"ראה", אומר הכתוב, "נתתי לפניכם היום ברכה וקללה."
מאחר והפעם לא היה מדובר כלל ברשימה של דברים שאני כתבתי, אלא הצבה של סרטונים וטקסטים, אני מסוגל לשחזר במדויק את הרשומה שנמחקה. השאלה אם לעשות זאת , או "לשחרר קיטור", כפי שאני עושה עכשיו ולצאת עם רשימה שונה. השיר של לאונרד כהן מתנגן ברקע. ואני אומר לעצמי, שחרר קיטור, אך אל תפרסם את הדברים. תמתין עד מחר ותראה.
מה טיבה של הברכה ומה טיבה של הקללה שמדובר בהם בפרשה ? זו שאלה.
אני מעלעל בטסקט שהבאתי כאן. ר' שלמה שוק, באחד הקטעים על הפרשה בספרו "חוט של חסידות" (הוצאת מכון צומת) כותב מדם ליבו סמוך לאחר פינוי ישובי גוש קטיף :
"הלילה, י"ד באב, לאחר ימים ארוכים של סבל והתשה נפשית, אני חוזר מגוש קטיף החרב וכותב בדם לבי הכואב. ושמש בוקר מפציעה, תקות פצעי הנבוכים."
ואני לאט לאט, חוזר לפרופורציות.
ר' שוק ממשיך : אינני מחזר אחר תשובות לחורבנם של אדם ואדמה. אני רוצה להישאר בשאלה, כואב ופצוע, ומעמדת ערפול שכזאת "ראה" - ולראות בתווך שבין הברכה לקללה את ה"אנוכי" שלי, את העצמיות האישית שלי, החיה עם הכאב."
אני חוזר לפסקה הפותחת מהפרשה, שברשימה זו, השניה והמשוחזרת כביכול, היתה במקום אחר ואני קורא, שוב :
"ראה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה"
"דנו אותי" אומר השיר של כהן " לעשרים שנות שעמום , על שניסיתי לשנות את השיטה מבפנים." וכעת אני שומע את השיר שוב פעם בביצוע שונה של זמרת. מה לשיר הזה ולברכה ולקללה ? יש לזה תשובה, אפילו כמה תשובות, אבל אני עוקב אחרי מה שרשמתי ברשימה המקורית והנה , אני צריך להשלים את הפסקה הפותחת מדברי התורה.
"ראה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה. את הברכה אשר תשמעו אל מצוות ה' אלוהיכם אשר אנוכי מצווה אתכם היום: והקללה אם לא תשמעו אל מצוות ה' אלוהיכם וסרתם מן הדרך אשר אנוכי מצווה אתכם היום ללכת אחרי אלוהים אחרים אשר לא ידעתם."
אני קורא את דברי התורה , ויש בפסקה הזאת כמה דברים מאד ברורים : ברכה, קללה, צווי, היום. אבל איך רואים את הדברים האלו ? איך שומעים אותם ? הדברים בלשון יחיד : איך אני רואה ? איך אני שומע ? היום.
אני חוזר לדברים שרשם ר' שלמה שוק :
"די היה לי באמירות ברורות וחד משמעיות", כותב ר' שלמה, "אלו הבוטחות והנותנות את ההרגשה כאילו א-לוהים נמצא בסמוך לשולחן של איזו אצטלה דרבנן. השאלות שמנסרות בחלל האויר, בעיקר מכיוונם של בני הנוער, יכולות להישאר בחלל הפנוי, כלשונו של רבי נחמן מברסלב, ולפתוח בירור עמוק ומקיף כמעיין המתגבר מכאבו, שאיננו נפסק ואיננו מציף את סביבתו בתשובות . עלינו להאמין גם ביכולתן של השאלות ולא רק בתשובות."
זהו משפט שראוי לחזור עליו :
עלינו להאמין גם ביכולתן של השאלות ולא רק בתשובות.
"המתיחות הקבועה", ממשיך ר' שלמה וכותב, "המתיחות הקבועה בחיינו בין הברכה לקללה מכניסה אותנו למצב שבו יהיה עלינו לשתוק נוכח השאלות. כך במדרש שבו שואל משה על גורלו המר של ר' עקיבא -'זו תורה וזו שכרה ?', והוא נענה: 'שתוק, כך עלה במחשבה' (מנחות כט ע"ב). השתיקה מאפשרת התכנסות בתוך ה'אנוכי', בין האנוכיות שלנו ובין ה'אנוכי' הא-לוהי, שם מתרחש הדיבור המוציא מתוכו את הבלתי - ניתן להיאמר במילים.זהו כבר אינו המקום שנקטף, אך הוא פותח אותנו למקום שמעל המקום - לקב"ה....."
התרחשות של "דיבור המוציא מתוכו את הבלתי -ניתן להיאמר במילים". על זה צריך לחשוב אני אומר לעצמי ומוסיף, זה אפשר אולי לראות ולשמוע - לפני ואולי במקום להעלות במחשבה שלנו.
"אנו נמשיך", כותב ר' שוק, "לחיות בעולם של שניות, בין שני הרים גדולים של ברכה וקללה, ובתווך תמיד יהיה העמק, שרק אם נלמד לקבל אותו נוכל להפוך אותו לעמוק. כל התעלמות ממה שפרוש אי שם למטה, פירושה התעלמות ממה שמתחולל למטה בתוכנו, בהכי אנוכי שלנו, בתוך המעיים, משם יוצאים הדיבורים של הבטן, כדברי מלכנו דוד למוד הייסורים, 'ותורתי בתוך מעי'" (שם עמ' 268 - 269).
זהו אני הגעתי, כמעט עד לסוף, ורשומה זו בעיקרה דומה, דומה מאד לרשומה שנמחקה. קראתי שוב פעם את דברי ר' שוק. תוך כדי רישום הדברים, נזכרתי בדבריו של ר' שלמה שבפתיחה לספר :
"בתורה שבכתב אצורה חיוניות אלוקית אינסופית המצפה שכל אחד מאתנו יתבונן ויבנה תילי תילים של רעיונות והברקות..."
הערות שקבלתי לרשומה המקורית - שהופצה ל"בקרים" וב"דרך מסתורית" נמחקה אחר כך - האירו בפני אפיקים חדשים בתורה שלא שיערתי אודות שילובים שאנחנו עושים בהכרח, בניסיונותינו האנושיים למול "חיוניות אלוקית אינסופית".
ברשומה המקורית , הבאתי כאן , בסוף הדברים, את שירו של אהוד בנאי, "יוצא לאור" . מה יותר מתאים לתחילתה של הדרך הנפרשת לרגלינו החל מהשבת הקרובה, ראש חודש אלול . "יוצא אל האור, אל חיים חדשים".
שבת שלום וחודש טוב
ג'ף
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה