אלו דברים לשבת ראש חודש תמוז ופרשת חוקת תשע"א

ישנם אירועים שאסור לעבור עליהם לסדר היום. במיוחד בבלוג ששם לו מטרה לעסוק בעניני אקטואליה בראי  פרשת השבוע.

אני מתכוון למחאה סביב עיכובו או מעצרו של הרב דב ליאור. רבני הממסד של הציונות הדתית יצאו נגד המעצר הזה בטענות של רדיפה לא מוצדקת ובנימוק שיש בו פגיעה מיותרת בכבודו של רב בישראל. כבודם של רבנים הוא ערך חשוב. כבודם של כלל בני האדם, באשר הם, הוא ערך לא פחות חשוב. יש חשש ממשי שהספר "תורת המלך", שהרב ליאור נתן לגביו הסכמה, לא רק פוגע בכבודם של בני אדם שאינם יהודים אלא אף מסית לגזענות. חשש זה חובה לחקור וככל שקיימת הסתה לגזענות יש להלחם נגדה מלחמת חורמה. הטענה שמדובר בעיון "תאורטי בעניני תורה" אינה יכולה לעמוד כנגד החשש להסתה לגזענות. התורה שאני למדתי אינה מסיתה לגזענות. נקודה. בדיוק להיפך !

אינני יודע אם הרב דב ליאור עבר איזו שהיא עברה. בשביל זה יש משטרה, פרקליטות ובתי משפט. ועם כל הביקורת שיכולה להיות כלפי כל אחד מהמוסדות השלטוניים הללו, הרי ידועה אמרתו של רבי חנינא סגן הכהנים בפרקי אבות (ג/ב) "הוה מתפלל בשלומה של מלכות שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו".

אגב, אני חושב שהתורה היא מעל לחוק במדינת ישראל ובכל מקום אחר עלי אדמות. אני גם חושב שאם מדינת ישראל לא תהיה מדינה דמוקרטית אין לה תוחלת וימיה יהיו לצערי הרב ספורים. אין סתירה בין שתי האמירות הנ"ל מהסיבה הפשוטה ששתיהן מתיחסות למישורים שונים של אמת ושל מציאות. לעליונותה של התורה ולריבונותה של הקב"ה על העולם אין נפקא מינא לדינא למול החוק כפי שהוא היום במדינת ישראל במישור המעשי ובמישור המחייב כל אחד מאתנו בפועל. במישור המעשי - כולנו כאחד, כפופים לחוקי המדינה בלא שכלל זה יפגע בכהוא זה בעליונותה של התורה במישור האידאי. למי שהדברים אינם מובנים אשמח להרחיב בהזדמנות. מלבד השוני במישורים יש להוסיף ולהבהיר את הדבר הבא : התורה כפי שאני למדתי מרבותי, היא תורה המצווה אותנו לכיבוד האדם באשר הוא נברא בצלם אלוהים, כל אדם ללא הבדל דת מין וגזע.(ראו בהרחבה על כך בכתביו של אברהם יהושע השל). אין זכויות יתר לעם היהודי ונבחרותו באה לידי ביטוי בחובות יתר שהוא נושא בהם.

לאחרונה הצטרפתי לכמה רשימות מייל של רבנים אורתודוקסים מארצות הברית. אתמול הגיע לתיבת הדואר שלי דבר תורה לפרשת חוקת של רב בשם מרק ד. אנג'ל. כותרת דבר התורה היא : "שמירה על טהרה ויושרה". הרב אנג'ל מתייחס לכך שהכהן שמכין את  אפר הפרה האדומה המטהרת מטומאת מת הוא בעצמו נטמא." יכולים היו" אומר הרב אנג'ל "אלו העסוקים בהטהרות אחרים  - לרום לבבם - ועל מנת לקדם פני התופעה הזאת צוותה התורה שהעיסוק בטהרת אחרים מטמא את המטהרים". בהמשך מספר הרב על תופעה שנתקל בה - כאשר הכח הנתון בידי רבנים העוסקים בגיור עלול להשפיע לרעה על התנהגותם כלפי המתגיירים. "טומאת המטהרים באפר פרה אדומה באה ללמדנו" אומר הרב "צניעות לכל מי שנקרה בדרכו למלא תפקיד בעל שררה". לדבר התורה שהיא באנגלית עיינו ב
http://www.jewishideas.org/angel-shabbat/maintaining-purity-and-integrity-thoughts-para
מלבד הנחייתו של מיכה הנביא (ו/ה) : "הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלוהיך", הזכירו לי דברי הרב אנג'ל  את הסיפור הבא על הרבי  מקוצק :

"חסיד אחד שאל בעצתו [של הרבי מקוצק ] על דבר שידוך, ורבינו לא השיבהו דבר ברור. והפציר בו. אמר לו  רבינו: אל תחשוב שאם בא אחד לשאול עצה עולים אנו השמיימה ופותחים את הפנקס לראות מה כתוב שם. הלא זו עזות. אך הענין הוא כשבא אדם לשאול עצה באים אנו לכלל גאווה, ואז מוכרחים אנו לעבוד לבטל את הגאווה ואחר כך לראות על פי דין תורה ועל פי יושר, ואז נוכל ליתן לו עצה. אבל באופן אחר אי אפשר ליעץ."

                                                           שבת שלום וחודש טוב
                                                                        ג'ף



הסיפור על הרבי מקוצק לקוח מספרו של פנחס שדה "איש בחדר סגור לבו שבור ובחוץ יורדת אפלה", הוצאת שוקן 1993, עמ' 98

אלו דברים לשבת פרשת קורח תשע"א

ישנה , מסתבר , אמת שלא ניתן לבטא במילים.

זוהי אחת התובנות שלי מהקונצרט של דילן. אין מדובר ברעיון חדש עמדי, אלא בהבנה של רעיון ישן ששמעתי מזמן.

דילן הוא מחסידי פשיסחה.

חסידות פשסיחה מתאפיינת בחתירה קיצונית ונחושה אחר האמת הפנימית של האדם, כל אחד בעצמו. אין לך ,לטעמי, דוגמה מובהקת מכך מאדם שמתיצב מול שלושים אלף איש , מבצע את אומנתו , קד קידה קלה בסוף ההופעה לצד הלהקה ומסתלק לו מן הבמה, חזרה למלון, בלי לומר מילה לקהל.

השבוע מצטלב העיון בחיבור של בובר, "דרכו של  אדם על פי תורת החסידות", עם פרשת השבוע, פרשת קורח. בפרק החמישי לחיבור, שכותרתו "אל תטפל בעצמך" אומר בובר את הדברים הבאים:

"התכוונותו  של אדם לתשועת נפשו של עצמו אינה אלא עילוי צורה של התכוונותו לעצמו. והוא מה שהחסידות פוסלת  בתכלית הפסול, ובפרט באדם שמצא עצמותו ופיתח אותה. הרבי ר' בונם היה דורש: 'כתוב: 'ויקח קורח'. מה לקח ? רצה ליקח את עצמו, ולפיכך נפסל כל מה שעשה'. ומשום כך העמיד ר' בונם כנגדו של קורח הנצחי את משה הנצחי, את הענו, את האדם שאינו מתכוון לעצמו בשום דבר שהוא עושה. ' בכל דור ודור', היה ר' בונם אומר, ' נשמת משה ונשמת קורח חוזרות ובאות לעולם, וכשתבוא השעה ותיכנע נשמת קורח ברצונה לנשמת משה, תבוא גאולתה.' כך רואה הרבי ר' בונם את תולדות המין האנושי בדרכו אל הגאולה כמין מהווה בין שני סוגי אנוש, בין הגאוותן שכוונתו לעצמו, ואפילו הוא עושה כן בצורה הנעלה ביותר, ובין הענו, שכוונתו לעולם. רק בשעה שתיכנע  הגאווה לענווה, תיגאל; ורק כשתיגאל זו יוכל העולם ליגאל."

הדברים הנ"ל יהיו, אולי, יותר ברורים אם נביא כאן את הסיפר שבובר מביא בתחילת הפרק:

"כשהשיא ר' חיים מצאנז לבנו את בתו של ר' אליעזר מדז'יקוב, נכנס למחרתו של יום החופה אל אבי הכלה ואמר לו : ' מחותני, הנה התקשרת עמי בקשרי משפחה, ורשאי אני להסיח לפניך את מצוקת לבי. ראה, כבר הלבינו שערות ראשי וזקני, ועדיין לא עשיתי תשובה !' 'הוי, מחותני', השיב לו ר' אליעזר, 'אין דעתך אלא על עצמך, שכח את עצמך ותן דעתך על העולם !'"

גם ישעיהו ליבוביץ רואה בקורח  מייצג של גישה שהיא  קוטבית לגישתה של התורה, על כל פנים כפי היא באה לביטוי בסוף פרשת שבוע שעבר, בפרשת ציצית.קורח  אליבא דלייבוביץ, מייצג את הגישה הרואה בקדושה דבר נתון לעומת הקדושה האמורה בפרשת ציצית שהיא איננה עובדה, אלא משימה. לייבוביץ מביא מדברים של הרב יעקב משה חרל"פ. ישנם רעיונות הדורשים שינון, ונדמה לי שהדברים הבאים הם בכלל זה.  אני מפנה לדברים שכתב לייבוביץ.בספר "הערות לפרשיות השבוע" (הוצאת אקדמון, 1988,בעמ' 97-96). ואלו דבריו :

"...הרב חרל"פ בספר פירוש והגות על שמונה פרקים לרמב"ם, עומד על הדבר הזה :

מהו הדבר החשוב במציאות האדם ? - ואצלו , מציאות האדם היא, כמובן, מציאותו במעמדו לפני אלהים - האם זה ההישג שאדם משיג, או המאמץ שהוא עושה כדי להשיג אותו ? והרב חרל"פ, בעקבות דברים שהוא מוצא ברמב"ם, שאותו הוא מפרש, אומר שהעיקר הוא המאמץ שהאדם עושה כדי להשיג משהו, ועל זה הוא מוסיף דבר מעניין מאד: אין ערך המאמץ תלוי בכך, אם הדבר מושג או איננו מושג; ולא זו בלבד, אלא שייתכן שהאדם מודע לכך שאת התכלית הזאת הוא לא יכול להשיג בכלל, אבל המאמץ שהוא עושה להשגה זו הוא הוא הערך העליון וזהו ' למען תזכרו ועשיתם את-כל מצותי והיית קדושים'. התנאי, 'למען תזכרו ועשיתם את-כל-מצותי', ייתכן שהוא מעבר ליכולת האדם ומעבר לטבע האדם, אבל האדם מצווה להשתדל לקיים אותו - להשתדל להיות קדוש."

                                                                      שבת שלום
                                                                           ג'ף

אלו דברים - מסע שהתחיל בתהייה: מה בין החיים בעברית לחיים באנגלית ?

פתאום הבנתי.
והתעצבנתי.
ומצאתי אך נחמה מסויימת
בהבנה.
באלו דברים לשבועות כתבתי
שהמוסף לשבת של  מקור ראשון
נראה לי "דביק", מגזרי מדי....
ולקראת שבת זו , על פי המיילים
שהגיעו אלי ממקור ראשון הבנתי
כי הרב ישראל רוזן מאלון שבות
יצא בהתקפה חריפה נגד המוסף;
על פי התגובה של המערכת הבנתי
שההתקפה של הרב רוזן היתה
שהמוסף הוא "פחות מדי מגזרי".
המוסף פתוח מדי, "כופר מדי"
פחות מדי שמרני....
והבוקר גלשתי לראות מה חדש
ב"בחברת האלף"
the aleph society
מה זה ומו זה "חברת האלף" ?
כמה מכם מקוראי שמעתם על החברה הזו ?
מסתבר שזוהי חברה שנועדה
לתמוך "במאמצים החינוכיים הגלובליים"
של הרב שטיינזלץ.
ומה שהדליק אותי ידידיי, גבירותי ורבותי
היה דף באתר שלהם ברשת
שכותרת הדף הינה: "השאלות הגדולות:
דיון פתוח על הנושאים החשובים באמת היום".
ראו
http://www.theglobalday.com/categories/thebigq/
בין השאלות המנויות שם תמצאו
"האם נכון היה לחגוג את מותו של בן לאדן ?
מה משמעותה של חירות בימינו ?
האם הקב"ה שומע תפילה ?"
ואתם יודעים מה  ?
הכל באנגלית.
מדוע לא נמצא "דיון פתוח" שכזה בעברית ?
ואולי פה ושם ישנו נסיון לקיים אותו
כמו  באתר רשת בתי המדרש ?
ומדוע בקושי שומעים את קולו של הרב שטיינזלץ
בשיח הציבורי אצלנו ?
איזו מן שיח ציבורי מתקיים אצלנו ?
מהם הנושאים החשובים ש"על השלחן" אצלנו ?
מי הודח אתמול בכוכב נולד ?
ותבינו - אני אוהב את התכנית הזאת.
אבל לא הגזמנו קצת בנפח שתופשים
תכניות הריאלטי בלוח השידורים ?
"היכן היית בן כחול עיניים שלי ?"

Where have you been my blue eyed son 

אם השאלה הזאת של דילן נשמעת 

יותר טוב באנגלית , אז יש לנו את 

השאלות שלנו בעברית

מה תשתוחחי נפשי ותהמי עלי ?

הלעולמים יזנח ה' ולא יוסיף לרצות עוד?

ועוד ועוד

לבסוף השירה צומחת לה ממקום אחד

המקום שהוא מעבר לשפה כזו או שפה אחרת

מקום היללה של האדם השבור , כמעט.

היללה האילמת,

מקומם של המשוררים בשוליים

the poets who died in the gutter

והשלט שהכריז שמילות הנביאים

כתובות על קירות הרכבת התחתית

ובמסדרונות בתי השכונה (פול סימון)

מקומו של קול הדממה הדקה . 

במקום הזה, מסתבר

שההבדלים בין האנגלית לעברית

בין צרפתית לערבית

הם הרבה פחות ממה שחשבתי.

שבת שלום

ג'ף

אלו דברים לשבת פרשת שלח לך תשע"א

שמעתי פעם מפי הרב שטיינזלץ שכדי לבנות בנין חדש לפעמים צריך לסתור  בנין ישן. היה זה בחדר קטן בקומה ב' של בנין ישיבת "מקור חיים", כשהישיבה עוד היתה בשכונת "מקור חיים" בירושלים.

במקום אחר, כתב הרב אבן ישראל (שטיינזלץ) ש"העימות הבלתי פוסק בין הקיים לבין העוד לא קיים הוא בשורש כל המאבק הפנימי  של האדם." (תרגום חפשי שלי למשפט שמופיע במאמר שנקרא "מצוקת הרוח" במאמר הראשון בספר בעל אותו השם, ובאנגלית: The Strife of the Spirit הוצאת ג'ייסון ארונסון 1996, בעמ' 6).

ברקע מהדהדות מילותיו של "שיר הורס" של בוב דילן "הכל טוב אמא, (אני רק מדמם)" It's Alright, Ma (I'm Only Bleeding)

עיני מתנגשות חזיתית בבתי קברות מפוחלצים
אלים זרים, אני בז להם
קטנוניות שמשחקת אותה קשוח
לכו הפוכים בתוך אזיקים
לבעוט ברגליי להסיר ממנו
לומר טוב בסדר, הספיק לי
מה עוד אתם תראו לי ?

תרגום חופשי שלי לבית שלפני האחרון של השיר הארוך המתריס הזה, כלפי כל ממסד, כל שקר וכל עבודה זרה. צריך לשמוע את הגיטרות החשמליות שורקות כאן....

בינתיים הגיעה אלי, מחבר במיאמי, סרטון ובו שיחה של דניאל גורדיס על מצבה של המדינה בעולם, והדברים הסיתו אותי לכיוון "רך" יותר ממה שהתחלתי. בעצם החזירו אותי למסלול, שהתוותי לעצמי לפני כחודש, והוא לעקוב אחר חיבורו של בובר על דרכו של אדם על פי תורת החסידות.

אך לפני שנביא עוד קטע חסידי מהפרק השני של החיבור, עלי להקדים , מובאה מדברי ישעיהו לייבוביץ על הפרשה מתוך "הערות לפרשיות השבוע" (הוצאת אקדמון, 1988 עמ' 93-95). אחרי ערב, די הזוי לטעמי, של צפייה בטלויזיה, החל מכתבה מענינת על שר התקשורת כחלון ומאבקו בטייקונים של חברות הסלולר, עבור בזפזופ בתחנות שונות שכל שאני זוכר בשעה זאת,  לגבי מה שראיתי היא התחושה שצפיתי בבליל של "מעשי אדם", מתוך הקשת הרחבה של תחומים בהם אנו מעסיקים את עצמנו...וכלה בעיון בלייבוביץ, שהזכיר לי מה בין "מעשי ידינו - העמידה שלנו מול עצמנו ומול בני אדם אחרים" לבין עמידה של אדם מול הקב"ה.
אני מביא אך את הפיסקה האחרונה מתוך דבריו על  פרשת ציצית שבסוף פרשת השבוע. ייתכן שלהבנה מלאה יותר צריך לעיין במקור במלואו.

"והנה הפסוק שלנו 'לא תתורו אחרי לבבכם' - זו השלילה של העקרון של קאנט [שההכרעה המוסרית של האדם היא הכוונת רצייתו כפי הכרתו את עצמו, את חובתו]; 'לא תתורו אחרי עיניכם' - זו השלילה של העקרון של סוקרטס [שההכרעה המוסרית של האדם היא בהתאם להכרתו והבנתו את העולם שהוא חלק ממנו]; וההנמקה ניתנת מיד: 'אני ה' אלוהיכם'. כל ההכרעות המוסריות, בין אלה של סוקרטס ובין אלה של קאנט, נובעות מתוך זה שהאדם רואה את עצמו כעומד לפני האדם: הסדר יחסיו לבני- האדם היא הכרעתו המוסרית. האמונה הדתית מושתתת על כך שהאדם רואה את עצמו כעומד לפני אלוהים, ועשיית חובתו לאלוהיו היא המנחה אותו....ההכרה 'אני ה' אלוהיכם' מוציאה את הכרעת האדם מתחום עולם הערכים האנושי, ומציג אותו בתחום היחסים בין האדם ואלוהיו."

בשבוע שעבר הבאנו קטע מהפרק השני בחיבורו הנ"ל של בובר שהסתיים במשפט :

"הדבר שהוא יחיד ומיוחד בכל אדם ואין כמותו בשום אדם אחר, אותו חייב האדם לפתח ולהביאו לכלל מעשה, ולא שיחזור על מה שכבר עשאו אדם אחר, ואפילו הוא גדול שבגדולים."

וממשיך שם  בובר ואומר:

" רבי שמחה בונם מפשיסחה אמר פעם בימי זקנותו, שעה שכבר היה סגי-נהור:
'לא הייתי רוצה להתחלף עם אברהם אבינו. שהרי מה יתרון להשם יתברך, שאברהם אבינו יהא כמותו של בונם הסומא ובונם הסומא יהא כמותו של אברהם אבינו?' ועוד מובהקים מאלה הדברים שאמר באותו ענין רבי זוסיא מאניפולי, סמוך לפטירתו: ' בעולם הבא לא ישאלוני: 'למה לא היית משה רבנו ?' אלא ישאלוני: למה לא היית זוסיא ?'"

"מידתו של הקב"ה שהוא כולל את הכל מתגלית", מציין בובר בהמשך, "בריבוי שאין לו שיעור של הדרכים העולות אליו, וכל אחת מן הדרכים הללו פתוחה לאדם אחד". מי שהאזין לדברים של דניאל גורדיס בפני אאיפק, ארגון הלובי הפרו ישראלי בקונגרס, ימצא בהם גם , כך נדמה לי, הד לדברים הנ"ל של בובר. הנה הלינק שוב למי שלא שמע וראה

http://www.harrywalker.com/speaker-bureau/video/Daniel-Gordis/Gordis-March-2011.cfm
                      שבת שלום
                         ג'ף

אלו דברים לשבת פרשת בהעלותך תשע"א

"I was feelin' kinda lonesome and blue,

 I needed someone to talk to."

 Bob Dyaln in "Talkin' World War III Blues"

"הרגשתי די לבד ומדוכדך
 הייתי צריך מישהו לדבר איתו."
בוב דילן ב"מדברים מלחמת העולם השלישית בלוז"

סיפור אודות רבי זוסיא מאניפולי, מובא בספרו של א.י.השל על יהדות מזרח אירופה שאבדה בשואה, "לה' הארץ", The Earth is the Lord's.שמו של הספר ולא ברור לי אם הוא  תורגם לעברית.

רבי זוסיא החל ללמוד אחת המסכתות של הגמרא. כעבור יום שמו לב תלמידיו שהוא עודנו "אוחז" בעמוד הראשון. הניחו התלמידים שנתקל הרב בקטע קשה והוא חוכך בדעתו כיצד לפתרו. חלפו עוד כמה ימים,ורבי זוסיא עודנו אוחז באותו העמוד, השתוממו התלמידים אך נרתעו מלשאלו לפשר הדבר. לבסוף הרהיב אחד התלמידים עוז בנפשו ושאלו: מדוע אינו מתקדם לעמוד הבא. השיבו רבי זוסיא: כל כך טוב לי כאן, מדוע לעבור הלאה ?*

נזכרתי בסיפור הזה, בבואי לעבור בעיונים שכאן מהפרק הראשון לפרק השני בחיבורו של מ. בובר , "דרכו של אדם על פי תורת החסידות." הפרק הראשון עסק, כזכור, בשאלת הקב"ה אל האדם :  "אַיֶּכָּה ?". בניגוד לרבי זוסיא אינני מרגיש "טוב" בפרק הראשון הזה, מצד אחד, אך בהחלט אני מרגיש שלא מיציתי, את מה שיש לשמוע ולהשכיל מתוכו. נכון יהיה, אבל, להתקדם הלאה.

והנה דברים של בובר מתוך הפרק השני, שכותרתו "הדרך המיוחדת":

"עם כל אדם בא חידוש לעולם, משהו ראשון ויחיד שעוד לא היה כמותו. לפי תורת החסידות חייב כל אדם מישראל לידע ולכוון בדעתו שהוא יחיד בעולמו בבחינתו, ועדיין לא היה בעולם כדומה לו, שאילו כבר היה כמותו בזה העולם שוב לא היה צורך בו שיבוא ה ו א לעולם. כל אדם בריאה חדשה הוא, ועליו לתקן את מידתו בזה העולם. ובאמת , לפי שאין בני-אדם נוהגים כן, הם מעכבים את ביאת הגואל. הדבר שהוא יחיד ומיוחד  בכל אדם ואין כמותו בשום אדם אחר, אותו חייב האדם לפתח ולהביאו לכלל מעשה, ולא שיחזור על מה שכבר עשאו אדם אחר, ואפילו הוא גדול שבגדולים."**

אחד המסרים המרכזיים בהגותו של א.י. השל  הוא שהאדם איננו לבד. כנגד רוח הנכאים שנובעת מ"בדידותנו המזהירה",בדידות שדילן נתן לה ביטוי בשיר שמתוכו הבאנו את שורות הפתיחה לאלו דברים - השל הצהיר על עמדת אבותיו. בהמשך הבית של השיר "מדברים מלחמת העולם השלישית בלוז", המספר ממשיך ומספר, שכדי לדבר עם מישהו הוא מתקשר לשעון הדובר, "כדי לשמוע קול כלשהוא".  "עם הישמע הצפצוף תהא השעה שלוש. עם הישמע הצפצוף תהא השעה שלוש." כך האזין המספר בשיר של דילן למשך שעה ואז ניתק. כשקראתי השבוע, באוטובוס בדרך לעבודה, את פרשת בהעלותך, נזכרתי בשורות הנ"ל של דילן, דווקא מכיוון שהרגשתי,בזכות ריבוי המקצבים שבפרשה, להיפך, יש אכן עם מי לדבר, מישהו מדבר אלינו.

אלוהים מבקש את האדם.טען השל. 

זוהי , אליבא דידו כל התורה כולה, על רגל אחת.

                             שבת שלום

                                   ג'ף

* א.י.השל, "לה' הארץ, העולם הפנימי של היהודי במזרח אירופה", (באנגלית בהוצאת ג'ואיש לייטס,ההוצאה הראשונה היתה ב1949, המהדורה של ג'ואיש לייטס, מ2001,) הסיפור בתרגום חופשי שלי לעברית, בעמ' 50 לספר.

**מ.מ. בובר "דרכו של אדם על פי תורת החסידות", מוסד ביאליק, הדפסה שנייה 1964, בעמ' 16-15  , הסיפורים והאמרות החסידיים, שדבריו של בובר מתייחסים אליהם  - ברשומות הבאות.

אלו דברים לשבועות תשע"א

הכאב והכעס אינם מנחים טובים לכתיבה.
ואולי כן, ככל שהם עוברים עידון, ככל שהם מתלבשים איפוק ?
אינני יודע.
ואתם אינכם יודעים על מה אני מדבר.
וגם אחרי שאספר מה עומד מאחורי הדברים האלו, אינני בטוח שיש בהם קשר לשבועות.
ורציתי באמת, לקראת שבועות , לכתוב על שבועות. חג מתן תורה - לא חג הגבינות של תנובה ושטראוס.
ראיתי זה עתה סרט אודות בנו של יעקב מאיר ז"ל ואודות יעקב מאיר עצמו; בסרט הבן תר אחר אביו שנהרג במלחמת ששת הימים. לא ראיתי את הסרט מתחילתו אבל מה שקלטתי הוא שיעקב מאיר היה מחנך מיוחד במינו; ככל הנראה היה הומניסט וגם איש הימין...אינני רוצה לחטוא כאן בדיווח לא אמין....אוכל לדבר על התרשמותי מהסרט, ומדמותו של הבן, שמחפש עד היום אחר אביו שנהרג במלחמה.
מילים שיוצאות מהלב נכנסות ללב; כאב נוגע בכאב.
אחד הרהורים של הבן שמקבלים ביטוי בסרט הוא שאביו דימם למוות בשדה הקרב "כי הוא לא היה אחד מהחברה'" ולא חשבו לחפש אחריו. ( הענין הזה דורש פירוט, אני יודע, וודאי למי שלא מכיר הסיפור ולא ראה הסרט, אני מתנצל על העדרו של הפירוט כאן)
כבר כמה זמן יש לי תחושה לא נוחה מהמוסף של שבת של העיתון "מקור ראשון". יש בו מאמרים מלאי רוח ודיונים שאינך מוצא ב"ידיעות אחרונות" וב"מעריב". הכותבים נטועים במקורות, חיים את עמיות עם ישראל, חרדים להמשך קיומו. תחושת האי נוחות שלי נובעת מתחושת דביקות , תחושה שכל השיח הזה מתרחש בתוך ה"מגזר", בתוך השבט "הציוני דתי".
יכוליות שאני טועה, ואני רואה צל הרים כהרים.
אינני בן למגזר הזה, לא גדלתי בו;  אולי מכאן נובעת איזו רגישות יתר.
אינני יודע.
יואב שורק, עורך מוסף השבת, קורא זה זמן ל"ביטול החברה הדתית". אינני רוצה להצטרף לקריאתו זו. עם זאת, ייתכן שהוא מתיחס לבעיה אמיתית שקיימת בשטח. איש בשם דיין  ( אחיה של תיקי דיין אם אינני טועה) דיבר באחד המוספים האחרים לפני כמה זמן על הציונות הדתית, שחסרה רק דבר אחד, והוא "החסרון."
כל עוד תורת ישראל אינה נחלת כל עם ישראל אנחנו בבעיה.
כולנו בבעיה. שומרי אמונים, שיישארו ערים  וערים למחצה כל הלילה בתיקון ליל שבועות, לצד הנופשים בצימרים והמציינים את החג לכל היותר בעוגת גבינה טובה.

                               חג שמח
                                  ג'ף