קראתי השבוע ב"ספר תכלית המעשים " לעגנון .יצירה זו מופיעה בקובץ "האש והעצים".
אחרי כן קראתי ב"ספר המעשים" שמופיע בקובץ "סמוך ונראה".
אחרי כן קראתי ב"פרקים של ספר המדינה" שמופיעה ב"סמוך ונראה" אחרי ספר המעשים.
לבסוף קראתי ביצירה קצרה של עגנון ש"סוגרת" את "סמוך ונראה" שנקראת: "פתיחה לקדיש - אחר מטתם של הרוגי ארץ ישראל."
קריאה בעגנון לוקחת אותי למחוזות של שפה, של מוסיקה, שהם קוטביים למחוזות המלל המלווים את המלחמה הארורה שנכפתה עלינו.
אביא כאן פסקה לא ארוכה מתוך הפרק הראשון לספר המדינה ( אחר הפתיחה ) ואחריה פסקת הסיום של דברי הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ זצ"ל על פרשת ויקהל - על השבת.
כותב עגנון:
"מועטים הם האנשים שאין מתאווים לנצחיות. כל שכן תופסי השלטון ונוהגי שררה, מפני שהכרתם האידיאלית מעורבבת בהרגשתם הפיסית, ואין הרגשתם הפיסית מספקת את הכרתם האידיאלית. ומאחר שהם דומים מעט או הרבה לאותם שכבר זכו לנצחיות, יש להם מקום להאמין מבחינה הגיונית שאף הם ראויים לנצחיות. אלא שהמושג הזה כלומר נצחיות אינו מושג ממושגי הגוף, גלל כן איו אדם נותן לבו לידע עד היכן נצחיות זו מגעת ומתי היא נפסקת. אם עם פסיקת הדופק או עם סימת הגולל."*
כותב הרב עדין:
"יום השבת, היום הקדוש של השביתה והמנוחה הוא סיכומו של מה שנעשה במשך השבוע. דממת השבת היא אותו מעמד של התבוננות, של הכנה להבנה עמוקה יותר של מהות הדברים, בחתירה רבה יותר אל השגת תכליתם. ובוודאי, שכל עוד מקבלים את השבת כמועד של בטלה מאונס הרי היא נעשית מעמסה ועול בלתי מובן ובלתי רצוי. אולם מהותה האמיתית של השבת היא התרוממות מכל חיי המעשה של השבוע אל השגת דרגה גבוהה יותר וקדושה יותר של יצירה."^
*ש"י עגנון, מתוך "פרק אחד: החוטפים" ב"פרקים של ספר המדינה" בקובץ "סמוך ונראה", הוצאת שוקן, תשל"א 1971, עמ' 254
^הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, חיי עולם, הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן ירושלים בשיתוף המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, עמ' 194
שבת שלום
ג'ף
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה