הכאב והכעס אינם מנחים טובים לכתיבה.
ואולי כן, ככל שהם עוברים עידון, ככל שהם מתלבשים איפוק ?
אינני יודע.
ואתם אינכם יודעים על מה אני מדבר.
וגם אחרי שאספר מה עומד מאחורי הדברים האלו, אינני בטוח שיש בהם קשר לשבועות.
ורציתי באמת, לקראת שבועות , לכתוב על שבועות. חג מתן תורה - לא חג הגבינות של תנובה ושטראוס.
ראיתי זה עתה סרט אודות בנו של יעקב מאיר ז"ל ואודות יעקב מאיר עצמו; בסרט הבן תר אחר אביו שנהרג במלחמת ששת הימים. לא ראיתי את הסרט מתחילתו אבל מה שקלטתי הוא שיעקב מאיר היה מחנך מיוחד במינו; ככל הנראה היה הומניסט וגם איש הימין...אינני רוצה לחטוא כאן בדיווח לא אמין....אוכל לדבר על התרשמותי מהסרט, ומדמותו של הבן, שמחפש עד היום אחר אביו שנהרג במלחמה.
מילים שיוצאות מהלב נכנסות ללב; כאב נוגע בכאב.
אחד הרהורים של הבן שמקבלים ביטוי בסרט הוא שאביו דימם למוות בשדה הקרב "כי הוא לא היה אחד מהחברה'" ולא חשבו לחפש אחריו. ( הענין הזה דורש פירוט, אני יודע, וודאי למי שלא מכיר הסיפור ולא ראה הסרט, אני מתנצל על העדרו של הפירוט כאן)
כבר כמה זמן יש לי תחושה לא נוחה מהמוסף של שבת של העיתון "מקור ראשון". יש בו מאמרים מלאי רוח ודיונים שאינך מוצא ב"ידיעות אחרונות" וב"מעריב". הכותבים נטועים במקורות, חיים את עמיות עם ישראל, חרדים להמשך קיומו. תחושת האי נוחות שלי נובעת מתחושת דביקות , תחושה שכל השיח הזה מתרחש בתוך ה"מגזר", בתוך השבט "הציוני דתי".
יכוליות שאני טועה, ואני רואה צל הרים כהרים.
אינני בן למגזר הזה, לא גדלתי בו; אולי מכאן נובעת איזו רגישות יתר.
אינני יודע.
יואב שורק, עורך מוסף השבת, קורא זה זמן ל"ביטול החברה הדתית". אינני רוצה להצטרף לקריאתו זו. עם זאת, ייתכן שהוא מתיחס לבעיה אמיתית שקיימת בשטח. איש בשם דיין ( אחיה של תיקי דיין אם אינני טועה) דיבר באחד המוספים האחרים לפני כמה זמן על הציונות הדתית, שחסרה רק דבר אחד, והוא "החסרון."
כל עוד תורת ישראל אינה נחלת כל עם ישראל אנחנו בבעיה.
כולנו בבעיה. שומרי אמונים, שיישארו ערים וערים למחצה כל הלילה בתיקון ליל שבועות, לצד הנופשים בצימרים והמציינים את החג לכל היותר בעוגת גבינה טובה.
חג שמח
ג'ף
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה