ליום ב' ניסן ערב שבת פרשת ויקרא תשפ"ו

 

נקודת החיבור בין קפקא לרבי נחמן היא אהרן אפלפלד.

אלו דברים לשבת פרשת ויקרא תשפ"ו

מתוך דברי הרב עדין אבן־שראל שטיינזלץ זצ"ל על הפרשה בספרו חיי עולם:

" מספר ויקרא יוצא שגם סתם אדם שגונב, גם הוא פוגע איכשהו בקדושה. אם אני מרמה מישהו, זה 'למעול מעל בה''. אדם יכול לומר: 'אני הוצאתי מהכיס של חבר שלי כסף שאינו שלי, נכון, אבל מה זה שייך לקב"ה ?' אבל התורה אומרת שהוא חילל את הקודש, ועל כך הוא צריך לכפר כלפי שמים.

מכל אלה עולה שהקדושה היא סוג של עידון, השתכללות, והתעלות כללית, ולאו דווקא בנקודה או בתחום אחד. קדושה כאן פירושה שיש דברים שלא עולה על הדעת לעשותם, ויש דברים שאפשר לומר אתה מבייש את עצמך ואת הקב"ה כשאתה עושה אותו."*

ואידך זיל גמור 

שבת שלום

   ג'ף

*הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, חיי עולם, הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן ירושלים בשיתוף המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, עמ'  207

אלו דברים לא ראש חודש ניסן תשפ"ו

 " הוא עומד, חזהו נפול, כתפיו בולטות, זרועותיו מדולדלות, רגליו מתרוממות אך בקושי, עיניו נעוצות בנקודה אחת. מסיק, הוא גורף פחם ביעה ותוחב אותו  לחור התנור המלא להבות. ילד שהתגנב ובא דרך עשרים חצרות בית־החרושת, מורט בסינרו. 'אבא', הוא אומר, 'הבאתי לך את המרק.'"

פ. קפקא, מחברות האוקטבו, תרגום שמעון זנדבנק, הוצאת עם עובד, עמ' 7

האיור: גורף פחם  - יציר chatGPT

אלו דברים לערב ראש חודש ניסן תשפ"ו

 "כל אדם נושא בחובו חדר. עובדה זו אפשר להוכיחה אפילו בעזרת חוש השמע. כשמישהו הולך מהר ואתה מקשיב, נניח בלילה, כשהכל שקט סביב, אתה שומע למשל חריקת ראי שלא הוצמד כראוי."

פ. קפקא, מחברות האוקטבו, תרגום שמעון זנדבנק, הוצאת עם עובד, עמ' 7

ומובא בשם רבי נחמן מברסלב:

 " טוב מאד להאדם שיהיה לו חדר מיוחד לבדו לעסוק שם בעבודת השם בתורה ותפילה, ובפרט התבודדות ושיחה בינו לבין קונו שלזה צריכין בודאי חדר מיוחד".*

* שיחות הר"ן רעד

האיור: Vincent van Gogh (1853 - 1890), Arles, October 1888

oil on canvas, 72.4 cm x 91.3 cm

 Van Gogh Museum, Amsterdam (Vincent van Gogh Foundation)

אלו דברים לשבת פרשת ויקרא תשפ"ו ט

יש עולמות שלמים שמילים אינן נוגעות בהן.

כזהו "עולם הקורבנות". ב"ה שהקורבנות עברו מן העולם לבלי שוב.

ובכל זאת  - הרשימו - שרידים מאותו עולם שהמילים אינן נוגעות בו נותרה.

מוצאים אותה  - באופן פרדוקסלי  - בעולם השירה ובעולם האומנות בכללו.

עולמות שאלמלא הנקודה השחורה  על הקנבס לא היינו שמים לב למרחב הלבן מסביב.

אלמלא המילים, לא היינו שמים לב לרווחים שביניהם.

שבת שלום

   ג'ף

אלו דברים לשבת החודש - פרשת ויקהל פקודי תשפ"ו

קראתי השבוע ב"ספר תכלית המעשים " לעגנון .יצירה זו מופיעה בקובץ "האש והעצים".

אחרי כן קראתי ב"ספר המעשים" שמופיע בקובץ "סמוך ונראה".

אחרי כן קראתי ב"פרקים של ספר המדינה" שמופיעה ב"סמוך ונראה" אחרי ספר המעשים. 

לבסוף קראתי ביצירה קצרה של עגנון ש"סוגרת" את "סמוך ונראה" שנקראת: "פתיחה לקדיש - אחר מטתם של הרוגי ארץ ישראל."

קריאה בעגנון לוקחת אותי למחוזות של שפה, של מוסיקה, שהם קוטביים למחוזות המלל המלווים את  המלחמה הארורה שנכפתה עלינו.

אביא כאן פסקה לא ארוכה מתוך הפרק הראשון לספר המדינה ( אחר הפתיחה )  ואחריה פסקת הסיום של דברי הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ זצ"ל על פרשת ויקהל - על השבת.

כותב עגנון:

"מועטים הם האנשים שאין מתאווים לנצחיות. כל שכן תופסי השלטון ונוהגי שררה, מפני שהכרתם האידיאלית מעורבבת בהרגשתם הפיסית, ואין הרגשתם הפיסית מספקת את הכרתם האידיאלית. ומאחר שהם דומים מעט או הרבה לאותם שכבר זכו לנצחיות, יש להם מקום להאמין מבחינה הגיונית שאף הם ראויים לנצחיות. אלא שהמושג הזה כלומר נצחיות אינו מושג ממושגי הגוף, גלל כן איו אדם נותן לבו לידע עד היכן נצחיות זו מגעת ומתי היא נפסקת. אם עם פסיקת הדופק או עם סימת הגולל."*

כותב הרב עדין:

"יום השבת, היום הקדוש של השביתה והמנוחה הוא סיכומו של מה שנעשה במשך השבוע. דממת השבת היא אותו מעמד של התבוננות, של הכנה להבנה עמוקה יותר של מהות הדברים, בחתירה רבה יותר אל השגת תכליתם. ובוודאי, שכל עוד מקבלים את השבת כמועד של בטלה מאונס הרי היא נעשית מעמסה ועול בלתי מובן ובלתי רצוי. אולם מהותה האמיתית של השבת היא התרוממות מכל חיי המעשה של השבוע אל השגת דרגה גבוהה יותר וקדושה יותר של יצירה."^

*ש"י עגנון, מתוך "פרק אחד: החוטפים" ב"פרקים של ספר המדינה" בקובץ "סמוך ונראה", הוצאת שוקן, תשל"א 1971, עמ' 254

^הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, חיי עולם, הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן ירושלים בשיתוף המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, עמ' 194

שבת שלום 

    ג'ף

אלו דברים לשבת פרה - פרשת כי תשא תשפ"ו

אברהם יהושע השל אמר שהשאלה

מיהו אדם ?

Who is man ? 

היא "שאלת הדור".

השל פרסם ספר שכותרתו

Who is man ?

הספר תורגם לאחרונה לעברית

תחת הכותרת 

מיהו האדם  ?

מדובר בעריכה של סדרת הרצאות

שנתן השל  באחת האוניברסיטאות היוקרתיות

בארצות הברית באמצע שנות הששים של המאה הקודמת.

להלן קטע קצר שמופיע לקראת סוף הספר.

אקדים המקור לתרגום של  דרור בונדי בהמשך:

It is an accepted fact that the Bible has given the world a new concept of God. What is not realized is the fact that the Bible has given the world a new vision of man. The Bible is not a book about God; it is a book about man.

A J Heschel, Who is Man ? Stanford U Press, p.119

"עובדה מקובלת היא שהתנ"ך העניק לעולם מושג 'אלוהים ' חדש. ואולם, חסרה ההכרה בכך שהתנ"ך העניק לעולם חזון 'אדם' חדש. התנ"ך אינו ספר על אלוהים; הוא ספר על האדם."

א.י. השל, מיהו האדם  ? תרגום דרור בונדי, משכל - הוצאה לאור מייסודן של ידיעות אחרונות וספרי חמד, עמ' 189

הצילום הוא של יעל גודמן

שבת שלום 

    ג'ף

אלו דברים לשושן פורים תשפ"ו

את הספר של יואל הופמן " בפברואר כדאי לקנות פילים" אני לא מבין. 

על פניו, לדידי, מדובר בנונסנס טהור.

אני אגב לא פוסל את הז'אנר הזה.

הAI שאני שואל, ממאן לתמוך בטענה שמדובר בנונסנס טהור ומציג קוים ופרשנויות שאינן מופרכות בעיני. 

לעת עתה השאלה לגבי טיבו של ספר זה הוא, מבחינתי,  "בצריך עיון". 

הנה ה"קטע" הראשון בספר

( בדומה למרבית ספריו  של הופמן - העמודים אינם ממוספרים. 

בניגוד למרבית ספריו של הופמן הקטעים אינם ממוספרים ):

"  מורים אינם מספרים

 שיש מפלצת שבולעת את עצמה

 ששיער הופך לצמחים 

 שחופרים בור כדי להכניס בו אדמה

 שיש מלאכים "

( הטקסט במקור מנוקד )

אחרי רישום הדברים לעיל שמתי לב כי על גב הספר מופיעה מובאה מספרו של לואיס קָרוֹל, עליסה בארץ הַמַּרְאָה. זה הוסיף לי פרספקטיבה מסוימת וגם "מבטיחה" המשך העיון בז'אנר באופן כללי ובספרים הנ"ל של הופמן וקרול באופן מיוחד בהמשך הדרך.

שושן פורים שמח

        ג'ף

אלו דברים לפורים תשפ"ו

 

"27

דודי הֶרְבֶּרט היה מיסטיקון שמן [כשפרט 

על הצֶ'מְבָּלוֹ שלו תנים יללו וכלבי בר.

הוא הרקיד גחליליות.] אבל הוא לא

השאיר אחריו אפילו פסוק מפורש אחד.

מן המסה הפילוסופית שכתב [הוא הכתיר

אותה בשם 'אם העולם ישתנה - מה

יהיה על החוקים?'] שרדו רק שמונה

המילים הראשונות: 'נצייר נא בנפשנו

פרוסת נקניק על הקלידים הלבנים'..."

יואל הופמן, כריסטוס של דגים, כתר הוצאה לאור בע"מ, קטע 27 ( העמודים אינם ממוספרים )

פורים שמח !

ג'ף 

אלו דברים ליום השני למלחמת פורים השנייה - י"ב אדר תשפ"ו - תפוצה מוגבלת

כבר כמה זמן שהעיון שלי  - התלמוד תורה שלי  - מתחלק לשלושה חלקים. חלק א, חלק ב וחלק ג.

חלק א  - עיון במשנה

חלק ב - עיון באוצרות ספרות העולם

חלק ג - עיון באומנות לרבות איורים וצילומים שונים שמכתבים כן או לא עם החלקים האחרים לעיל

ממש לאחרונה "נכנסו" "עגנון" ו"ברנר" ל"חלק ב" בעקבות "אפלפלד" שתמיד היה שם ברקע ( בעקבות קפקא ) , גם אם לא הייתי מודע לכך.

להלן קטע דברים רלוונטיים לנושא הזה של עמוס עוז על "עגנון" מתוך ההקדמה שלו לספרו "שתיקת השמים עגנון משתומם על אלוהים".

"יחסם של גיבורי עגנון ושל יוצרם אל שאלות של שכר ועונש, סדרי עולם וטעם המעשים הוא על־פי־רוב יחס דתי - בתנאי שהמושג 'יחס דתי' רחב עד כדי להקיף גם ספק, גם כפירה, גם אירוניה מריה כלפי שמים. שלמה צמח קבי כי 'אין אדם מקלל אלוהים אם אין אלוהים בלבו'. גיבורי עגנון והמספר המלווה אותם מגיעים לפעמים קרוב לעמדה הדתית ששלמה צמח צייר במילים אלה.

עם זאת, לא תמיד אצל עגנון 'הבל הבלים הכול הבל', ולא בהכרח סוף דבר הוא 'הכל נשמע, את האלוהים ירא'.  קשת רחבה של אפשרויות תיאולוגיות, מטפיסיות ומוסריות נמתחת בסיפורי עגנון. ככל שאני חוזר וקורא בהם," כותב עוז,"אני רואה עד כמה עמידתו של עגנון מול השמים, מול האֶרוֹס, מול היהדות והציונות, מול הזיוף הקולני ומול הענווה והשתיקה, מתקרבת לסירוגין לעמידתם של כמה יוצרים גדולים אחרים בספרות העברית החדשה ובייחוד לעמידתם של ביאליק וברנר, ולפעמים גם לעמידתו של אורי צבי גרינברג: בין אמונה לתדהמת־ספק, בין כיסופים לבחילה, בין אהבה לשנאה ובין אינטימיות למיאוס. רק הזעם הלוהט שמוצאים אצל ביאליק וברנר ואצ"ג אין בעגנון - אולי על מקומו בא לעג מר כעקרבים. בכל לעגו יש שעגנון מתמלא רחמים על האדם ועל מצבו בתוך 'המעשה הרע אשר נעשה תחת השמש'".

עמוס עוז, "שתיקת השמים עגנון משתומם על אלוהים", כתר הוצאה לאור בע"מ , עמ' 7 - 8